לב גומיליוב
לב ניקולאייביץ' גומיליוב (Lev Nikolayevich Gumilyov; ברוסית: Лев Николаевич Гумилёв; 1 באוקטובר [לפי הלוח היוליאני 18 בספטמבר] 1912 – 15 ביוני 1992) היה היסטוריון, אתנולוג, אנתרופולוג ומתרגם סובייטי ורוסי. הוא זכה למוניטין בשל התאוריות הבלתי-שגרתיות שלו על אתנוגנזה והיסטוריוסופיה. הוא היה דמות בולטת בזרם האירו-אסיאתיות (Eurasianism).
חיים
הוריו של לב גומיליוב, המשוררים הבולטים ניקולאי גומיליוב ואנה אחמטובה, התגרשו כשהיה בן 7 ואביו הוצא להורג על ידי הצ'קה כשהיה בן 9 בלבד. גומיליוב בילה חלק ניכר מחייו הבוגרים, משנת 1938 ועד 1956, במחנות עבודה סובייטיים. הוא נעצר על ידי הנ.ק.ו.ד. ב-1935 ושוחרר, אך נעצר שנית ונידון לחמש שנות מאסר ב-1938. נטען כי ל"אפיגרמת סטלין" של אוסיפ מנדלשטם היה תפקיד במעצרו. לאחר שחרורו, הוא הצטרף לצבא האדום והשתתף בקרב על ברלין ב-1945. עם זאת, הוא נעצר שוב ב-1949 ונידון לעשר שנות מאסר במחנות. במטרה להבטיח את חירותו, פרסמה אחמטובה דיתירמבוס ליוסיף סטלין, דבר שלא סייע לשחרורו של גומיליוב, אם כי ייתכן שמנע את מאסרה שלה. המשטרה החשאית הסובייטית כבר הכינה צו למעצרה, אך סטלין החליט שלא לחתום עליו. היחסים בין גומיליוב לאמו הפכו למתוחים, שכן הוא האשים אותה בכך שלא סייעה לו מספיק. היא תיארה את רגשותיה לגבי מעצר בנה ותקופת הדיכויים הפוליטיים בפואמה "רקוויאם" (פורסמה ב-1963).
לאחר מותו של סטלין ב-1953, הצטרף גומיליוב למוזיאון הארמיטאז', שאת מנהלו, מיכאיל ארטמונוב, הוא ראה כמנטור שלו. בהנחיית ארטמונוב, הוא החל להתעניין בחקר הכוזרים ובעמי הערבות בכלל. בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20 השתתף בכמה משלחות לדלתא של הוולגה ולצפון הקווקז. הוא הציע אתר ארכאולוגי לסמנדר, וכן את תאוריית ההצפה הכספית בשיתוף עם הגאולוג אלכסנדר אלכסין כאחת הסיבות לשקיעת הכוזרים. בשנת 1960 החל להרצות באוניברסיטת לנינגרד. כעבור שנתיים השלים את עבודת הדוקטורט שלו על הטורקים הקדומים. החל משנות ה-60 עבד במכון לגאוגרפיה, שם השלים עבודת דוקטורט נוספת, הפעם בתחום הגאוגרפיה.
אף על פי שהשלטונות הסובייטיים הרשמיים דחו את רעיונותיו ואסרו על פרסום רוב ספריו, גומיליוב זכה לפרסום רב, במיוחד בשנות ה"פרסטרויקה" (1985–1991). כאינדיקציה לפופולריות שלו, הורה נשיא קזחסטן נורסולטן נזרבייב להקים את אוניברסיטת ל. נ. גומיליוב הלאומית האירו-אסיאתית (Евразийский Национальный университет имени Л. Н. Гумилёва, נוסדה ב-1996) ממש מול ארמונו בכיכר המרכזית של בירת קזחסטן החדשה, אסטנה.
רעיונות
חוקר בכיר במחלקה לאתנולוגיה באוניברסיטת טרטו, איימר ונטסל, מציין את הדברים הבאים:
> המושג המרכזי של גומיליוב הוא האתנוס. הוא קישר אותו למושג הביוספרה שקודם על ידי האקדמאי ורנדסקי והגיע למסקנה שהאתנוס הוא כמו בן אנוש: יש לו אופי משלו, ילדות, בגרות ותקופת דעיכה. כיוון שבני אדם הם חלק מהטבע, גם עמים חייבים לציית לחוקי הטבע. מתוכם, החשוב ביותר הוא הפסיונריות (passionarity), או האנרגיה החיונית של האתנוס. הפסיונריות קשורה לגאוגרפיה – במילים אחרות, קבוצות אתניות שהתפתחו בתנאים אקלימיים וגאוגרפיים מסוימים "מסתגלות" לסביבתן, מוצאות את ה"נישה האקולוגית" שלהן והופכות לחלק מהאנרגיה של סביבת חייהן. לכל אתנוס יש "סטריאוטיפ התנהגותי" משלו, המועבר מהורה לילד, וניתן לראותו כמנטליות לאומית. סטריאוטיפים אלו הם כמו רפלקסים של בעלי חיים המבטיחים את שימור האתנוס. עם הזמן, אתנוס מפתח ציוויליזציה משלו, הכוללת דת, נימוסים ונורמות. גומיליוב מעולם לא הצליח להסביר אם ציוויליזציה היא תופעה ביולוגית או לא, אך הוא טען שאנשים מגזעים שונים יכולים להיות חלק מאותה ציוויליזציה.
