הקריירה המקצועית של ליליאן גיש (Lillian Gish), שנמשכה 75 שנים, החלה בסרטים אילמים קצרים בשנת 1912 והסתיימה בסרטה העלילתי האחרון בשנת 1987. היא זכתה להכרה בתור "הגברת הראשונה של המסך", והייתה חלוצה בטכניקות משחק יסודיות שהגדירו את הקולנוע ההוליוודי הקלאסי וביססו את מעמדה כדמות מרכזית בהתפתחות סרטי הקולנוע המוקדמים.
ניסיון תיאטרלי מוקדם ואולפני ביוגרף
גיש נולדה בספרינגפילד, אוהיו, בשנת 1893, והופיעה על הבמה מילדותה לצד אחותה, דורותי (Dorothy). לאחר שעברו לניו יורק, שכנתן מרי פיקפורד (Mary Pickford) סייעה להן להכיר את הבמאי ד. וו. גריפית (D. W. Griffith). הדבר הוביל לחוזים עם אולפני ביוגרף (Biograph Studios) ב-1912. גיש ערכה את הופעת הבכורה הקולנועית שלה בסרט הקצר "אויב בלתי נראה" (An Unseen Enemy) באותה שנה, ועברה במהירות מהתיאטרון למדיום שבו בסופו של דבר שלטה.
כוכבות בעידן הסרט האילם
גיש הפכה למשתפת פעולה מרכזית בהפקותיו עטורות השבחים של ד. וו. גריפית, ביניהן "הולדת אומה" (The Birth of a Nation) בשנת 1915 והאפוס "אי-סובלנות" (Intolerance) משנת 1916. הרפרטואר הקולנועי האילם שלה התרחב עם תפקידים בולטים בסרטים "פרחים שבורים" (Broken Blossoms), "Way Down East" ו-"יתומות הסערה" (Orphans of the Storm). היא גם ביימה את הסרט "Remodeling Her Husband" משנת 1920, אף שלא המשיכה בבימוי כקריירה לטווח ארוך. מסירותה לריאליזם הביאה לעיתים קרובות לקשיים פיזיים משמעותיים, כגון נזק עצבי מתמשך שנגרם לה במהלך צילומי סצנת מצופי הקרח בסרט "Way Down East".
קולנוע מדבר ועבודה בטלוויזיה
עם בוא הקולנוע המדבר, שבה גיש אל הבמה תוך שהיא ממשיכה לקחת תפקידים קולנועיים מזדמנים. הופעותיה המאוחרות כללו את המערבון "דו-קרב בשמש" (Duel in the Sun), שעליו קיבלה מועמדות לפרס האוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר, ואת המותחן "ליל הצייד" (The Night of the Hunter). לאורך שנות ה-50 ועד שנות ה-80, היא שמרה על נוכחות עקבית בהפקות טלוויזיה ובתפקידי משנה מרכזיים בסרטים כמו "חתונה" (A Wedding) ו-"דיוקנה של ג'ני" (Portrait of Jennie). הופעתה הקולנועית האחרונה הייתה ב-1987, לצד בטי דייוויס (Bette Davis) ווינסנט פרייס (Vincent Price) בסרט "אוגוסט" (The Whales of August).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרסים ומורשת
מעבר לתרומתה למשחק, גיש הייתה פעילה מסורה למען שימור ההיסטוריה של הסרט האילם. השפעתה התרבותית זכתה להכרה עם כיבודים רבים, ביניהם פרס אוסקר לשם כבוד בשנת 1970 ופרס מפעל חיים של מכון הסרטים האמריקאי (AFI) בשנת 1984. היא הייתה חברה בארגון "בנות המהפכה האמריקאית" (Daughters of the American Revolution) וקיבלה אותות הוקרה בינלאומיים מרובים, ביניהם התואר מפקדת במסדר האמנויות והספרות (Commandeur des Arts et des Lettres). היא הלכה לעולמה בעיר ניו יורק בשנת 1993 ונקברה בכנסיית המנוחה השמימית (Church of the Heavenly Rest).
עובדות מהירות
- לידה: 1893, ספרינגפילד, אוהיו - פטירה: 1993, ניו יורק - תקופת הקריירה הקולנועית: 1912-1987 - פרס אוסקר לשם כבוד: 1970 - פרס מפעל חיים של מכון הסרטים האמריקאי: 1984 - פרס מרכז קנדי (Kennedy Center Honors): 1982 - אתר קבורה: כנסיית המנוחה השמימית
שאלות שקוראים שואלים
### האם ליליאן גיש שיחקה רק בסרטים אילמים?
לא, על אף שהייתה כוכבת בולטת בעידן הסרט האילם, הקריירה שלה נמשכה עשורים לאחר הצגת הקולנוע המדבר, וכללה עבודה רבה בטלוויזיה ובסרטים עלילתיים עד שנת 1987.
### האם גיש ביימה אי פעם סרט?
כן, היא ביימה את אחותה דורותי בסרט "Remodeling Her Husband" משנת 1920, אם כי בחרה שלא לעסוק בבימוי כקריירה.