שמו של לודוויג ברונס (Ludwig Bruns) נותר קשור לתיאור הקליני של נגעים באונה המצחית ולמצבים וסטיבולריים ספציפיים שזוהו דרך תצפיותיו על תנועת מטופלים. כנוירולוג ופסיכיאטר שפעל בהנובר, הוא הקדיש את הקריירה שלו להגדרת המנגנונים של הפרעות במערכת העצבים, במיוחד כאלו שהתבטאו בהתפתחות הילד המוקדמת בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.
השכלה רפואית והכשרה מוקדמת
ברונס נולד בשנת 1858 בהנובר, וסיים את לימודי הרפואה שלו באוניברסיטת גטינגן ובאוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן, שם קיבל את הדוקטורט שלו ב-1882. במהלך תקופתו בגטינגן, הוא הצטרף לארגון הסטודנטים קורפס האנוברה (Corps Hannovera). לאחר השכלתו הרשמית, הוא צבר ניסיון קליני כעוזרו של אדוארד היציג (Eduard Hitzig) במרפאה הפסיכיאטרית והעצבית בהאלה ובמוסד לחולי נפש בנייטלבן. נתיבו המקצועי הוביל אותו לברלין, שם עבד בבית החולים שריטה (Charité) לצד קרל וסטפאל (Karl Westphal) והרמן אופנהיים (Hermann Oppenheim), תוך שהוא מקיים שיתוף פעולה עם האחרון לאורך כל הקריירה שלו. הכשרתו כללה גם תקופות בפריז תחת ז'אן שארקו (Jean Charcot) ולימודים נוספים באנגליה.
מיקוד קליני ופרסומים
בשנת 1903 קיבל ברונס דרגת פרופסור לנוירולוגיה בעיר הולדתו הנובר. הוא הפך למנהל הראשון של אגודת הנוירולוגים הגרמנים (Gesellschaft Deutscher Nervenärzte). תוצרי המחקר שלו הקיפו תחומי נוירולוגיה מגוונים, עם תרומות בולטות לנוירולוגיית ילדים ונוירופסיכולוגיה. בשנת 1906 הוא חיבר את הספר "היסטריה בילדות" (Die Hysterie im Kindesalter), שקבע כי התנהגויות לא מסתגלות אצל ילדים נובעות לרוב מקונפליקטים פנימיים המושפעים מהורות נוקשה. הוא שיתף פעולה עם אוגוסט קרמר (August Cramer) ותיאודור ציהן (Theodor Ziehen) בכתיבת "מדריך למחלות עצבים בילדות" (Handbuch der Nervenkrankheiten im Kindesalter), ספר לימוד מקיף המתמקד במחלות עצבים אצל ילדים.
אֶפונים קליניים ומורשת
התרומות האבחנתיות של ברונס נותרו מוטמעות בטרמינולוגיה הנוירולוגית. עבודתו זיהתה את אטקסיית ברונס (Bruns ataxia), המאופיינת בחוסר יציבות לאחור ובקשיים בתנועת כף הרגל הקשורים לנגעים באונה המצחית. הוא מזוהה גם עם תסמונת ברונס (Bruns’ syndrome), הכוללת כאבי ראש עזים, סחרחורת והקאות הנגרמים מתנועת ראש, שלרוב נגרמים מגידולים בצרבלום האמצעי או בחדר השלישי. בנוסף, מחקרו על טראומות בחוט השדרה הוביל לחוק באסטן-ברונס (Bastian-Bruns law), המתאר אובדן של רפלקסים וטונוס שרירים מתחת לנגע מלא בחוט השדרה, אשר נקרא בשמו יחד עם הנרי צ'רלטון באסטן (Henry Charlton Bastian). הוא גם זיהה את הניסטגמוס הדו-צדדי הנושא כיום את שמו, שנצפה אצל חולים עם שוואנומה וסטיבולרית. הוא נפטר בשנת 1916 ונקבר בבית העלמין העירוני אנגזוהדה (Engesohde).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עובדות בקצרה
- נולד: 1858, הנובר - נפטר: 1916, הנובר - אזרחות: ממלכת פרוסיה - תחום עיקרי: נוירולוגיה - חברות בולטת: האגודה הגרמנית לנוירולוגיה (Deutsche Gesellschaft für Neurologie) - השכלה: אוניברסיטת גטינגן; אוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן - מקום קבורה: בית העלמין העירוני אנגזוהדה
שאלות נפוצות של קוראים
### מהי תסמונת ברונס?
זהו מצב המאופיין בכאב ראש עז, הקאות וסחרחורת המופעלים על ידי תנועות ראש פתאומיות, המעידים לעיתים קרובות על גידולים בחדר השלישי או בצרבלום.
### מהו חוק באסטן-ברונס?
עיקרון קליני הקובע כי במקרים של נגע רוחבי מלא בחלקו העליון של חוט השדרה, טונוס השרירים ורפלקסי הגידים אובדים מתחת לאתר הפגיעה.