גומיליוב הציב תאוריה שקבוצת אנשים החיה במקום אחד ובעלת אורח חיים וחוויה היסטורית ספציפית יכולה במשך דורות ליצור קונביקסיה [רוסית: конвиксия] או קונסורציה [רוסית: консорция]. קבוצה כזו יכולה לאחר מכן (אם היא שורדת) להפוך לתת-אתנוס, עם אפשרות ליצור בזה אחר זה אתנוס, על-אתנוס, ואפילו מטא-אתנוס.
בשואבו השראה מעבודותיהם של קונסטנטין לאונטייב (1831–1891) וניקולאי דנילבסקי (1822–1885), גומיליוב התייחס לרוסים כאל "על-אתנוס" הדומה לעמי הטורקי-מונגולי של ערבות אירו-אסיה. התקופות שבהן רוסיה התעמתה כביכול עם עמי הערבות פורשו מחדש על ידי גומיליוב כתקופות של גיבוש הכוח הרוסי יחד עם זה של הערבות כדי להתנגד להשפעות הרסניות מהאירופה הקתולית, שהיוותה איום פוטנציאלי על שלמות רוסיה. הוא גם ראה ציוויליזציה אירו-אסיאתית מובחנת עם איחוד של עמי אירו-אסיה סביב רוסיה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בהתאם לתאוריות הפאן-אסיאתיות שלו, הוא תמך בתנועות הלאומיות של הטטרים, הקזחים ועמים טורקיים אחרים, בנוסף לאלו של המונגולים ועמים מזרח-אסיאתיים אחרים. אין זה מפתיע שתורתו של גומיליוב נהנית מפופולריות עצומה במדינות מרכז אסיה. בקאזאן הוקמה אנדרטה לזכרו באוגוסט 2005.
ההיסטוריון מארק באסין קבע כי התאוריות של גומיליוב אינן מוכחות מדעית ובעייתיות, אך יש להן השפעה משמעותית במגוון הקשרים סובייטיים ופוסט-סובייטיים. חוקרים אחדים, כגון ואדים רוסמן, ג'ון קלייר, ויקטור יסמן, ויקטור שנירלמן ומיכאיל טריפולסקי מתארים את השקפותיו של גומיליוב כאנטישמיות. לדברי אותם מחברים, גומיליוב לא החיל את האקומניזם האתנולוגי הזה על יהודי ימי הביניים, שאותם ראה כמעמד עירוני טפילי ובינלאומי ששלט בכוזרים ושעבד את הסלאבים המזרחיים הקדומים תחת "העול הכוזרי". הביטוי האחרון הותאם על ידו מהמונח המסורתי "העול הטטארי" לתיאור השליטה המונגולית ברוסיה של ימי הביניים, מונח שגומיליוב דחה מאחר שלא ראה בהכרח את הכיבוש המונגולי כאירוע שלילי. במקום זאת, הוא ראה ב"עול הטטארי" ברית צבאית של הרוסים והטטרים.
בפרט, הוא טען שהרדניטים היו גורם מרכזי בניצול העם הסלאבי המזרחי והפעילו השפעה מופרזת על הנוף החברתי-פוליטי והכלכלי של ימי הביניים המוקדמים. גומיליוב טען שהתרבות היהודית היא מטבעה מסחרית וקיימת מחוץ לסביבתה ובניגוד לה. לפי השקפה זו, יהודים חולקים דרך חשיבה ספציפית הקשורה לנורמות המוסריות של היהדות. לדברי גומיליוב, יהודי ימי הביניים גם לא נשאו נשק בעצמם אלא ניהלו מלחמות באמצעות שליחים או שכירי חרב.
בקאזאן, בירת טטרסטן (רוסיה), כיתוב על פסל לכבוד גומיליוב מצטט את הדברים הבאים: "אני, רוסי, הגנתי על הטטרים כל חיי". על הטטרים אמר (למשל) ש"הטטרים הם בדמנו, בהיסטוריה שלנו, בשפה שלנו, בהשקפת עולמנו. יהיו ההבדלים האמיתיים מהרוסים אשר יהיו, הטטרים אינם עם שמחוץ לנו, אלא בתוכנו". הוא כינה את השם "טטרי" בשם "גאה". היסטוריון טטרי גאלי יניקייב (בין היתר) המשיך לקדם את רעיונותיו של גומיליוב מאז.
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הצהיר במהלך נאום בנובמבר 2023: "אלכסנדר נייבסקי קיבל את ה'יארליק' [היתר] מחאנים של אורדת הזהב לשלוט כנסיך, בעיקר כדי שיוכל להתנגד ביעילות לפלישה מהמערב". גומיליוב עצמו הביע רעיונות דומים.
השפעה
ה"חזון האירו-אסיאתי" של הנשיא ולדימיר פוטין הושפע לכאורה מרעיונותיו של גומיליוב.
חיים אישיים
גומיליוב הגדיר את עצמו כנוצרי אורתודוקסי.
גומיליוב נהג לקיים יחסים אישיים ומקצועיים עם הביבליוגרפית וחוקרת ימי הביניים נטליה ורבנץ.
גומיליוב נישא בשנת 1967, שנה לאחר מות אמו.
עבודות
השיונגנו (1960)
- גומיליוב, לב ניקולאייביץ' (1970). חיפושים אחר ממלכה דמיונית: האגדה על ממלכת הכומר יוחנן (ברוסית). מוסקבה: נאוקה (Nauka).
- אתנוגנזה והביוספרה של כדור הארץ (1978)
- רוס הקדומה והערבה הגדולה (1989)