ליליאנה נאציר (Liliyana Natsir): הידיים הטובות ביותר ליד הרשת שראו בבדמינטון
שחקנים יריבים לא חסכו במילים לגבי מה שהפך את ליליאנה נאציר לכמעט בלתי מנוצחת. "היא השחקנית הטובה ביותר בקו הקדמי," אמרה עליה גוה ליו יינג (Goh Liu Ying) ממלזיה. "המיקום שלה ליד הרשת ממש טוב - לא רק חבטות חזקות, אלא גם כדורים רכים." האבחנה הזו - שליטה הן בכוח והן ברגש מאותו מיקום - מסכמת קריירה בינלאומית של ארבע-עשרה שנים שבה נאציר הפכה לשחקנית הבדמינטון בזוגות מעורבים המעוטרת ביותר שאינדונזיה הפיקה אי פעם, בענף שבו ההבדלים בין מנצח לטעות נמדדים בסנטימטרים.
עזיבת בית הספר בגיל שתים-עשרה עבור כדור נוצה
ליליאנה נאציר נולדה ב-9 בספטמבר 1985, במנדו, צפון סולאווסי, אינדונזיה, הבת הצעירה של בנו נאציר (Beno Natsir) ואולי מרמיס (Olly Maramis). בגיל שתים-עשרה, היא קיבלה החלטה שתגדיר את חייה: היא עזבה את הלימודים הפורמליים כדי לעסוק בבדמינטון במשרה מלאה, והסבירה מאוחר יותר בפשטות: "החלטתי שאם אני רוצה להיות שחקנית בדמינטון רצינית, אז אצטרך להקריב את הלימודים שלי." היא החלה באימונים רשמיים במתקן הבדמינטון טאנגקאס (Tangkas) בג'קרטה בשנת 1997, ועד שנת 2002 הצטרפה למרכז האימונים הלאומי של אינדונזיה, כשהיא מתחרה בתחילה בזוגות נשים לצד אני ארלנגה (Eni Erlangga).
השותפות הראשונה: נובה וידיאנטו (Nova Widianto)
הפריצה הבינלאומית של נאציר הגיעה בשנת 2004, כאשר שובצה עם שותפה לזוגות מעורבים שנבחר על ידי המאמן ריצ'ארד מאינאקי (Richard Mainaky), נובה וידיאנטו. הזוג זכה בתארים מיד, כשהם כובשים את אליפות סין ואליפות סינגפור בעונת הבכורה שלהם, ועד שנת 2006 טיפס הצמד לדירוג העולמי הראשון, כשהם מוסיפים את גביע העולם ואליפות אסיה באותה שנה. נאציר ווידיאנטו המשיכו לזכות בתארי אליפות העולם פעמיים ברציפות ב-2005 וב-2007, והשותפות שלהם הגיעה לשיאה באולימפיאדת בייג'ינג 2008, שם זכו במדליית הכסף בזוגות מעורבים - המדליה האולימפית הראשונה של אינדונזיה באירוע זה ואות לכך עד כמה דומיננטית נאציר כבר הפכה בשנות העשרים המוקדמות לחייה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השותפות השנייה: טונטאווי אחמד (Tontowi Ahmad)
כאשר וידיאנטו פרש בשנת 2010, נאציר שובצה עם שותף חדש, טונטאווי אחמד, והשילוב הזה הפך לאחד מזוגות הזוגות המעורבים המצליחים ביותר בהיסטוריה של הבדמינטון. בין 2012 ל-2014, "אווי/בוטט" (Owi/Butet), כפי שכינו אותם האוהדים האינדונזים, זכו בשלוש אליפויות אול-אינגלנד (All England) רצופות, שנחשבו זמן רב לאחד התארים היוקרתיים ביותר של הספורט. הם הוסיפו עוד שני תארי אליפות עולם יחד, ב-2013 וב-2017, לצד מדליית ארד באליפות העולם ב-2011, וזכו במדליית ארד באולימפיאדת לונדון 2012. השותפות שרדה נסיגה צורבת באליפות העולם ב-2015 על אדמת הבית בג'קרטה, שם החזיקו בשתי נקודות משחק בחצי הגמר לפני שקרסו - תבוסה שנאציר כינתה מאוחר יותר כואבת, ואמרה שה"עונה הגרועה" שלאחר מכן נבעה ממחשבה רק על האולימפיאדה של השנה הבאה.
