לואי החסיד: הקיסר שחוקק נגד הכאוס
ביום חמישי שלפני חג הפסחא, ה-9 באפריל 817, קרסה הגלריה מעץ שחיברה בין הקתדרלה של אאכן (Aachen) לארמון תחת כובד משקלם של הקיסר וחצרו. אנשים נספו בהריסות. לואי יצא משם וראה בתאונה זימון מלמעלה. בתוך שלושה חודשים הוא פרסם צו בן שמונה עשר פרקים שניסה לפתור, מראש ועל גבי קלף, את הבעיה שהשמידה כל שושלת פרנקית לפניו.
המלך הילד של אקוויטניה
הוא נולד בשנת 778 בקסינוגילום (Cassinogilum), ככל הנראה שאסני (Chasseneuil) ליד פואטייה, בעוד אביו קרל הגדול (Charlemagne) נלחם מעבר לפירנאים; הוא היה בנם השלישי של קרל הגדול והילדגרד (Hildegard) ותאום לאח בשם לותאר (Lothair), שמת בצעירותו. שני הילדים קיבלו שמות מרובינגיים עתיקים, מחווה שנועדה להדגיש רצף עם השושלת שהקרולינגים החליפו.
בגיל שלוש הוכתר למלך אקוויטניה ונשלח דרומה עם עוצרים, מכיוון שקרל הגדול התכוון שכל בן יגדל באזור שעליו הוא עתיד למלוך ויספוג את מנהגיו. לואי ספג מעט יותר: חינוך כנסייתי ברמה גבוהה, ונטייה לסגפנות דתית שלא עזבה אותו מעולם. הוא גם למד להילחם, כשכבש את ברצלונה מאמירות קורדובה בשנת 801 לאחר מצור של שבעה חודשים.
תאונות שושלתיות עשו את השאר. פפין (Pepin) מת בשנת 810, קרל הצעיר ב-811, ולואי הפך לפתע ליורש החוקי היחיד שנותר. ב-11 בספטמבר 813 הכתיר אותו אביו הגוסס לקיסר-שותף באאכן. כאשר הגיעה אליו הידיעה על מות אביו בדואה (Doué) שבאנז'ו באותו ינואר, דהר לואי לאאכן והכתיר את עצמו שוב, לקול קריאות Vivat Imperator Ludovicus (יחי הקיסר לואי).
הטיהור
מה שבא לאחר מכן היה פחות חילופי שלטון ויותר טיהור מוסרי. לואי השמיד את אוסף האותות והטקסטים הפגאניים הגרמניים הישנים שאביו אסף, גירש חצרנים שהתנהגותם נראתה לו חשודה, גירש את נשות הארמון, ושלח קרובות משפחה רווקות למנזרים כדי שאף יריב לא יוכל להינשא לתוך המשפחה. בני דודיו של קרל הגדול, אלארד (Adalard) וואלה (Wala), אולצו לצאת לגלות במנזר. במקומם עלו ברנרד מספטימניה (Bernard of Septimania) ואבו (Ebbo), צמית לשעבר שלואי העלה לדרגת ארכיבישוף של ריימס (Reims).
המטרה לא הייתה נקמה אלא סטנדרטיזציה. לואי הפקיד את הכנסייה הפרנקית בידי בנדיקטוס מאניאן (Benedict of Aniane), ויזיגותי מספטימניה שהותקן כאב מנזר במנזר החדש באינדן (Inden) לצד הארמון, עם מנדט להביא לכך שכל מוסד דתי באימפריה ילך לפי חוקת בנדיקטוס הקדוש. מועצות באאכן בשנים 816 ו-817 הפיקו את ה-Canones וה-Capitulare institutum, שכפו אורח חיים משותף על קתדרלות ומשמעת בנדיקטינית קפדנית על המנזרים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ה-*Ordinatio Imperii*
הצו משנת 817, הידוע להיסטוריונים מודרניים כ-Ordinatio Imperii (צו האימפריה) למרות שכתב היד בן התקופה מכנה אותו divisio imperii (חלוקת האימפריה), ניסה לאחוז בחבל משני קצותיו. לותאר הוכרז כקיסר-שותף ואדון לאחיו; פפין קיבל את אקוויטניה, ולואי הגרמני קיבל את בוואריה ואת אזורי הספר שלה. כל בן קיבל ממלכה, אך האימפריה עצמה הוכרזה כבלתי ניתנת לחלוקה והקיסר כעליון.
