מנגוסות'ו בוטלזי: הצ'יף שסירב למתנה
בשנת 1964 צוות צילום שהפיק את הסרט זולו (Zulu), האפוס על קרב רורקס דריפט, חיפש ניצבים בנטאל והבחין כי אחד הצ'יפים המבקרים דמה באופן בולט למלך שנחוץ להם על המסך. הוא לוהק לתפקיד צטשוואיו קמפנדה (Cetshwayo kaMpande). הוא היה גם נינו של צטשוואיו. מעטים הקריירות שחזו את העתיד בצורה כה מדויקת: במשך שישים שנה גילם מנגוסות'ו בוטלזי את עברו של הזולו מול עיני העולם, ואיש לא הצליח להסכים האם הוא מגן עליו או סוחר בו.
דם של שני בתים
הוא נולד ב-27 באוגוסט 1928 בבית החולים של המיסיון צזה (Ceza) במהלאבאתיני (Mahlabathini), במה שהיה אז נטאל, לתוך שושלת שהפכה אותו לבלתי נמנע מבחינה מבנית. אביו, אינקוסי מתולה בוטלזי (Inkosi Mathole Buthelezi), היה צ'יף של שבט בוטלזי וראש ממשלה של מלך הזולו; סבו מניאמנה (Mnyamana) היה ראש ממשלה של צטשוואיו. אמו, הנסיכה מאגוגו קדינוזולו (Princess Magogo kaDinuzulu), הייתה בתו של המלך דינוזולו (King Dinuzulu) ואחותו של המלך סולומון – נישואים שנועדו לאחות קרעים ישנים בין השבט לכתר. בוטלזי ירש את שני התפקידים בשושלת דם זו. הוא הפך לאינקוסי של הבוטלזי בשנת 1953, אם כי ממשלת האפרטהייד מנעה את ההכרה בו עד 1957, ובשנת 1954 המלך סיפריאן בהקוזולו (King Cyprian Bhekuzulu) מינה אותו לראש הממשלה המסורתי של אומת הזולו. הוא החזיק בתואר זה, שאושרר מחדש על ידי גודוויל זווליתיני (Goodwill Zwelithini) בשנת 1968, תחת שלושה מונרכים, במשך שישים ותשע שנים.
פורט הר והגירוש
הוא התחנך בבית הספר היסודי אימפומלנגה (Impumalanga) ולאחר מכן באדמס קולג' (Adams College), ובשנת 1948 הלך לאוניברסיטת פורט הר (University of Fort Hare) ללמוד מינהל בנטו ומשפטים. שם הצטרף לליגת הנוער של הקונגרס הלאומי האפריקני (ANC) והתערה בקרב האנשים שיגדירו את הפוליטיקה של דרום אפריקה באותה מאה – רוברט סובוקווה (Robert Sobukwe), רוברט מוגאבה (Robert Mugabe). בשנת 1950 השתתף בחרם סטודנטים במהלך ביקור של המושל הכללי וגורש; אוניברסיטת נטאל אפשרה לו לסיים את התואר. הוא לקח משרת פקיד במחלקת ענייני הילידים, התחתן עם איירין אודרי טנדקילה מזילה (Irene Audrey Thandekile Mzila) בשנת 1952, ונסע בשנת 1963 לבריטניה, שם פגש את אוליבר טאמבו (Oliver Tambo). המדינה החרימה את דרכונו למשך שמונה שנים.
