לואי ואן חאל (Louis van Gaal): המורה שלימד את הכדורגל מחדש
האיש שזכה בליגת האלופות בשנת 1995 עם אייאקס (Ajax) מעולם לא שיחק כדורגל ברמה הבכירה ביותר. הוא בילה את תחילת בגרותו בהוראת חינוך גופני בבתי ספר תיכוניים בהולנד והגיע למועדון בשנת 1991 ללא מוניטין משמעותי. בתוך חמש שנים, לואי ואן חאל אסף גביע אירופה, גביע אופ"א, סופר קאפ, גביע בין-יבשתי ושלושה תארי אליפות רצופים עם קבוצה שפיתח במידה רבה בעצמו. יוהאן קרויף (Johan Cruyff), שלא חיבב אותו, ניסח זאת במדויק: "לוואן חאל יש חזון טוב על כדורגל. אבל זה לא החזון שלי".
אמסטרדם, תשעה ילדים
הוא נולד ב-8 באוגוסט 1951 באמסטרדם, הצעיר מבין תשעה אחים במשפחה קתולית. אביו, איש מכירות, נפטר כשואן חאל היה בן אחת-עשרה. בגיל שמונה-עשרה פגש את פרננדה אובס (Fernanda Obbes) דרך תנועת נוער קתולית; הם נישאו שלוש שנים לאחר מכן ונולדו להם שתי בנות, ברנדה ורנאטה. פרננדה נפטרה מסרטן הכבד והלבלב בשנת 1994, בעיצומה של התקופה הגדולה בקריירת האימון שלו – ואוהדים יריבים לעגו לו על מחלתה מהיציעים. הוא נישא בשנית ב-2008.
קריירת המשחק שלו הייתה מכובדת ותו לא: הוא שיחק כקשר ברויאל אנטוורפן (Royal Antwerp), שם הקבוצה סיימה כסגנית בליגה הראשונה בבלגיה ב-1974 וב-1975, לאחר מכן בטלסטאר (Telstar), ספרטה רוטרדם (Sparta Rotterdam), קבוצת המילואים של אייאקס, ולבסוף ב-AZ אלקמאר (AZ Alkmaar), שם הפך לעוזר מאמן ב-1986. לאורך התקופה החצי-מקצוענית שלו, הוא היה מורה מוסמך לחינוך גופני שעבד בבתי ספר. פרט זה מסביר עליו יותר מאשר שיא המשחק שלו.
אייאקס
הוא החליף את ליאו ביינהאקר (Leo Beenhakker) באייאקס בשנת 1991 וזכה בגביע אופ"א בעונתו המלאה הראשונה, 1992. גביע ההתאחדות ההולנדית (KNVB Cup) הגיע ב-1993, ולאחר מכן שלושה תארי אליפות רצופים ב-1994, 1995 ו-1996, עם זכיות במגן יוהאן קרויף בכל שנה. בשנת 1995 הגיעו ליגת האלופות, הסופר קאפ האירופי והגביע הבין-יבשתי. בשנה שלאחר מכן הגיעה אייאקס שוב לגמר והפסידה ליובנטוס (Juventus) בפנדלים.
מה שהפך את זה ליוצא דופן היה חומר הגלם. ואן חאל פיתח בסגל אחד את פטריק קלייברט (Patrick Kluivert), מארק אוברמרס (Marc Overmars), דניס ברגקאמפ (Dennis Bergkamp), פרנק ורונלד דה בור (Frank and Ronald de Boer), אדגר דווידס (Edgar Davids), קלרנס סידורף (Clarence Seedorf), וינסטון בוחארדה (Winston Bogarde), מיכאל רייזיחר (Michael Reiziger) ואדווין ואן דר סאר (Edwin van der Sar). עם ואן דר סאר הוא היה חלוץ תפקיד ה"שוער-בלם" – שוער שמתפקד כשחקן שדה נוסף – מה שהפך כיום לסטנדרט בכל מועדון רציני בעולם. הוא היה גם בין המאמנים הראשונים להביא מדעני ספורט לצוות שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ברצלונה, ומלחמות ראשונות
ברצלונה (Barcelona) שכרה אותו ב-1997 והוא סיפק תוצאות מיידיות: אליפות ספרד בעונות 1997-98 ו-1998-99, וגביע המלך בשנת 1998. הוא גם אסף אויבים, הסתכסך בפומבי עם ריבאלדו (Rivaldo) וניהל מלחמה גלויה עם התקשורת הקטלאנית. משפט הפרידה שלו האריך ימים יותר מרוב תוצאותיו: "חברי העיתונות. אני עוזב. מזל טוב".
קדנציית האימון הראשונה שלו בנבחרת הולנד, מ-2000 עד 2002, הייתה כישלון גלוי – הנבחרת לא העפילה למונדיאל 2002, והוא עזב ב-31 בינואר 2002. הוא חזר לברצלונה מאוחר יותר באותה שנה, ניצח בעשרה משחקי ליגת האלופות רצופים אך לא הצליח לגרום לליגה לעבוד; הוא עזב בהסכמה הדדית ב-28 בינואר 2003 כשהמועדון במקום ה-12. תקופה כמנהל טכני באייאקס בשנת 2004 קרסה בתוך שנה בשל סכסוך עם רונלד קומאן (Ronald Koeman).
הבנייה מחדש
ההתאוששות בוצעה במקום הפחות זוהר שיש. ב-AZ אלקמאר בין 2005 ל-2009 הוא סיים פעמיים במקום השני, ולאחר מכן לקח את אליפות הליגה ב-2008-09 עם רצף של 28 משחקים ללא הפסד – האליפות השנייה בלבד בתולדות המועדון. זה נותר ההוכחה הטהורה ביותר לשיטה שלו: מועדון צנוע, פילוסופיה עקבית, ותואר שנלקח מאייאקס, פ.ס.וו (PSV) ופיינורד (Feyenoord).