למסמך הייתה השמטה גורלית אחת. ברנרד, בנו של פפין ומלך איטליה מאז 813, לא הופיע בו כלל. הוא קשר קשר, נכנע בשאלון-סור-סון (Chalon-sur-Saône) לאחר שהוזמן, ונידון למוות באאכן באשמת בגידה. לואי המיר את העונש בעיוורון. ברנרד מת לאחר יומיים של ייסורים. תאודולף מאורליאן (Theodulf of Orléans), שנתפס בפרשה, נכלא במנזר ומת שם, כפי שנטען, מהרעלה. מותו של האחיין העיק על מצפונו של לואי כל ימי חייו.
תשובה כמדינאות
בארמונו באטיני (Attigny) שבארדנים, בפני האפיפיור פסקליס הראשון (Paschal I) ואספה של אנשי דת ואצילים, ביצע לואי תשובה פומבית על מותו של ברנרד, במידת מה בחיקוי של תאודוסיוס הראשון. הוא התפייס עם אחיו למחצה הלא-חוקיים, מינה את דרוגו (Drogo) לבישוף של מץ (Metz), ושחרר את ואלה ואלארד מכליאתם – דבר שהתברר כקטסטרופלי. התשובה עלתה לו ביוקר. הוא הקריא רשימה של עבירות קלות שאף שליט חילוני בתקופה ההיא לא היה טורח להזכיר, ויוקרתו נפגעה בהתאם. זה היה הפרדוקס של שלטונו: הכנות שהפכה אותו לפטרון גדול של הכנסייה הפכה אותו לחלש בעיני האריסטוקרטיה עליה מלך.
מלחמות הבנים
ארמנגרד מהסבייה (Ermengarde of Hesbaye), אשתו הראשונה, מתה בשנת 818; לואי ראה בכך עונש אלוהי. בשנת 820 הוא נשא לאישה את יהודית (Judith), בת הרוזן וולף מאלטדורף (Welf of Altdorf), ובשנת 823 היא ילדה לו את קרל, שנקרא לימים קרל הקירח (Charles the Bald). יורש רביעי הרס את החשבון של 817. בוורמס (Worms) בשנת 829 חתך לואי את אלמניה עבור קרל, וחלקו המובטח של לותאר הצטמק.
מרד פרץ פעמיים. בשנת 830, בעידודו של ואלה, האשים לותאר את יהודית בניאוף עם ברנרד מספטימניה ובטענה שהציגה את קרל כבנו של ברנרד. פפין צעד עם הגסקונים לעבר פריז, הקיסר נתפס בקומפיין (Compiègne) ויהודית נכלאה בפואטייה. לואי קנה את בניו בחזרה בהבטחות לירושות גדולות יותר והוחזר לשלטון ב-831.
הקריסה השנייה הייתה גרועה יותר. בשנת 833 הביא לותאר את האפיפיור גרגוריוס הרביעי (Gregory IV) למישורי הרותפלד (Rothfeld), וצבאו של לואי נמוג. הוא פיטר את הקומץ שנותר, באומרו שיהיה זה חבל אם אדם יאבד את חייו או איבר מגופו בגללו; המקום נקרא מאז "שדה השקרים". ב-13 בנובמבר, בכנסיית סן מדאר (Saint Medard) בסואסון (Soissons), ניהלו אבו ואגובארד מליון (Agobard of Lyon) את טקס הווידוי של הקיסר על הפרת שבועות ועל אי-יכולתו לשלוט באשתו הנואפת; הוא השליך את חגורת חרבו על המזבח והוכרז כמי שאינו ראוי לעולם להחזיק בתפקיד. ה-Vita Hludovici (חיי לואי) האנונימי מחה על כך שאלוהים אינו שופט פעמיים על חטאים שכבר זכו לווידוי.