הצ'יף שסירב לעצמאות
התכנית הגדולה של האפרטהייד דרשה מהדרום-אפריקאים השחורים להפוך לזרים בארצם שלהם, והבנטוסטנים היו המנגנון לכך. קוואזולו (KwaZulu), הגדול שבהם, היה אבן הראשה – ובוטלזי סירב לסובב אותה. הוא נבחר לראש רשות הטריטוריה של זולולנד בשנת 1970, ליועץ ראשי בשנת 1972 ולראש השרים משנת 1977 ועד פירוק המולדת בשנת 1994, הוא לקח את המשרות וסירב לפרס. "דרום אפריקה היא מדינה אחת", הוא אמר בטקס הנצחה בשארפוויל (Sharpeville) בשנת 1976. "יש לה גורל אחד. אלה המנסים לחלק את ארץ הולדתנו מנסים לעצור את גאות ההיסטוריה." בשנת 1981 הוא כינה את ההצעה למדינה נומינלית "עצמאות מרמתית" ואמר שבני הזולו "יעדיפו למות במאות אלפים מאשר להיות זרים במולדתם." גאווין רלי (Gavin Relly), יו"ר לשעבר של אנגלו אמריקן (Anglo American), אמר בשנת 1994 כי סירוב זה הפך את בוטלזי ל"סדן שעליו נשבר האפרטהייד." בוטלזי הסכים עם התיאור.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אינקאתה והקרע
ב-21 במרץ 1975 הוא ייסד את תנועת השחרור התרבותית הלאומית אינקאתה (Inkatha), שנקראה על שם סליל הזולו הקדוש הקושר את האומה למלכה. אוליבר טאמבו בירך על כך; ה-ANC הגולה ראה בכך כלי חוקי בתוך המדינה. הבנה זו מתה בפגישה בלונדון באוקטובר 1979. לפי גרסתו של בוטלזי, ה-ANC ביקש מאינקאתה לשמש כזרוע שלו בקוואזולו – בתי מחסה, גיוס לוחמים לאומחונטו ויסיזווה (Umkhonto weSizwe) – והוא סירב, תוך שהוא דוחה את המאבק המזוין על הסף. ביוני 1980 אלפרד אנזו (Alfred Nzo) מה-ANC כינה אותו סוכן משטרתי וסוהר. טאמבו אמר שאינקאתה "התייצבה לצד האויב."
הפער האידיאולוגי היה ממשי. בוטלזי היה תומך בשוק חופשי ואנטי-קומוניסט שהתנגד לסנקציות בטענה שהדרום-אפריקאים השחורים משלמים את המחיר, התנגד לחרמות ושביתות, וטיפח קשרים עם רייגן, תאצ'ר וקול. הוא גם התייחס ל-פ. ו. בוטה (P. W. Botha) בבוז גלוי, בציינו כי לבוטה יש "ראשו טמון כה עמוק בחול עד שתצטרך לזהות אותו לפי צורת נעליו," וסירב לנהל משא ומתן על חוקה כל עוד מנדלה היה בכלא.
שנות ההרג
מאמצע שנות ה-80 המלחמה בין אינקאתה לבין ארגונים המזוהים עם ה-ANC כילתה את קוואזולו-נטאל ואת הוואל (Vaal), והרגה אלפים. מה שנחשד אז מתועד כיום. בשנת 1986, תחת מבצע מריון (Operation Marion) – שם קוד שנגזר ממריונטה – אימן כוח ההגנה של דרום אפריקה כמאתיים אנשי אינקאתה ברצועת קפריבי (Caprivi Strip) בשימוש במרגמות, מטולי רקטות, מוקשים והתקפות על בתים "במטרה להרוג את כל הדיירים." ה-200 מקפריבי הפכו לחוליית חיסול. בשנת 1991 הוויקלי מייל (Weekly Mail) חשף את פרשת אינקאתה-גייט: תשלומים מדינתיים סמויים לאינקאתה ולאיגוד בעל בריתה, חלקם הופקדו בחשבונו האישי של בוטלזי. ועדת האמת והפיוס מצאה שבוטלזי היה מעורב אישית בתכנון מבצע מריון, דבר שהכחיש, וכינתה את מפלגת חופש אינקאתה (IFP) כגורם הלא-מדינתי העיקרי לאלימות בעידן האפרטהייד ואת בוטלזי עצמו כעבריין מרכזי. הוא התנגד לוועדה, אמר שמעולם לא הורה על הרג, והביע צער על כך שתומכיו היו מעורבים. ניצולי טבח בויפאטונג (Boipatong) ב-1992 אמרו שהוא מת מבלי לומר להם את מה שידע.
