מהדי תוראבי (Mahdi Torabi): הדרך הארוכה הביתה מקרג'
פעמיים נאלץ מהדי תוראבי לזכות מחדש באהדת הקהל שכבר אהב אותו — פעם אחת לאחר שעזב את פרספוליס (Persepolis) לקטאר במהלך שכינו האוהדים בגידה, ופעם שנייה, במונדיאל 2026, לאחר שתקלה ביורוקרטית כמעט עלתה לו במקומו על הספסל נגד ניו זילנד. בשתי הפעמים הוא חזר. הדפוס הזה, יותר מכל רגע בודד של כישרון, הוא הקו המנחה של קריירה הבנויה על חזרה לאותם מועדונים ולאותה חולצה לאומית שוב ושוב.
מבסיס הבסיג' לאקדמיה של סאיפה
תוראבי נולד ב-10 בספטמבר 1994 בקרג', בירת מחוז אלבורז ממערב לטהראן, למשפחה שיעית דתית; אביו פיקד על בסיס הבסיג' (Basij) המקומי על שם האימאם סג'אד. הוא למד מינהל עסקים בקמפוס אשתהרד של אוניברסיטת פאיאם נור תוך ששיחק באקדמיית הנוער של סאיפה (Saipa), והמאמן מוג'תבא תגאווי קידם אותו לקבוצה הבוגרת בקיץ 2012. את הופעת הבכורה התחרותית שלו באותה עונה ערך במסגרת גביע המפרץ הפרסי נגד מס כרמאן (Mes Kerman), כשנכנס כמחליף — כניסה לא מרשימה לשחקן שלימים ייבחר לשחקן הצעיר של השנה באיראן ב-2016 וייבחר לנבחרת העונה של ליגת העל של המפרץ הפרסי לשנים 2015–16.
פרספוליס: הפרק הראשון
תוראבי חתם בפרספוליס ב-1 ביולי 2018 על חוזה לשלוש שנים, אם כי איסור העברות שהיה מוטל אז על המועדון גרם לכך שהושאל מיידית בחזרה לסאיפה לפני שהצטרף רשמית לסגל של פרספוליס ב-16 בדצמבר 2018, כשהוא לובש את החולצה מספר 9. את שער הבכורה שלו במועדון כבש ב-13 באפריל 2019, בניצחון 3–2 על קבוצתו הקודמת, סאיפה. במהלך שתי העונות הבאות הפכה פרספוליס לאחת הקבוצות הדומיננטיות באסיה, כשהיא מגיעה לגמר ליגת האלופות האסיאתית פעמיים ברציפות, ותוראבי היה מרכזי מספיק במהלך הזה כך שתקשורת הספורט האיראנית תיארה אותו מאוחר יותר כמי שמסוגל להוביל את המועדון לגמר יבשתי שלישי בארבע שנים. הוא נבחר לשחקן החודש של 'נאווד' (Navad) באפריל ובמאי 2018, כהוקרה לשחקן כנף שערכו טמון פחות במספרים יבשים ויותר בעקביות שלו כשחקן קו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הסטייה לקטאר
בספטמבר 2020, בשיא מעמדו אצל אוהדי פרספוליס, עזב תוראבי לאל-ערבי (Al Arabi) בקטאר — מהלך שעל פי הדיווחים הרגיז אוהדים שחשו שהוא נוטש באמצע פרויקט. זה לא הצליח: הוא סבל מפציעות ומזמן משחק מוגבל במהלך תקופתו בליגת הכוכבים הקטארית, ולפי עדותו, היה אומלל ברוב הזמן. הוא חזר לפרספוליס בתחילת 2021 בחוזה ל-18 חודשים, כשהוא אומר לכתבים בגלוי: "אני שמח לחזור לפרספוליס ואני רוצה לפצות על העבר", והוסיף: "אני רוצה לחזור על ההצלחה הקודמת שלי עם פרספוליס, בגלל זה חזרתי". הוא עשה זאת: בשתי הקדנציות שלו באדום, זכה תוראבי בשתי אליפויות ליגת העל האיראנית, גביע חזפי וסופר קאפ, לפני קדנציה שנייה בפרספוליס שנמשכה עד 2024.
טראקטור, ובסיס אוהדים חצוי לשניים
המעבר של תוראבי לטראקטור (Tractor) ב-10 ביולי 2024 הציב אותו בעמדה יוצאת דופן של אליל פרספוליס העובר ליריבה מושבעת, לצד חברו לקבוצה דניאל אסמאעיליפר; בשנה שלאחר מכן ביצע שוער פרספוליס עלירזה ביירנוואנד (Alireza Beiranvand) את אותו מהלך, העברה שפרספוליס ערערה עליה בפומבי בטענה שבוצעה שלא כהלכה. יהיה החיכוך שהמעבר גרם בקרב נאמני פרספוליס בטהראן אשר יהיה, תוראבי התאקלם במהירות בתבריז, שם דיווחים מקומיים מתארים אותו כמי שהפך לחביב האוהדים תוך זמן קצר — הפעם השנייה בקריירה שלו שנאלץ לכבוש אוהדים שלא היו שייכים לו באופן אוטומטי.