הוא חזר. רבאנוס מאורוס (Rabanus Maurus), אחיו למחצה דרוגו ואחותה של יהודית, אמה (Emma), תכננו את השבתו לכס ב-1 במרץ 834, ובתיונביל (Thionville) בפברואר שלאחר מכן הוא הושב למעמדו עם הלבוש האבותי והכתר. הוא בילה את שנותיו האחרונות במלחמה בוויקינגים ששדדו את דורסטד (Dorestad) פעמיים ובמלחמה בבניו שוב, ומת ב-20 ביוני 840 על אי בריין (Rhine) ליד אינגלהיים (Ingelheim), בזרועותיו של דרוגו, כשהוא חונן את לואי הגרמני ומכריז על לותאר כקיסר.
מדוע לואי מכונה גאון
התשובה הכנה היא שכמעט איש אינו מכנה אותו כך, והמקורות הנסקרים כאן לעולם אינם משתמשים במילה זו. הוא מושווה בדרך כלל לרעה לעומת אביו, ותוכניות הירושה שלו נשפטות ככאלו שהתבררו כבלתי ניתנות ליישום. אם ניתן להגן על המונח כלל, הרי זה עבור סוג יוצא דופן של מוח: אינטליגנציה חקיקתית ומסדרת שניסתה להפוך אימפריה אישית למוסד.
ה-Ordinatio Imperii הוא ניסיון לחשוב מאה שנים קדימה – לכתוב סעיפי התניה למקרי מוות שטרם קרו, לגרום לאחדות אימפריאלית לשרוד את הירושה הפרנקית על פי צו. איש לפניו לא ניסה זאת. מועצות אאכן היו מופשטות במידה דומה: הן לקחו את הפרקטיקה הנזירית המגוונת להחריד של יבשת וכפו עליה חוק אחד, והרפורמה הזו האריכה ימים יותר מהאימפריה עצמה. הוא הרחיב את התחייה האינטלקטואלית של אביו דרך בתי ספר מנזריים כגון פולדה (Fulda), ותקופת מלכותו הייתה הארוכה ביותר מבין כל הקיסרים של ימי הביניים עד היינריך הרביעי.
טיעון הנגד חמור. הוא עיוור את אחיינו למוות. הוא הגיש לאויביו נשק על ידי וידוי פומבי על חטאים שאיש לא ביקש ממנו להתוודות עליהם, לעולם לא מבין שבאריסטוקרטיה של לוחמים, חרטה נתפסה כחוסר יכולת. תוכנית הירושה שלו בוטלה בתוך שש שנים בגלל העובדה של בן נוסף. בריטניקה (Britannica) מכנה את שלטונו שלב מרכזי ושנוי במחלוקת בניסוי הקרולינגי – הוגן יותר מהגיוגרפיה או בוז. הוא לא היה גאון של פיקוד, אלא משהו נדיר יותר: שליט שהאמין שחוקה כתובה יכולה לחייב את העתיד.
מורשת
האימפריה שהוא ניסה להחזיק יחד חולקה לשלושה בוורדן (Verdun) בשנת 843, והגבולות ששורטטו שם עדיין מטילים צל על הפוליטיקה האירופית. ההסדר הדתי שלו הצליח יותר מזה הפוליטי: האחידות הבנדיקטינית שנכפתה תחת סמכותו עיצבה את הנזירות המערבית במשך מאות שנים. לואי זכור כמי שלא יכול היה לשמור על ירושתו של קרל הגדול שלמה – ופחות כמי ששאל, לראשונה וביתר שאת, מה הופכת להיות אימפריה לאחר מות הכובש.