לוק אבאלו: שחקן הכנף המעופף שלא נחת
לוק אבאלו (Luc Abalo) הבקיע את שערו המקצועני האחרון בגיל 41, בעת ששיחק ביפן, יותר משני עשורים לאחר שתפס לראשונה כדור יד בפרבר הפריזאי איברי-סיר-סן (Ivry-sur-Seine). בין לבין, הוא צבר שלוש מדליות זהב אולימפיות, שלושה תארי אליפות עולם, שלושה תארי אליפות אירופה, וכינוי שליווה אותו בארבע מדינות: שחקן הכנף המעופף, שחקן שמשחקו התבסס פחות על גודל פיזי ויותר על היכולת להישאר באוויר חצי שנייה יותר מהשוער שניסה לקרוא אותו.
איברי-סיר-סן
לוק קאנגני אבאלו נולד ב-6 בספטמבר 1984, באיברי-סיר-סן, פרבר של מעמד הפועלים מדרום לפריז. הוא הצטרף למועדון הכדוריד US Ivry כנער בשלהי שנות ה-90 ונשאר שם במשך עשור, כשהוא מתפתח לאחד משחקני הכנף המבטיחים בכדוריד הצרפתי, בעוד המועדון עצמו פעל הרחק מרמת היוקרה של הענף. אותו עשור של התפתחות סבלנית במועדון מקומי יחיד – במקום מעבר מוקדם לאחד ממועדוני העילית של אירופה – עיצב שחקן שהגיע לרמת העילית בשנת 2008 כשהוא כבר מוצר מוגמר של שנים של חזרתיות, ולא רק כישרון גולמי. בשנת 2007, בעונתו המלאה האחרונה באיברי, הוא נבחר לשחקן הטוב ביותר בליגה הראשונה בצרפת, האות שסימן למועדונים גדולים יותר שהוא מוכן.
סיודאד ריאל ואתלטיקו מדריד
המעבר של אבאלו למועדון הספרדי BM Ciudad Real בשנת 2008 הציב אותו במועדון ששלט בכדוריד האירופי באותה תקופה, והוא זכה איתו בליגת האלופות של ה-EHF בשנת 2009, כשהוא מוסיף תואר מועדונים יבשתי לרזומה שהתמלא במהירות בתארים. הוא נשאר שם עד 2011, ועבר לעונה אחת לאתלטיקו מדריד לפני המעבר המכונן בקריירה שלו: הצטרפות לפריז סן-ז'רמן (Paris Saint-Germain Handball), שהפכה באותה עת, עם גיבוי כלכלי חדש, למעצמה אירופית של ממש. אבאלו בילה שם את רוב העשור, מ-2011 או 2012 ועד 2019 או 2020 בהתאם למקור, כשהוא הופך לאחד מפניה של פריז סן-ז'רמן ומסייע למועדון לצבור תארי אליפות צרפת – שמונה בסך הכל לאורך הקריירה שלו – כשהוא מבסס את מעמדו בין הטובים באירופה.
כנף ימין, בנוי לאוויר
כשחקן כנף ימין, בגובה 1.82 מטר, אבאלו מעולם לא היה השחקן הגדול ביותר על המגרש, ומשחקו מעולם לא התבסס על כוח פיזי ברוטאלי. מה שהגדיר אותו היה הגובה והשליטה בגוף במרחב מצומצם – עמדת הכנף בכדוריד היא דו-קרב המתנהל בזוויות קיצוניות, לרוב באוויר, מול הגנה ערוכה ושוער בעל יתרון מיקומי. המתנה המיוחדת של אבאלו הייתה להאריך את רגע השהייה באוויר: זינוק מוקדם או מאוחר מהצפוי, התאמת זווית הזריקה במהלך הטיסה, וסיום מעמדות שנראו, עבור הגנה שקראה את המהלך בשבריר שנייה מאוחר מדי, כבלתי אפשריים לכיבוש. זו הסיבה שהכינוי "הכנף המעופף" הוצמד אליו ספציפית ולא לשחקני כנף באופן כללי – פרשנות וכתיבת פרופילים על הקריירה שלו חוזרות שוב ושוב על אותה חתימה אקרובטית אווירית כדבר הספציפי שהבדיל אותו משחקנים דומים מבחינה טכנית באותה עמדה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שני עשורים בכחול
הקריירה של אבאלו בנבחרת צרפת נמשכה מ-2005 עד 2021, שש-עשרה שנים שהניבו 289 הופעות ו-859 שערים – סך ההבקעות השביעי בגובהו בתולדות נבחרת צרפת ומספר ההופעות ה-12 בגודלו. לאורך שנים אלו בנתה צרפת את אחד הרצפים המוצלחים ביותר בהיסטוריה של ספורט קבוצתי בינלאומי: זהב אולימפי בבייג'ינג 2008, לונדון 2012 וטוקיו 2020, עם מדליית כסף אולימפית בריו 2016 שהשלימה את הפער היחיד ברצף של הופעות בגמרים. הוא הוסיף שלוש מדליות זהב באליפויות העולם – קרואטיה 2009, שוודיה 2011 וצרפת 2017, כשהאחרונה הושגה על אדמת מולדת – בתוספת ארד ב-2019, ושלושה תארי אליפות אירופה, ב-2006, 2010 ו-2014, עם מדליות ארד ב-2008 ו-2018. שלוש-עשרה מדליות בינלאומיות חשובות לאורך שש-עשרה שנים של זימון הוא רצף שכמעט אף שחקן אחר בדורו לא השתווה לו באף ענף קבוצתי, בכל מדינה שהיא.
