לואי השמיני (Louis VIII) מלך צרפת: המלך לשלוש שנים ששרטט מחדש את המפה
ב-2 ביוני 1216, בקתדרלת סנט פול הישנה, הוכרז נסיך צרפתי כמלך לואי הראשון של אנגליה. הוא נחת ללא התנגדות באי תאנט (Isle of Thanet) שנים-עשר ימים קודם לכן בהזמנת ברונים אנגלים שמרדו במלך ג'ון (King John), ובתוך שבועיים הוא החזיק ביותר ממחצית הממלכה. הוא מעולם לא הוכתר, ובתוך שמונה-עשר חודשים הוא ויתר על הכול בחתימת ידו. זהו הפרט המפורסם ביותר אודותיו, והפחות חשוב שבהם בפער ניכר.
תקופת החניכות הארוכה
לואי נולד בפריז ב-5 בספטמבר 1187, בנם של פיליפ השני אוגוסטוס (Philip II Augustus) – המלך הצרפתי המצליח ביותר במאתיים השנים שקדמו לו – ואיזבלה מאנו (Isabella of Hainault), שמתה בהיותו בן שלוש. ב-23 במאי 1200 הוא נשא לאישה את בלאנש מקסטיליה (Blanche of Castile), בתם של אלפונסו השמיני (Alfonso VIII), בשידוך שדרש משא ומתן ממושך בין אביו לבין דודה של בלאנש, המלך ג'ון מאנגליה. היה זה נישואים דיפלומטיים שהפכו לשותפות פוליטית אדירה; לזוג היו אחד-עשר ילדים, ובלאנש האריכה ימים לאחר בעלה כשליטה בפועל של צרפת.
הוא המתין שלושים ושישה שנים לכס המלוכה, והוא לא המתין באפס מעשה. ב-1212 הוא כבש את סן-אומר (Saint-Omer) ואת איר (Aire) כדי להגן על ארטואה (Artois) מפני פלנדריה (Flanders) העוצמתית. עד מות אביו הוא היה מפקד מנוסה שבילה את חייו הבוגרים בביצוע, ולעתים בשיפור, של אסטרטגיה מלכותית שכבר הייתה בתנועה.
מלך אנגליה שלא היה
ההרפתקה האנגלית של 1216 הייתה המהלך הנועז ביותר שלואי ניסה אי פעם, והפחות מוצלח שבהם. הברונים המורדים הציעו לו את הכתר על בסיס ייחוסה של בלאנש מהנרי השני (Henry II); הוא פלש ב-21 במאי ושטף את הדרום-מזרח. אז מת המלך ג'ון באוקטובר ההוא, והלוגיקה של המרד קרסה יחד איתו. ברונים שלא רצו לשרת את ג'ון גילו שהם יכולים לשרת את בנו בן התשע, הנרי השלישי (Henry III), והעריקות החלו. לואי הובס ביבשה בלינקולן (Lincoln) ב-20 במאי 1217 ובים מול סנדוויץ' (Sandwich) ב-24 באוגוסט ההוא.
השלום נוהל ברוגע של אדם שידע מתי עמדה אבודה. הוא השיג חנינה לברונים האנגלים שתמכו בו, קיבל 10,000 מארקים, הביא להסרת הנידוי שהוטל עליו, והתחייב לעולם לא לתקוף שוב את אנגליה. לאחר מכן חזר לביתו וקיים את ההתחייבות. הנכונות לנטוש פרויקט ראוותני בזול אינה תכונה של מה בכך בנסיך מימי הביניים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שלוש שנים על כס המלוכה
לואי ירש את הכס ב-14 ביולי 1223 והוכתר בריימס (Reims) ב-6 באוגוסט. היו לו שלוש שנים, והוא ניצל אותן כדי לפרק את מה שנותר מהאימפריה האנז'ווינית (Angevin empire) בצרפת. ב-1224 הוא כבש את פואטו (Poitou) ואת לה רושל (La Rochelle), ציר האטלנטי של הפלנטג'נטים (Plantagenets), וצמצם את אחזקותיהם ביבשת לגסקוניה (Gascony) בלבד. הייתה זו השלמת מפעל חייו של אביו, שבוצע במהירות רבה יותר מכפי שאביו הצליח בכל חלק דומה לו.
צו שנת 1223
ב-1 בנובמבר 1223, הוציא לואי צו האוסר על פקידיו לרשום חובות של יהודים – היפוך חד ממנהגו של פיליפ אוגוסטוס, שהשתמש במנגנון המלכותי כדי לאכוף הלוואות יהודיות ולקחת נתח מהן. לפי הכלל החדש, חייבים נוצרים החזירו רק את הקרן, והחזירו אותה לרשויות המלכותיות. זה היה צעד של החרמה בתחפושת של אדיקות, והוא פעל ככלכלה ולא כמדיניות: עם שיתוק האשראי היהודי, מלווים לומברדים עברו לפריז עד 1225 כדי למלא את החסר. הפרשה מראה את שיטתו האופיינית של לואי – מהלך מכריע, יעיל מיידית, עם השלכות שהוא לא דגם מראש.
