מָנֶט הריסון פאולר (Manet Harrison Fowler): המורה שבנתה תרבות
בגיל ארבע היא שרה בכנסייה הבפטיסטית של משפחתה בפורט וורת' (Fort Worth). בגיל שש היא ליוותה את מקהלת המבוגרים במקלדת, קטנה כל כך שהכלי בוודאי נראה כמו פיסת ארכיטקטורה ולא כמו מכונה. שיעורי פסנתר רשמיים החלו בגיל שבע. שום דבר במסלול שהגיע לאחר מכן – טוסקיגי (Tuskegee), מכון האמנות של שיקגו (Art Institute of Chicago), בית ספר בהארלם שנקרא במילה סווהילית פירושה "המורה" – לא היה זמין לילדה שחורה שנולדה בטקסס ב-1895, וזו בדיוק הסיבה שהיא נאלצה לבנות את רובו בעצמה.
ילדות בפורט וורת' (Fort Worth)
מיניה הלן הריסון (Minnia Helen Harrison) נולדה ב-30 באוגוסט 1895, הבכורה מבין שמונה ילדים של טיילור הנרי הריסון (Taylor Henry Harrison) וקארי ויקרס הריסון (Carrie Vickers Harrison). אביה היה אפרו-אמריקאי; אמה הייתה קריאולית, ממוצא אפריקאי, צרפתי ואירי. שניהם ילידי לואיזיאנה שהגיעו לטקסס, והמשק בית שהקימו היה מסוג הבתים שבהם ההתבגרות המוזיקלית של ילדה נלקחה ברצינות במקום להתפנק. המורה הרשמית הראשונה שלה הייתה ג'יני מארי רואו (Jeanie Marie Rowe). הכנסייה הייתה הבפטיסטית הר גלעד (Mt. Gilead Baptist), והיא נשארה נקודה קבועה בחייה: שנים לאחר מכן, מבוססת ומטיילת, היא ניצחה על המקהלה שלה.
היא סיימה את לימודיה בבית הספר התיכון I. M. Terrell בהצטיינות הגבוהה ביותר בכיתתה. בית הספר נשאר איתה גם כן. שנים לאחר מכן היא כתבה פואמה סימפונית, "בואו נשיר!" ("Come Let Us Sing!"), עבור תלמידי ההצטיינות של טרל – מלחינה החוזרת למוסד שיצר אותה, לא עם ספר זיכרונות אלא עם מוזיקה שהקבוצה הבאה תוכל לבצע.
טוסקיגי (Tuskegee), שיקגו, וחינוך מכוון
ב-1912 נכנסה למכון טוסקיגי, שבין מוריו היה ג'ורג' וושינגטון קארוור (George Washington Carver). היא סיימה את לימודיה ב-1913. מה שבא לאחר מכן היה פחות מסלול קריירה ויותר רכישה שיטתית של כל דיסציפלינה שחשבה שתזדקק לה. היא למדה ציור במכון האמנות של שיקגו. היא למדה מוזיקה בקולג' המוזיקלי של שיקגו (Chicago Musical College) ובקונסרבטוריון האמריקאי למוזיקה, והוכשרה כסופרן תחת אווה בראון (Eva Brown). הקול שפיתחה היה סופרן דרמטי – הכלי הכבד והנושא של אופרה גדולה, לא הלירי הקל.
הרחבות הייתה העניין. פאולר הרכיבה ערכת כלים: הקול המאומן, הבסיס הקומפוזיציוני, עינו של הצייר. אחד לבדו היה מייצר קריירה מכובדת לאישה שחורה בשנות העשרה של המאה העשרים. היא רצתה את כל השלושה מכיוון שהיה לה בראש משהו שאף אחד מהם לבדו לא יכול היה להשיג.
ב-28 ביולי 1915 נישאה לסטיבן המילטון פאולר (Stephen Hamilton Fowler). היו לכם חמישה ילדים והם נשארו נשואים חמישים שנה, עד מותו ב-1965.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ארגון מקצוע
לפני שבנתה את בית הספר שלה, פאולר בנתה את המוסדות סביבו. היא לימדה מוזיקה בקולג' הממלכתי והתעשייתי של פרירי וויו (Prairie View State Normal and Industrial College). ב-1926 הייתה ממייסדות איגוד המוזיקאים השחורים של טקסס (Texas Association of Negro Musicians) וכיהנה כנשיאתו – גוף שהעניק למוזיקאים שחורים במדינה משהו שהיה חסר להם לחלוטין: מבנה מקצועי, רשת, מקום שבו סטנדרטים נקבעו על ידי אנשים שחלקו את נסיבותיהם.
היא נשאה את אותה עבודה כלפי מעלה. היא ישבה בדירקטוריון האיגוד הלאומי של מוזיקאים שחורים (National Association of Negro Musicians), שימשה כמזכירתו, ועמדה בראש ועדת המלגות שלו – הוועדה שהחליטה אילו מוזיקאים שחורים צעירים קיבלו את הכסף להמשיך. היא ערכה את כתב העת של האיגוד, המוזיקאי השחור (The Negro Musician). זוהי עבודה לא זוהרת, וזו העבודה שקובעת האם דור של כשרון מתפתח או מבוזבז.
מואלימו (Mwalimu)
ב-1928, בפורט וורת', ייסדה פאולר את בית הספר מואלימו (Mwalimu School). השם הוא מילה בסווהילית שפירושה "המורה", והבחירה בשם אפריקאי במקום אירופאי או אמריקאי ב-1928 הייתה בעצמה טיעון – טענה שלתרבות האפרו-אמריקאית הייתה שושלת ששווה לקרוא לה על שמה.