החולצה של איראן, מונדיאל אחרי מונדיאל
תוראבי ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת איראן הבוגרת ב-11 ביוני 2015, כבש שער נגד אוזבקיסטן, ומאז היה חלק קבוע משלושה מחזורי גביע העולם — 2018 ברוסיה, 2022 בקטאר, ו-2026 ברחבי צפון אמריקה — בנוסף לגביעי אסיה של 2019 ו-2023. בטורניר העולמי הרביעי שלו הוא כבר לא היה שחקן שולי בסגל אלא שחקן בינלאומי בכיר ומבוסס, מה שהפך את מה שקרה לפני משחק הפתיחה של איראן במונדיאל 2026 נגד ניו זילנד לאבסורדי עוד יותר. תוראבי, בניגוד לחבריו לקבוצה, קיבל ויזה לארצות הברית לכניסה חד-פעמית במקום רב-פעמית; מכיוון שוויזות כאלה פוקעות ברגע שמחזיקן עוזב את המדינה, שלו פקעה ברגע שחצה בחזרה לארה"ב עבור הטורניר, למרות שתאריך התפוגה המודפס עליה טרם עבר. הוא היה מחליף שלא שותף במשחק נגד ניו זילנד, שהסתיים ב-2–2, בזמן שהטעות תוקנה. מחלקת המדינה של ארה"ב אישרה את התיקון ביום שלישי שלאחר מכן, וציינה: "סוגיה זו נפתרה. ברגע שהיינו מודעים לבעיה, פעלנו להבטיח שהשחקן יוכל להשתתף בכל משחק", בעוד התאחדות הכדורגל של איראן אישרה כי הונפקה לתוראבי ויזה חדשה לכניסות מרובות שאיפשרה לו לנסוע עם הסגל להמשך הטורניר.
מדוע מהדי מכונה גאון
אף אחד שצופה בקריירה של תוראבי לא יבחר ראשון במילה גאון במובנה המקובל — אין שער אחד, אין מהלך חזון יחיד, שמסמנים אותו כאחד הכישרונות האינסטינקטיביים הנדירים של הספורט. מה שמחזיק את התווית, בשימוש חופשי, הוא סט מצומצם ועמיד יותר של איכויות: עקביות טכנית באגף לאורך יותר מעשור של כדורגל בליגה האיראנית, המשמעת המקצועית שמאפשרת לתת בו אמון עם חולצת הרכב בארבעה טורנירים גדולים ברציפות עבור מדינתו, ופעמיים, החוסן הפסיכולוגי לחזור לחדר הלבשה שעזב תחת ענן של אי-ודאות ולהפוך את עצמו למועיל שוב. לזכות מחדש בקהל אוהדים שהרגיש נטוש — תחילה אוהדי פרספוליס אחרי קטאר, ואז אוהדי טראקטור אחרי שהגיע כסמל של פרספוליס — אינו מיומנות טכנית שהגנות יכולות לסרוק, אך זו מיומנות אמיתית, הקרובה יותר לאופי מקצועי מאשר לאינסטינקט. ההערכה הכנה היא שתוראבי הוא שחקן כנף בינלאומי איראני טוב מאוד ועמיד, לא כישרון דורי בכל סטנדרט עולמי; שום מוסד מחוץ לתקשורת הספורט האיראנית מעולם לא הציע אחרת, וגם ברמה המקומית הגדרת ה"גאון" נשענת יותר על אריכות ימים ואמינות מאשר על רגעי הברקה אישיים.
מורשת
הקריירה של תוראבי היא, עד כה, סיפור של התמדה ולא של טרנסצנדנטיות: שחקן כנף יליד קראג' שסלל את דרכו דרך סאיפה, הפך חיוני מספיק לפרספוליס כדי לשרוד נפילה עם אוהדיה, ונשאר מספיק טוב בגיל 31 כדי לפתוח בהרכב איראן עמוק בתוך מחזור מונדיאל רביעי — כשהוא שורד, לאורך הדרך, טעות בויזה שכמעט מנעה ממנו לעלות על הדשא לחלוטין. במשחק מקומי שלא חסר בו כישרונות נוצצים יותר, כוח השרידות הזה, טורניר אחרי טורניר, מועדון אחרי מועדון, הוא זה שהשאיר את שמו בשיח.