לידיאן נדהסוואראם: מיליון דולר בגיל שלוש-עשרה
הוא היה בן שנתיים כשהחל לנגן בתופים. הוא היה בן שמונה כשהתיישב ליד פסנתר ולימד את עצמו לנגן בו. בגיל שלוש-עשרה הוא עמד על במת טלוויזיה אמריקאית והביס מתחרים מכל יבשת, כשהוא יוצא עם מיליון דולר. הקריירה של המוזיקאי מצ'נאי התקדמה בקצב שהופך את אוצר המילים הרגיל של התפתחות מוזיקלית – ציונים, שנים, צבירה סבלנית – למיותר פחות או יותר.
בית עם פרטיטורה בתוכו
לידיאן נדהסוואראם נולד ב-5 בספטמבר 2005 בצ'נאי, טאמיל נאדו, ילדם השני של וארשאן סאטיש, במאי מוזיקה טמילי, וג'אנסי. ההקשר המקצועי חשוב. הוא לא גילה את המוזיקה; הוא נולד בתוך משק בית של מוזיקת סרטים פעילה, בעיר שהיא אחד המרכזים העמוסים בעולם להלחנת סרטים. הכלים כבר היו שם, וכך גם הציפייה שמוזיקה היא משהו שמבוגרים עושים למחייתם ולא הישג דקורטיבי.
גם בהתחשב בכך, תופים בגיל שנתיים הם חריגה. כלי הקשה בגיל הזה הם בדרך כלל עשיית רעש; מה שהוא עשה היה הופעה. והפסנתר בגיל שמונה הוא סדר גודל אחר של טענה, כי הוא היה אוטודידקטי – ללא מורה, ללא ספר שיטות, ללא מבוגר מפקח שמתקן מנח יד.
מנצח המקהלה והקונסרבטוריון
הכשרה פורמלית הגיעה לאחר מכן ולא לפני כן, וזהו היפוך של הרצף הרגיל. הוא הפך לתלמידו של אוגוסטין פול, המנהל המוזיקלי של מקהלת האגודה המוזיקלית של מדראס – מוסד בן יותר ממאה שנה, המושרש במסורת המקהלתית המערבית כפי שהשתרשה במדראס הקולוניאלית והפוסט-קולוניאלית. לשושלת הזו יש חשיבות להבנת מה שהוא מנגן: אוצר המילים המוזיקלי של נדהסוואראם הוא קלאסי מערבי ומושפע מג'אז, שנרכש בעיר טמילית, על ידי מוזיקאי ששם משפחתו הוא זה של כלי נשיפה דרום-הודי כפול-לשוני המשמש במקדשים.
לאחר מכן בילה ארבע שנים בקונסרבטוריון למוזיקה KM, שנוסד בשנת 2008 על ידי קרן א. ר. רחמן – הדבר הקרוב ביותר בהודו לצינור ייעודי למוזיקאים המתכוונים לעבוד בצומת שבין הכשרה קלאסית לתעשיית הסרטים. סרטון אחד שמופץ רבות מראה אותו בבית, מנגן את העיבוד של רחמן ל-"Vande Mataram" בפסנתר כשהמלחין יושב מולו. זו סצנה קטנה שדוחסת את כל צורת הקריירה שלו: המוסד, המנטור, וילד שמנגן את המוזיקה של המנטור בחזרה אליו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הטוב בעולם
בשנת 2019 הוא הופיע בתוכנית The World's Best של CBS, פורמט תחרותי שנבנה במיוחד כדי להציב אמנים ממדינות שונות ודיסציפלינות שונות זה מול זה, שנשפטו על ידי פאנלים מרחבי העולם. הוא ניצח, והפרס היה מיליון דולר. הוא היה בן שלוש-עשרה.