באיירן מינכן (Bayern Munich) הגיעה לאחר מכן. ב-2009-10 הוא זכה בבונדסליגה, המאמן ההולנדי הראשון שעשה זאת, יחד עם הגביע הגרמני, והגיע לגמר ליגת האלופות, שם הפסיד 2-0 לאינטר מילאנו (Inter Milan). הסופר קאפ הגרמני הגיע ב-2010. הוא קידם את תומאס מולר (Thomas Müller) והולגר באדשטובר (Holger Badstuber) לתוך סגל של שחקנים בינלאומיים מבוססים. הוא גם הסתכסך עם לוקה טוני (Luca Toni), ולאחר מיקום שלישי בליגה הוא פוטר ב-10 באפריל 2011.
ברזיל, 2014
קדנציית האימון השנייה שלו בנבחרת הולנד הניבה את הטורניר הטוב ביותר שלו. ואן חאל לקח סגל שאף אחד לא העריך למקום השלישי במונדיאל 2014, כשהוא פותח בפירוק האלופה המכהנת ספרד 5-1 במערך 3-5-2. נגד קוסטה ריקה ברבע הגמר הוא הכניס את השוער טים קרול (Tim Krul) בשניות הסיום במיוחד עבור דו-קרב הפנדלים; ההולנדים ניצחו, והמהלך הפך להחלטה הטקטית המדוברת ביותר בטורניר. הולנד הודחה על ידי ארגנטינה בפנדלים בחצי הגמר, ולאחר מכן ניצחה את ברזיל 3-0 במשחק על המקום השלישי. לאורך הדרך האשים ואן חאל את פיפ"א ב"משחקים מלוכלכים" עם קביעת לוחות הזמנים של המשחקים.
מנצ'סטר יונייטד (Manchester United) שכרה אותו ב-2014. הוא ירש מה שכינה סגל "שבור", סיים במקום הרביעי בעונתו הראשונה, הואשם על ידי ההתאחדות לכדורגל ב-2015 בשל הערות על שופט – וזוכה עם אזהרה – וזכה בגביע האנגלי במאי 2016, כשניצח את קריסטל פאלאס (Crystal Palace) 2-1 לאחר הארכה. הוא פוטר יומיים לאחר מכן.
מדוע לואי נחשב לגאון
המקרה הוא קונקרטי באופן יוצא דופן עבור מאמן כדורגל. ואן חאל היה מורה בבית ספר, לא שחקן גדול, ותרומתו היא פדגוגית ומערכתית ולא אינסטינקטיבית: הוא בנה שיטה שניתנת לשכפול להפיכת בני נוער לקבוצה אלופה אירופית, ואז חזר על כך בארבע מדינות עם תרבויות כדורגל שונות לחלוטין. קבוצת אייאקס של 1995 – קלייברט, דווידס, סידורף, האחים דה בור, ואן דר סאר – היא ללא ספק הקבוצה הפורה ביותר שמאמן כלשהו פיתח אי פעם. הוא היה מאמץ מוקדם של מדעי הספורט, הוא המציא את התפקיד המודרני של השוער כמבשל, והוא הדגים גמישות עמדתית ב-4-3-3, 3-5-2, 4-4-2 ו-4-2-3-1 במקום להגן על דוגמה אחת. החילוף של קרול ב-2014 הוא יצירת מופת קטנה של אותה אינטליגנציה: החלטה שנגזרה כולה מניתוח, בוצעה בפומבי, ללא הגנה זמינה אם היא תיכשל.
טיעון הנגד הוא שאישיותו הרסה שוב ושוב את עבודתו. ברצלונה, באיירן ומנצ'סטר יונייטד הסתיימו כולן במרירות; הוא הסתכסך עם ריבאלדו, טוני, קומאן והתקשורת, ונכשל לחלוטין בהעפלת הולנד למונדיאל. הוא שנא את הכינוי "הצבעוני הברזל", והתעקש שהוא בסך הכל "הוגן", מה שמוכיח את הנקודה לגבי מודעות עצמית. פסק הדין של קרויף – "הוא רוצה לגבש קבוצות מנצחות ויש לו דרך עבודה מיליטריסטית" – אינו לא הוגן לחלוטין. ואן חאל הוא גאון של ארגון ופיתוח, לא של אלתור או ניהול אנשים, והקריירה שלו נקראת כוויכוח ארוך בשאלה האם ניתן להפריד בין הדברים הללו.
מורשת
התארים רבים: מאמן השנה העולמי של World Soccer, פרס המאמן Onze d'Or ומאמן השנה של El País, כולם ב-1995; פרס רינוס מיכלס (Rinus Michels) ב-2007 וב-2009; מאמן הספורט ההולנדי של השנה ב-2009 וב-2014; מאמן השנה בגרמניה ופרס מאמן הבונדסליגה של VDV לשנת 2009-10; אביר מסדר אורנג'-נסאו (Order of Orange-Nassau) ב-1997; מדורג במקום ה-18 בדירוג המאמנים הגדולים של France Football בשנת 2019; פרס המפעל של ה-Eredivisie בשנת 2023. הוא הודיע ב-3 באפריל 2022 כי הוא מטופל בסרטן הערמונית, וב-12 באפריל כי הטיפול הצליח. הכדורגל הלוחץ, מבוסס ההחזקה בכדור והמבוסס על שחקני נוער ששולט במשחק המודרני, עובר ישירות דרך קבוצת אייאקס שבנה באותן שנים שבהן קבר את אשתו.