תכנית הלימודים החלה ביסודות: פסנתר, תווים, שירה מתוך קריאה, אימון שמיעה. אך בית הספר מעולם לא תוכנן בצמצום. ב-1932 העבירה אותו פאולר להארלם ושינתה את שמו למרכז מואלימו לתרבות אפריקאית (Mwalimu Center for African Culture), ושם היקפו הפך ברור. הוא הפעיל מטבח קהילתי. הוא החזיק ספרייה של סופרים שחורים. הוא הציע מגוון רחב של שיעורים ואירח דמויות ספרותיות – קארטר ג. וודסון (Carter G. Woodson), ההיסטוריון שייסד את שבוע ההיסטוריה השחורה, ביניהם. זהו מוסד תרבותי שנבנה על ההנחה שחינוך מוזיקלי, אוכל, ספרים וקהילה שייכים לאותו בניין.
מתוכו יצאה מקהלת פסטיבל מואלימו (Mwalimu Festival Chorus), שאותה ניצחה פאולר. אלאן לרוי לוק (Alain LeRoy Locke) – הפילוסוף שאנתולוגיית 1925 שלו הכושי החדש (The New Negro) הגדירה למעשה את הרנסנס של הארלם, והמבקר המשמעותי ביותר שהיה אז לאמנות אפרו-אמריקאית – כינה אותה "אחת מקבוצות המקהלה השחורות הבולטות ביותר".
העבודה עצמה
פאולר הלחינה וביימה יצירות בהיקף רחב. ב-1930 בוצע המחזה שלה הקול (The Voice) בוועידה הבפטיסטית הלאומית בשיקגו על ידי צוות שחקנים של למעלה מאלפיים איש. יצירות אחרות כללו את עולים מעבדות (Up From Slavery) ו-סוויטה אפריקאית (African Suite) – כותרות הממפות את עיסוקיה בדיוק: התלאות האמריקאיות, והיבשת שמאחוריהן.
היא מעולם לא הפסיקה לצייר. צבעי המים שלה מוחזקים על ידי מוזיאון ג'וּנטינת' (Juneteenth Museum) בפורט וורת', وديוקן משנת 1951 שיצרה של בתה נכנס לאוסף הקבוע של גלריית האמנות של אוניברסיטת ייל.
מדוע מָנֶט נקראת גאון
המקרה הכן עבור פאולר אינו נשען על יצירה יחידה כלשהי אלא על דמיון מוסדי – היכולת הנדירה לראות שתרבות זקוקה לתשתיות לפני שהיא זקוקה ליצירות מופת, ולבנות את התשתיות בכל זאת. היא יכלה לשיר, להלחין, לצייר וללמד ברמה מקצועית בכל אחד מהם, וכפפה את ארבעתם לפרויקט שרוב האמנים לעולם אינם מנסים: בניית בתי הספר, האיגודים, כתבי העת וקרנות המלגות מאין, שדרכם ניתן היה למצוא ולפתח את כישרונם של אנשים אחרים. מואלימו היה הביטוי המלא ביותר לכך, בית ספר שענה על שאלה שאף אחד אחר לא ניסח – איך ייראה מוסד תרבות אפרו-אמריקאי אם יתוכנן במקום לאולתר?
המקרה הנגדי הוא אמיתי ויש לומר אותו בבירור. פאולר אינה זכורה בזכות גוף של יצירות שנכנס לרפרטואר; הקול, עולים מעבדות ו-סוויטה אפריקאית אינם מבוצעים היום, והתיעוד ששרד של המוזיקה שלה הוא דליל. השבח העכשווי הסמכותי ביותר שמתועד – זה של לוק – כוון למקהלה שלה, לא אליה כמלחינה, ומתאר אנסמבל בולט ולא מוח מקורי. הציורים שלה יושבים במוזיאון אזורי ובגלריה אוניברסיטאית, מיקומים מכובדים שאינם שקולים למשמעות היסטורית-אמנותית. חלק ניכר ממה שמבטיח את המוניטין שלה עכשיו הוא ארכיוני: המסמכים שלה בספריית ביינקה (Beinecke Library) של ייל ובאמורי, והישגי ילדיה. האם זה מצטבר לגאון או למשהו שמתואר טוב יותר כמו אינטליגנציה ארגונית יוצאת דופן הוא ויכוח הוגן. מה שאינו ניתן לוויכוח הוא שהיא עשתה זאת בטקסס ובאמריקה בהארלם, כאישה שחורה, בין 1926 ל-1932, במידה רבה לבד.
מורשת
הילדים לקחו את זה קדימה. בתה מָנֶט הלן פאולר (Manet Helen Fowler) הפכה לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה בארצות הברית שקיבלה תואר דוקטור באנתרופולוגיה תרבותית. בנה ג'ורג' ה. פאולר (George H. Fowler) שימש כנציב בחטיבת זכויות האדם של מדינת ניويורק והיה המינוי הראשון לקבינט האפרו-אמריקאי תחת המושל נלסון רוקפלר (Nelson Rockefeller).
ב-1972 הוקירה אותה האיגוד הלאומי של מוזיקאים שחורים בארוחת ערב חגיגית בוולדורף אסטוריה, לצד דיוק אלינגטון (Duke Ellington). היא מתה בניו יורק בפברואר 1976, בגיל שמונים. האם, הבת והבן נלמדים כעת יחד דרך מסמכי המשפחה בייל – שזה פחות או יותר מה שאישה שקראה לבית הספר שלה "המורה" הייתה רוצה.