שר, נשיא בפועל, זקן השבט
בוטלזי פרש מהשיחות החוקתיות ב-1992 לאחר שה-ANC והממשלה חתמו על מסמך הבנות דו-צדדי בלעדיו, הקים את קבוצת דרום-אפריקאים מודאגים (Concerned South Africans Group) הבלתי סבירה עם שמרנים לבנים ומנהיגי מולדת אחרים, ואיים להחרים את הבחירות המכוננות. הוא התרצה ימים ספורים לפני ההצבעה. ב-19 באפריל 1994 חתם על הסכם שלום עם מנדלה ודה קלרק; ה-IFP קיבלה יותר משני מיליון קולות. מנדלה מינה אותו לשר הפנים, תפקיד בו החזיק במשך עשור תחת שני נשיאים, והוא כיהן כראש מדינה בפועל עשרים ושתיים פעמים. הוא ישב בפרלמנט ללא הפסקה מ-1994 ועד מותו, נבחר לקדנציה שישית ב-2019, כשהוא אז החבר המבוגר ביותר בבית.
מדוע מנגוסות'ו נקרא גאון
המילה, היכן שהיא משמשת לגבי בוטלזי, פירושה ערמומיות פוליטית, לא אינטלקט – והמקורות כנים לגבי זה. החוקר גרהרד מארה (Gerhard Maré) ייחס לו "כישרון פוליטי עצום וסתירות," שזה הדבר הקרוב ביותר להסכמה כללית. כישורו היה מבני: הוא ראה מוקדם יותר מכולם שהמכונות של האפרטהייד עצמו יכולות להיות מופנות נגדו, לקח את התפקידים שהמדינה הציעה, ואז פשוט סירב לדבר היחיד שהתכנית דרשה. החזקת הבנטוסטן הגדול ביותר כבן ערובה במשך שני עשורים עלתה למפלגה הלאומית בכל תיאוריית הפיתוח הנפרד שלה. לורנס פייפר (Laurence Piper) כינה זאת "שימוש במערכת נגד עצמה"; סטיבן אליס (Stephen Ellis) שפט אותו כמצליח יותר מכל מנהיג מולדת אחר בהפגנת אוטונומיה מול פרטוריה. הוא היה גם מניפולטור מופתי של סמלים – החייאת יום שאקה (Shaka Day), הענקת משמעות פוליטית למונרכיה, הפיכת כרטיס אינקאתה לתנאי לתעסוקה ציבורית.
הטיעון הנגדי חמור ומגיע מאנשים שהיו שם. סטיב ביקוו (Steve Biko) טען שהממשלה ניצלה את בוטלזי ולא להפך, וכי קיומו "פותר בעיות מצפון רבות כל כך" עבור הלבנים. דזמונד טוטו (Desmond Tutu) ביקש ממנו לעזוב את הלווייתו של רוברט סובוקווה ב-1978 למען ביטחונו האישי בזמן שהאבלים קראו לו בובה. ארגון Human Rights Watch מצא שמשטרת קוואזולו הייתה חסרת אחריות ופלילית. ומסקנת ועדת האמת והפיוס עומדת בעינה. אדם יכול להיות אסטרטג מהדרגה הראשונה ועדיין לעמוד בראש מכונת הרג; המקרה של בוטלזי הוא ההמחשה המודרנית החזקה ביותר לכך ששני הדברים אינם מוציאים זה את זה.
מורשת
הוא הנהיג את אינקאתה במשך ארבעים וארבע שנים, ופרש רק ב-2019 לטובת ולנקוסיני הלאביסה (Velenkosini Hlabisa). הוא בנה את אוניברסיטת הטכנולוגיה מנגוסות'ו (Mangosuthu University of Technology) באומלאזי (Umlazi) עם כסף שגויס ברובו מהארי אופנהיימר (Harry Oppenheimer), וכן מכללות להכשרת מורים וסיעוד. שנותיו האחרונות הועבו על ידי קרע עם המלך מיסוזולו (King Misuzulu) בנוגע לקרן אינגוניאמה (Ingonyama Trust); בתו אמרה שזה ריסק אותו. הוא מת באולונדי (Ulundi) ב-9 בספטמבר 2023, בגיל תשעים וחמש, ונקבר בהלוויה ממלכתית שהמלך לא נכח בה.