מאו פוג'יטה: הימור מוצרט
בשנת 2017 זכה צעיר בן שמונה-עשרה מטוקיו בתחרות הפסנתר הבינלאומית ה-27 על שם קלרה הסקיל בשווייץ. "עילוי יפני בן 18 זוכה בפרס הפסנתר היוקרתי על שם קלרה הסקיל בז'נבה", הכריז ה-Japan Times. חמש שנים לאחר מכן, בגיל עשרים ושלוש, הוציא מאו פוג'יטה (Mao Fujita) את מכלול הסונאטות לפסנתר של מוצרט בחברת Sony Classical – פרויקט שרוב הפסנתרנים דוחים לגיל העמידה, אם הם בכלל מנסים אותו.
טוקיו, גיל שלוש
פוג'יטה נולד בטוקיו ב-28 בנובמבר 1998 והחל לנגן בפסנתר בגיל שלוש. מגיל תשע למד אצל יוקה מאטסויאמה וגן מאטסויאמה, שותפות שנמשכה לפחות עד 2016 – החלק הארי של עשור עם אותם מורים, המשתרע על פני כל תקופת התבגרותו.
הכשרתו נותרה במסגרת מערכת הקונסרבטוריונים של יפן ולא נדדה לאירופה או לאמריקה בהזדמנות הראשונה. הוא סיים את בית הספר התיכון למוזיקה של המכללה למוזיקה בטוקיו והמשיך ללימודים במכללה למוזיקה בטוקיו, שם היה בשנת 2019 סטודנט במלגה מיוחדת במחלקה לביצוע פסנתר לסטודנטים מוכשרים. הרציפות המוסדית מרשימה בתחום שבו סטודנטים שאפתנים מועברים באופן שגרתי בין מורים ומדינות.
החניכות הארוכה
רקורד התחרויות של פוג'יטה הוא מחקר של צבירה הדרגתית ולא של הגעה פתאומית. הוא מתחיל בשנת 2010, אז זכה בפרס הראשון במחלקה הצעירה של "הקלאסיקה העולמית" (The World Classic) בטייוואן. בשנת 2013 הוא זכה בתחרות הפסנתר הבינלאומית על שם רוסאריו מרציאנו בווינה. בשנת 2016 הוא נרשם לתחרות הפסנתר הבינלאומית לאמנים צעירים על שם ג'ינה באקאואר ודורג במקום השלישי.
שבע שנים של תחרויות, עם מקום שלישי ביניהן, אינן ביוגרפיה של תופעה שהופיעה מוכנה לחלוטין. זהו התיעוד של מי שהמשיך להשתתף, המשיך להתברג, והתקדם בהדרגה.
ז'נבה, 2017
אז התוצאות שינו את אופיין. הניצחון בתחרות קלרה הסקיל הציב אותו, בגיל שמונה-עשרה, בין הזוכים בתחרות הקרויה על שם אחת מפרשניות מוצרט המוערכות ביותר במאה העשרים – פרט המקדים כמעט כל מה שעשה לאחר מכן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מוסקבה, 2019
בשנת 2019 הוא השתתף בתחרות הבינלאומית ה-16 על שם צ'ייקובסקי במוסקבה וזכה בפרס השני ובמדליית הכסף בקטגוריית הפסנתר. זו הייתה אותה מהדורה של אותה תחרות שבה אלכסנדר קנטורוב (Alexandre Kantorow) זכה בפרס הראשון ובגרנד פרי. פוג'יטה סיים מאחורי הזוכה הכללי של התחרות כולה, וזו תוצאה טובה משמעותית ממה שהביטוי "פרס שני" מעביר.
פרויקט מוצרט
קריירת ההקלטות של פוג'יטה החלה מוקדם ובענווה, עם סדרת אלבומים בחברת Naxos בין 2013 ל-2020 שכללה את בטהובן, רחמנינוב, פרוקופייב, שופן ופדרובסקי. בשנת 2019 הוא הקליט גם את Listen to the Universe עם מסהיקו אנקוז'י.