זהב סוף סוף, בריו
הגאולה הגיעה באולימפיאדת ריו 2016, שם נאציר ואחמד ניצחו את צ'אן פנג סון (Chan Peng Soon) וגוה ליו יינג ממלזיה 21–14, 21–12 כדי לזכות במדליית הזהב האולימפית הראשונה אי פעם של אינדונזיה בזוגות מעורבים. הדומיננטיות של נאציר ליד הרשת הייתה מרכזית בניצחון, כשהיא מאלצת שוב ושוב את הצמד המלזי לעמדות הגנה שאפשרו לאחמד לסיים נקודות באופן מכריע. אחמד כינה את הניצחון "מתנה... ליום העצמאות של אינדונזיה", מכיוון שהגמר נערך ב-17 באוגוסט, היום הלאומי של המדינה - תזמון שהפך ניצחון היסטורי ממילא לרגע של חגיגה לאומית אמיתית.
פרישה ופרידתו של טיטאן
נאציר פרשה מתחרות בינלאומית ב-4 בפברואר 2019, בטורניר אינדונזיה מאסטרס (Indonesia Masters) על אדמת הבית, כשהיא חותמת קריירה שהגוף המנהל העולמי של הספורט ציין במחווה שכותרתה "טיטאן נפרד". המילים של יריביה תפסו את מה שהפך אותה לכל כך קשה להתמודדות: טונטאווי אחמד כינה אותה "השחקנית השלמה" ש"שמרה אותי ממוקד ומעולם לא הורידה הילוך", בעוד שחקנית אינדונזית עמיתה, דבי סוסנטו (Debby Susanto), כינתה אותה "היריבה הקשה ביותר", באומרה שהיא "מושלמת לתפקיד שחקנית זוגות נשים". מחוץ למגרש, האינטנסיביות של נאציר הייתה ידועה היטב - היא תוארה לעתים קרובות כ-"galak", או קשוחה, והיא הסבירה פעם את הרגל שלה לצעוק הוראות לשותפיה במהלך הראלי כפשוט תרבותי: "בכל פעם שאני צועקת עליו על המגרש זה רק בגלל שזה בטבע שלי לדבר בקול רם, כיוון שאני מגיעה ממשפחה ממנדו." לאחר הפרישה, נאציר עברה לתפקיד כעובדת מדינה אינדונזית, פרק שני ושקט לשחקנית שבילתה יותר מעשור כאחד הפנים המוכרות ביותר בספורט האינדונזי.
מדוע ליליאנה נקראת גאונה
המילה גאונה המיושמת על נאציר אינה מטאפורה שנמתחה כדי לכסות על אתלטיות באופן כללי - היא מתארת מיומנות ספציפית, צרה ומעודנת בצורה יוצאת דופן: משחק רשת, חילופי המהלומות של שבריר שנייה בקדמת המגרש שבהם ראלי בדמינטון בזוגות מעורבים מוכרע לעתים קרובות במילי-שניות על ידי מגע ולא על ידי כוח. העדות של יריבותיה מעלה את הטיעון במונחים טכניים מדויקים - היכולת להסוות חבטה רכה ומטעה עם אותה הכנה כמו של חבטת הנחתה חזקה, מה שמונע מהיריבים את קריאת שבריר השנייה שהם צריכים כדי להגיב, והכל חוזר על עצמו ברמה עילית לאורך שתי שותפויות שונות לחלוטין וארבע-עשרה שנים מבלי שהיעילות שלה תרד. זוהי צורה של גאונות המבוססת כולה על אומנות יד-עין וציפייה ולא על כוח פיזי גולמי, קרובה יותר לדיוק של מנתח מאשר למהירות של אצן. טיעון הנגד הכן הוא שנאציר מעולם לא שלטה ביחידים ולא החזיקה במשחק כוח גולמי של כמה יריבות; הגאונות שלה הייתה מיקומית וטקטית, שליטה באזור ספציפי אחד של המגרש שהפכה את שותפיה לטובים יותר מבלי שהיא צריכה להיות החובטת החזקה ביותר בו - צורה אמיתית ונדירה של מצוינות, אך כזו המתמחה בתחום מסוים ולא כישרון פיזי כל-יכול.
מורשת
נאציר עוזבת את הספורט כמי שנחשבת לשחקנית הזוגות המעורבים הגדולה ביותר של אינדונזיה אי פעם, עם שני תארי אליפות עולם תחת שותף אחד ועוד שניים תחת אחר, מדליית כסף אולימפית שאחריה הגיע שמונה שנים מאוחר יותר הזהב שחמק ממנה, ושלושה תארי אול-אינגלנד שהציבו אותה בין השמות המעוטרים ביותר בהיסטוריה של הענף - מורשת שנבנתה חבטה אחת ממוקמת בקפידה בכל פעם.