הכרה וחיים מעבר למגרש
צרפת הכירה במעמדו של אבאלו מעבר לעולם הכדוריד בשנת 2008, כשהעניקה לו את אות לגיון הכבוד (Légion d'honneur), עיטור הכבוד הגבוה במדינה, באותה שנה בה זכה בזהב האולימפי הראשון שלו. מאוחר יותר הוא נבחר לנבחרת המצטיינים של ה-EHF ב-2010 וב-2014, ומחוץ לתחרות הוא עיצב צמיד הנצחה לקידום מועמדותה של פריז למשחקים האולימפיים ב-2024, פרויקט צדדי קטן שלפי הדיווחים מכר כ-1.5 מיליון יחידות – תזכורת לכך שבחצי השני של הקריירה שלו הפך אבאלו לאחד השגרירים הבולטים של הספורט הצרפתי, ולא רק לשחקן.
הפרידה הארוכה
במקום לפרוש בסיום הטבעי של קריירת מועדונים אירופית, אבאלו המשיך לשחק עד סוף שנות השלושים ותחילת שנות הארבעים לחייו, ועבר ל-Elverum Håndball בנורווגיה ולאחר מכן ל-Zeekstar Tokyo ביפן, כשהוא מאריך את הקריירה המקצוענית שלו לעשרים וחמש שנים ומסיים אותה עם 34 שערים בעונה נורווגית אחת, בגיל שבו רוב שחקני הכנף כבר פרשו מזמן. משחקו האחרון התקיים בפברואר 2023, והודעת הפרידה שלו לאוהדים נפתחה, באופן אופייני, במילה אחת: תודה.
מדוע לוק מכונה גאון
המילה שמוצמדת ללוק אבאלו בכתיבה על כדוריד קשורה כמעט תמיד לחתימה פיזית ספציפית ולא לכל טענה לשליטה טקטית או אינטלקטואלית – הוא מתואר כשחקן "מעופף", כזה שהמתנה שלו הייתה הארכת ושליטה בגופו באוויר לזמן ממושך ומדויק יותר מכפי שהיריבים יכלו לצפות. זו מיומנות אמיתית ותובענית, לא מחמאה ריקה: הבקעת שערים מהכנף בכדוריד עילית תלויה בשיקול דעת מרחבי של שבריר שנייה, ביכולת לקרוא את שינוי משקל הגוף של השוער באמצע הקפיצה, ובחוזק ליבה לשנות זווית זריקה לאחר העזיבה את הקרקע, כל זאת בזמן שמגן סוגר את אותו מרחב אווירי. אריכות הימים של אבאלו – כשהוא עדיין מבקיע בגיל 41, בליגה הרחוקה משיא השנים הפיזיות שלו – היא כשלעצמה עדות לכך שמיומנותו נבנתה על טכניקה ושליטה בגוף ולא על אתלטיות טהורה, שכן מהירות גולמית וכוח מתפרץ דועכים עם הגיל בדרכים שתזמון אווירי מדויק אינו דועך. טענת הנגד הכנה היא שמדובר במלאכת יד, לא בגאונות במובן אינטלקטואלי כלשהו: שום דבר ברקורד שלו לא מעיד על כך שהוא הגדיר מחדש טקטיקות או שינה את הדרך שבה העמדה מאומנת, ומספריו, יוצאי דופן ככל שיהיו, נבנו בתוך אחת מתקופות הנבחרת העמוסות ביותר בהיסטוריה של הכדוריד, לצד דור של שחקנים צרפתים שביחד, לא בנפרד, הפכו "גאונות" באופן קולקטיבי למדליות זהב. מה שניתן לומר ללא הגזמה הוא שאבאלו היה הכלי הספציפי שדור זה השתמש בו כדי לסיים התקפות שמערכות אחרות לא יכלו להן.
מורשת
אבאלו פרש עם שלוש-עשרה מדליות בינלאומיות חשובות, שמונה תארי אליפות צרפת, וכניסה להיכל התהילה של ה-EHF בשנת 2024 שתיקפה את מה שהכדוריד הצרפתי כבר החליט לגביו: שבמשך עשור וחצי, שחקן הכנף המעופף מאיברי-סיר-סן היה אחד השחקנים המגדירים של העמדה, בנבחרת שהפכה עידן שלם של הענף למונופול צרפתי.