ההוצאה המכרעת הגיעה בשנת 2022: מוצרט: מכלול הסונאטות לפסנתר, בחברת Sony Classical. הקלטת כל המחזור היא סוג מסוים של הצהרה. זו כמות גדולה מאוד של מוזיקה, וזו מוזיקה שבה לפסנתרן אין כמעט היכן להסתתר – ללא עובי של טקסטורה, ללא קטעי מעבר שוצפים שיכסו על ביטוי לא משכנע. וירטואוז צעיר שרוצה להרשים מחזיק באפשרויות קלות יותר. פוג'יטה, לאחר שזכה בתחרות על שם קלרה הסקיל, בחר ברפרטואר שבנה את המוניטין שלה, והקליט את המחזור כולו לפני שהגיע לגיל עשרים וארבע.
מאז אפריל 2024 הוא לומד לתואר קונצרטקסה (Konzertexamen) בבית הספר הגבוה למוזיקה על שם הנס אייזלר בברלין – וממשיך, במילים אחרות, כסטודנט לאחר שמדליית הכסף מצ'ייקובסקי ומחזור מוצרט כבר היו מאחוריו.
מדוע מאו מכונה גאון
התיעוד הציבורי התומך במילה זו דל. הביטוי החזק ביותר הקיים הוא הכותרת ב-Japan Times המכנה אותו "עילוי יפני" בגיל שמונה-עשרה, ותוכנייה של פסטיבל שופן המגדירה אותו כ"כוכב הערב". אף אחד מהם אינו שיפוט ביקורתי שקול. אף מנצח, יושב ראש חבר שופטים, מורה או מבקר מרכזי אינו מצוטט כמי שמעריך את מוחו או את אמנותו בתיעוד הציבורי.
מה שניתן לטעון על בסיס הראיות הוא איכות של שיקול דעת ולא של יכולת גולמית. שתי החלטות נושאות את המקרה. הראשונה היא מחזור מוצרט, שנלקח על עצמו בגיל שבו התמריצים מצביעים על מקומות אחרים – בחירה לא נוצצת הדורשת בגרות פרשנית בדיוק משום שהיא לא מציעה שום מופע טכני. השנייה היא המשך לימודיו בברלין לאחר מוסקבה, המעידה על מוזיקאי שרואה במדליית כסף שלב ולא יעד סופי.
טיעון הנגד משמעותי ויש לומר אותו בבירור. הישגו הוא ביצועי ופיזי: שימור והגשה מבוקרת של מוזיקה של מלחינים אחרים. הוא לא כתב דבר ולא הגה דבר. רקורד התחרויות שלו מראה שיפור מתמיד במשך שבע שנים ולא את אי-הרציפות שהמילה גאון מרמזת עליה. מה שהתיעוד מבסס הוא אומן ממושמע בצורה יוצאת דופן עם טעם טוב בצורה חריגה בבחירותיו. זהו עדיין לא, על סמך הראיות הזמינות, גאונות, והדבר המכובד ביותר שניתן לעשות עם מוזיקאי שעדיין בשנות העשרים לחייו הוא לומר זאת ולהמתין.
מורשת
הקריירה של פוג'יטה היא תיקון לדפוס השולט בדורו. הוא לא זכה בפרס הגדול ביותר, לא הפך לוויראלי, ולא עזב את מערכת הקונסרבטוריון הביתית שלו עבור אחת מערבית עד שהיה באמצע שנות העשרים לחייו. הוא התקדם במשך כמעט עשור של תחרויות שבהן לעיתים הגיע למקום השלישי, ואז ביצע את הצהרתו המשמעותית ביותר לא באולם קונצרטים אלא באולפן הקלטות, עם הרפרטואר הכי פחות ראוותני שעמד לרשותו.
האם זה מסתכם בקריירה גדולה זו שאלה שהעשור הבא יכריע. מה שזה כבר מדגים הוא מוזיקאי הבונה באיטיות ובכוונה בתעשייה שמתגמלת את ההפך – ומחזור מוצרט מוקלט, בגיל עשרים ושלוש, שעדיין יהיה שם כדי להתווכח עליו כשהוא יהיה בן שישים.