מנפרד אייגן
מנפרד אייגן (Manfred Eigen; 9 במאי 1927 – 6 בפברואר 2019) היה כימאי ביופיזיקאי גרמני שזכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1967 על עבודתו במדידת תגובות כימיות מהירות.
מחקריו של אייגן סייעו בפתרון בעיות מרכזיות בכימיה פיזיקלית וסייעו להבנת תהליכים כימיים המתרחשים באורגניזמים חיים.
בשנים מאוחרות יותר חקר את השורשים הביוכימיים של החיים ושל האבולוציה. הוא פעל להקמת תוכנית רב-תחומית במכון מקס פלאנק לחקר יסודות החיים ברמה המולקולרית. עבודתו זכתה לשבחים על יצירת תחום מדעי וטכנולוגי חדש: ביוטכנולוגיה אבולוציונית.
השכלה וחיים מוקדמים
אייגן נולד ב-9 במאי 1927 בבוכום, בנם של ארנסט אייגן, נגן בתזמורת קאמרית, והדויג לבית פלד. כילד פיתח תשוקה עמוקה למוזיקה ולמד נגינה בפסנתר.
מלחמת העולם השנייה קטעה את השכלתו הפורמלית. בגיל חמש-עשרה גויס לשירות ביחידת נגד-מטוסים גרמנית. הוא נפל בשבי האמריקאים לקראת סוף המלחמה. הוא הצליח להימלט (לימים אמר שהבריחה הייתה קלה יחסית) וצעד מאות קילומטרים ברחבי גרמניה המובסת, כשהוא מגיע לגטינגן בשנת 1945. הוא חסר את התיעוד הנדרש לקבלה לאוניברסיטה, אך התקבל לאחר שהפגין את ידיעותיו במבחן. הוא נכנס למחזור הלימודים הראשון של האוניברסיטה לאחר המלחמה.
אייגן רצה ללמוד פיזיקה, אך מאחר שניתנה עדיפות לחיילים משוחררים שנרשמו קודם לכן, הוא נרשם לגיאופיזיקה. הוא קיבל תואר ראשון והחל בלימודי תואר שני במדעי הטבע. אחד ממנחיו היה ורנר הייזנברג (Werner Heisenberg), התומך הנודע בעקרון האי-ודאות. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1951.
קריירה ומחקר
אייגן קיבל את הדוקטורט שלו באוניברסיטת גטינגן בשנת 1951 בהנחייתו של ארנולד אויקן (Arnold Eucken). בשנת 1964 הציג את תוצאות מחקרו בכנס של חברת פאראדיי בלונדון. ממצאיו הוכיחו לראשונה כי ניתן לקבוע את קצב התגובות הכימיות המתרחשות במרווחי זמן קצרים עד כדי ננו-שנייה.
החל משנת 1953 עבד אייגן במכון מקס פלאנק לכימיה פיזיקלית בגטינגן, הפך למנהלו בשנת 1964 ואיחד אותו עם מכון מקס פלאנק לספקטרוסקופיה כדי להפוך למכון מקס פלאנק לכימיה ביופיזיקלית. הוא היה פרופסור כבוד באוניברסיטה הטכנולוגית של בראונשווייג. בין השנים 1982–1993 כיהן אייגן כנשיא הקרן הגרמנית למצוינות לאומית. אייגן היה חבר במועצת הספונסרים של עלון מדעני האטום (The Bulletin of the Atomic Scientists).
בשנת 1967 הוענק לאייגן, יחד עם רונלד ג'ורג' רייפורד נוריש (Ronald George Wreyford Norrish) וג'ורג' פורטר (George Porter), פרס נובל לכימיה. הם צוינו על מחקריהם על תגובות כימיות מהירות ביותר המושרות בתגובה לפולסים קצרים מאוד של אנרגיה.
בנוסף, שמו של אייגן קשור לתיאוריית הקוואזי-מינים (quasispecies), סף השגיאה, קטסטרופת השגיאה, הפרדוקס של אייגן וההיפר-מחזור הכימי, הקישור המעגלי של מחזורי תגובה כהסבר לארגון העצמי של מערכות פרה-ביוטיות, אותם תיאר עם פטר שוסטר (Peter Schuster) בשנת 1977.
אייגן הקים שתי חברות ביוטכנולוגיה, Evotec ו-Direvo.
בשנת 1981 הפך אייגן לחבר מייסד במועצה התרבותית העולמית.
אייגן היה חבר באקדמיה האפיפיורית למדעים למרות היותו אתאיסט. הוא נפטר ב-6 בפברואר 2019 בגיל 91.
חיים אישיים
אייגן היה נשוי לאלפרידה מילר. לזוג נולדו שני ילדים, בן ובת. מאוחר יותר נישא לרותהילד וינקלר-אוסואטיץ', שותפה מדעית ותיקה.
תארים ופרסים
אייגן זכה בפרסים רבים על מחקריו, ביניהם:
- נבחר כחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (1964)
- נבחר כחבר באקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית (1966)
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →- פרס נובל לכימיה (1967), משותף עם רונלד ג'ורג' רייפורד נוריש וג'ורג' פורטר, על מחקריו על הקינטיקה של תגובות כימיות מהירות מאוד בשיטות הרפיה
- נבחר כחבר באגודה הפילוסופית האמריקאית (1968)
- חבר באקדמיה הסובייטית למדעים (כיום האקדמיה הרוסית למדעים) (1976)
- נבחר כחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 1973
- פרס הרצאת פאראדיי מהחברה המלכותית לכימיה בשנת 1977
- העיטור האוסטרי למדע ואמנות
- פרס המדינה של סקסוניה התחתונה למדע (1980)
- פרס פול ארליך ולודוויג דארמשטר (1992)
- מדליית הלמהולץ (האקדמיה הברלינאית-ברנדנבורגית למדעים ומדעי הרוח, 1994)
- פרס המחקר של מקס פלאנק (1994), במשותף עם רודולף ריגלר ממכון קרולינסקה
- חבר כבוד באוניברסיטת רוהר בוכום (2001)
- פרס מפעל חיים מהמכון לווירולוגיה אנושית בבולטימור (2005)
### תוארי דוקטור לשם כבוד
הוא קיבל 15 תוארי דוקטור לשם כבוד.
- פרופסור כבוד, האוניברסיטה הטכנית של בראונשווייג (1965)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת הרווארד (1966)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס (1966)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת שיקגו (1966)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת נוטינגהאם (1968)
- פרופסור כבוד, אוניברסיטת גטינגן (1971)
- דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1973)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת האל (1976)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בריסטול (1978)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת דברצן (1982)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קיימברידג' (1982)
- דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה הטכנית של מינכן (1983)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בילפלד (1985)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת המדינה של יוטה (1990)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אליקנטה (1990)
- דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת קוימברה, פורטוגל (2007)
- תואר כבוד, מכון סקריפס למחקר (2011)