אביניון (Avignon)
במאי 1226 הוא כינס בבורז' (Bourges) את הצבא הגדול ביותר שראה מסע הצלב האלביגנזי (Albigensian Crusade) ונע דרומה במהירות, כשהוא כובש את בזייה (Béziers), קרקסון (Carcassonne), בוקר (Beaucaire) ומרסיי (Marseille). לאחר מכן עצר באביניון וישב שם מ-10 ביוני עד 9 בספטמבר. חום הקיץ, מים מזוהמים ותברואה ירודה הפכו את המחנה למחלקה לחולי דיזנטריה; גופות הושלכו לנהר בהוראת המלך, ולואי עצמו אולי חלה שם.
תנאי הכניעה, כשהגיעו, היו מאופקים באופן יוצא דופן. אביניון שילמה פיצויים של 6,000 מארקים, הרסה את חומותיה ומגדליה, ומסרה את כלי נשקה ו-150 בני ערובה. לואי לא בזז את העיר. הלגאט האפיפיורי מחל לתושביה, השערים נפתחו, והמלך נכנס ללא אלימות. כעבור חודשיים, ב-8 בנובמבר 1226, הוא מת מדיזנטריה בטירת מונפנסייה (Château de Montpensier) שבאוברן (Auvergne), בדרכו הביתה. הוא היה בן שלושים ותשע, ונקבר בסן-דני (Saint-Denis).
מדוע לואי מכונה גאון
אף בן זמנו ואף היסטוריון מודרני לא מכנה את לואי השמיני גאון, ונקודת המוצא הכנה היא שהמילה אינה מתאימה בבירור למלך שמלך שלוש שנים ואשר ידוע בעיקר בשל פלישה כושלת. הכינוי שלו, קור דה ליון (Coeur de Lion) – לב הארי – הוענק לו על אומץ פיזי, לא על אינטלקט.
הטענה שניתן להגן עליה היא מצומצמת ומעניינת יותר, והיא חוקתית יותר מאשר צבאית. בריטניקה (Britannica) מזהה את לואי כראשון הקאפטינגים (Capetians) שהעניק אפאנאז'ים (apanages) בהיקף נרחב, כשהוא מפריד את ארטואה עבור רוברט, את פואטו ואת אוברן עבור אלפונס, ואת מיין (Maine) ואנז'ו (Anjou) עבור ג'ון טריסטן. למראית עין זו נראית כמו הטעות הקלאסית שפירקה כל שושלת צרפתית קודמת: תן לבניך מחוזות ותילחם בנכדיך עליהם. לואי צירף סעיפי החזרה, כך שקו ירושה שמת ללא יורשים החזיר את אדמותיו לכתר. לצד זאת הוא דחף את העיקרון שנאמנות חייבת למלוכה כמשרה ולא לאדם של מלך מסוים. יחד, אלו הם פיסת עיצוב מוסדי אמיתית – הם אפשרו למלוכה לקנות שלום משפחתי מבלי לנכס טריטוריה לצמיתות, והם התייחסו לכתר כאל משהו שמאריך ימים יותר מבעליו.
טיעון הנגד משמעותי. לואי ירש מכונה שאביו בנה והפעיל אותה בעוצמה במשך שלושים ותשעה חודשים; כיבוש פואטו היה תוכניתו של פיליפ אוגוסטוס ומסע הצלב האלביגנזי היה כבר בן שני עשורים. המערכה האנגלית הייתה מוטעית אסטרטגית מרגע שהמלך ג'ון מת. הצו של 1223 היה הפקעה שפשוט העבירה את שוק האשראי למקום אחר. ושיטת האפאנאז', למרות סעיפי ההחזרה, תגרום לכתר הצרפתי צרות אמיתיות מאוחר יותר. כנו אותו מבצע מוכשר בצורה יוצאת דופן עם רעיון מנהלי מקורי אחד באמת, והתנגדו לכל השאר.
מורשת
יורשו בן השתים-עשרה הפך ללואי התשיעי (Louis IX), ובסופו של דבר, לקדוש; בתו איזבל הוכרזה גם היא לקדושה. העבודה המיידית של שמירת הממלכה מאוחדת נפלה בחלקה של בלאנש מקסטיליה, שמלכה כעוצרת והוכיחה את עמידות מה שבעלה בנה על ידי הגנה מוצלחת עליו מפני ברונים שהניחו שמלך ילד פירושו עונה פתוחה. לואי השמיני הוא הפחות מפורסם מבין הקאפטינגים הגדולים, כלוא בין אב שהפך את המלוכה לאדירה לבין בן שהפך אותה לקדושה. הוא היה זה שסיים את העבודה בצרפת והבין כיצד למנוע ממשפחה מלכותית לקרוע את התוצאה לגזרים.