מה שהניצחון הזה עשה עבורו מבחינה מעשית היה להסיר את החניכות הרגילה. בספטמבר 2019 – בתוך חודשים – הוכרז שהוא יערוך את הופעת הבכורה שלו כמלחין סרטים ב-Barroz 3D – Guardian of D'Gama's Treasure, פנטזיה בשפה המלאיאלאמית בבימויו של מוהאנלאל, שגם לקח את התפקיד הראשי. פסקול סרט ראשון הוא עמלה משמעותית לכל מלחין; למסור אותה לילד בן שלוש-עשרה זה הימור מסוג אחר לגמרי. הוא גם שיחק, בתפקיד גודו בסרט Atkan Chatkan.
בשנת 2021 הוא קיבל את פרס המוזיקה הלאומי Lokmat Sur Jyotsna, שהוענק על ידי שר המידע והשידור, אנוראג טאקור – הכרה ממלכתית שסימנה את המעבר שלו מזוכה בטלוויזיה למוזיקאי שהממסד ההודי היה מוכן לכבד באופן רשמי.
מדוע לידיאן מכונה גאון
הניסוח הכנה הוא שזו בעיקרה טענה על מיומנות פיזית ושמיעתית, עם מרכיב אחד שמגיע רחוק יותר. החלק הפיזי פשוט: טכניקת כלי הקשה ומקלדת בסטנדרט מקצועי, שנרכשה בגילאים שבהם רוב הילדים עדיין מפתחים שליטה מוטורית עדינה, ובמקרה של הפסנתר – נרכשה ללא מורה. לימוד עצמי של כלי נגינה פירושו לפתור, לבד, את הבעיות שפדגוגיה קיימת כדי לפתור: אצבוע, עצמאות ידיים, איך לתרגם את מה שאתה שומע ללאן שהידיים שלך הולכות. זה דורש אוזן שיכולה לפרק יצירה מוזיקלית למרכיביה ומוח שיכול למפות את המרכיבים האלה על מקלדת מבלי שיראו לו את המיפוי. זו יכולת קוגניטיבית אמיתית ולא רק זריזות.
החלק שמגיע רחוק יותר הוא הלחנה. הלחנת סרט עלילתי אינה מיומנות ביצוע כלל – זו עבודה ארכיטקטונית הכוללת מבנה, תזמור, תזמון לתמונה וניהול של טיעון מוזיקלי לאורך שעתיים. לקבל אמון כזה לפני גיל ארבע-עשרה הוא הפריט החזק ביותר בתיק.
אבל טענת הנגד ראויה למשקל שווה. התיעוד המתועד אינו מכיל מבקר, מלחין או מוזיקאי המכנה את נדהסוואראם גאון; המילה נצמדת אליו דרך פורמט התחרות שהפך אותו למפורסם, וטלוויזיית כישרונות עוסקת בייצור בדיוק של הרושם הזה. ההכשרה הפורמלית שלו – אוגוסטין פול, ארבע שנים בקונסרבטוריון שנוסד על ידי א. ר. רחמן – היא עילית לפי כל סטנדרט, מה שמסבך את הנרטיב האוטודידקטי במידה ניכרת. והקטלוג שלו נותר דל: פסקול סרט בכורה אחד, תפקיד משחק אחד, פרס אחד. פרס של מיליון דולר הוא פסק דין שניתן על ידי פאנל טלוויזיה, לא על ידי מסורת מוזיקלית. המוקדמות מעבר לכל ספק. גוף העבודה הבוגר שיכריע את השאלה הגדולה יותר עדיין לא קיים.
תחזית
ילד פלא הוא קטגוריה עם יציאה קשה. השנים המעניינות עבור נדהסוואראם הן אלו שבהן הוא מפסיק להיות יוצא דופן לגילו ומתחיל להישפט פשוט כמלחין בין מלחינים – והלחנת סרטים, בניגוד לביצוע תחרותי, היא דיסציפלינה שבה אף אחד לא שואל בן כמה היית כשהתחלת. הוא נכנס אליה בגיל שלוש-עשרה עם מיליון דולר וסרט של מוהאנלאל. מעט מאוד מוזיקאים התחילו אי פעם מהעמדה הזו. מה שהוא בונה ממנה הוא כעת השאלה היחידה ששווה לשאול.