לירוי צ'יאו

לירוי צ'יאו: אות הקריאה שאנדונג

אות הקריאה שלו היה שאנדונג, על שם המחוז הסיני שבו גדלו הוריו לפני שעברו לטאיוואן, הכירו שם באוניברסיטה והיגרו לאמריקה לצורך לימודים לתארים מתקדמים. ב-2 בנובמבר 2004, מתחנה המקיפה את כדור הארץ, הפך בנם לאמריקאי הראשון שהצביע בבחירות לנשיאות מהחלל. שישה שבועות קודם לכן הוא קיבל את הפיקוד על תחנת החלל הבין-לאומית — האמריקאי-אסיאתי הראשון, והאדם הראשון ממוצא סיני, שפיקד אי-פעם על חללית.

שני מהנדסים כימיים ובן

לירוי צ'יאו (Leroy Chiao) נולד ב-28 באוגוסט 1960. הביוגרפיה הרשמית של נאס"א מציינת את מקום הולדתו בדנוויל, קליפורניה, שם גדל וסיים את לימודיו בתיכון מונטה ויסטה ב-1978; רישומים אחרים מציינים את לידתו במילווקי, ויסקונסין, לפני שהמשפחה עברה מערבה. הוריו היו וואישנגרן (waishengren) — תושבי יבשת מסין ממחוז שאנדונג שעברו לטאיוואן, הכירו באוניברסיטה טאיוואנית בשנות ה-50 של המאה ה-20, והיגרו לארצות הברית מאוחר יותר באותו עשור לצורך לימודים מתקדמים.

שניהם היו מהנדסים כימיים, והם דחפו את בנם לקראת קבלת דוקטורט. הוא נענה לכך ביסודיות יוצאת דופן: תואר ראשון בהנדסה כימית מאוניברסיטת קליפורניה בברקלי בשנת 1983, תואר שני מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה בשנת 1985, ודוקטורט מסנטה ברברה בשנת 1987, בגיל עשרים ושבע.

חומרים מרוכבים

שנות עבודתו הראשונות הוקדשו לחומרים שחייבים לשרוד בתנאים שבני אדם אינם יכולים. בחברת הקסל (Hexcel Corporation) בדבלין, קליפורניה, בין השנים 1987 ל-1989, הוא עבד על חומרים מרוכבים לתעופה וחלל, כולל פרויקט משותף של נאס"א, המעבדה להנעה סילונית (JPL) והקסל לפיתוח מחזירי אור מחומרים פולימריים מרוכבים מתקדמים עבור טלסקופים בחלל. בשנת 1989 עבר למעבדה הלאומית לורנס ליברמור, שם בנה מודלים מנגנוניים של ריפוי עבור חומרים מרוכבים של סיבי גרפיט ואפוקסי — תיאורים מתמטיים של אופן התקשות השרף, שהוא ההבדל בין חלק מבני תקין לבין כשל יקר.

ראוי להתעכב על כך, כיוון שהביוגרפיה של האסטרונאוט נוטה לרוב להאפיל על זו של המדען. צ'יאו הגיע לנאס"א כחוקר מפורסם בתחום המדויק שקובע ממה יכולה להיות עשויה חללית.

הצעיר בקבוצה 13

נאס"א בחרה בו בינואר 1990, בגיל עשרים ותשע — החבר הצעיר ביותר בקבוצת האסטרונאוטים ה-13 — והוא הוסמך כמומחה משימה ביולי 1991. מאוחר יותר הוא שירת כראש ענף פעילות חוץ-רכבית (EVA) במשרד האסטרונאוטים, המחלקה האחראית לאופן שבו בני אדם פועלים מחוץ לחללית, והוסמך הן כמומחה משימה במעבורות חלל והן כמפקד תחנת חלל.

טיסתו הראשונה, STS-65 על סיפון קולומביה בין ה-8 ל-23 ביולי 1994, נשאה את המעבדה הבין-לאומית למיקרו-כבידה השנייה ויותר משמונים ניסויים. היא קבעה את שיא השהייה במעבורת לאותה תקופה: 353 שעות ו-55 דקות לאורך 236 הקפות. צ'יאו חזר הביתה כאסטרונאוט ה-196 של נאס"א וכאדם ה-311 שטס לחלל.

THE FREE TEST
How high is yours?

Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.

Take the IQ test →

מחוץ לתא האוויר

העבודה שבזכותה התפרסם הייתה העבודה שבוצעה בחליפת חלל. במשימת STS-72 על סיפון אנדוור בינואר 1996 — משימה שחילצה את יחידת הטיסה בחלל של יפן ופרסה ואספה את ה-OAST-Flyer — ביצע צ'יאו שתי הליכות חלל, כמעט שלוש-עשרה שעות בסך הכול, שנועדו במיוחד לבחינת כלים, חומרה וטכניקות להרכבת תחנת חלל שטרם הייתה קיימת. בכך הוא הפך לאמריקאי-אסיאתי הראשון ולאדם הראשון ממוצא סיני שביצע הליכת חלל.

ארבע שנים לאחר מכן הוא חזר כדי לבנות את המבנה באופן ממשי. משימת STS-92 על סיפון דיסקברי, באוקטובר 2000, חיברה את מסבך Z1 ואת מתאם העגינה בלחץ 3 לתחנת החלל הבין-לאומית במהלך ארבע הליכות חלל; צ'יאו היה מוביל הפעילות החוץ-רכבית וביצע שתיים מהן, בסך כולל של 13 שעות ו-16 דקות, במשימה שכיסתה 5.3 מיליון מיילים ב-202 הקפות.

מפקד משלחת 10

ב-13 באוקטובר 2004 הוא המריא על סיפון סויוז TMA-5 כמפקד וקצין מדע של נאס"א במשלחת 10, צוות התושבים העשירי של תחנת החלל הבין-לאומית, ושהה שם עד ה-24 באפריל 2005. הוא ערך עשרים ניסויים מדעיים וביצע שתי הליכות חלל נוספות — הפעם בחליפות אורלן רוסיות ולא אמריקאיות, עוד כמעט עשר שעות מחוץ לתחנה.

שני דברים מאותה משימה נותרו אחריה. אחד היה ההצבעה: ב-2 בנובמבר 2004 הפך צ'יאו לאמריקאי הראשון שהצביע בבחירות לנשיאות ממסלול סביב כדור הארץ. השני היה תצפית מקרית. בזמן שהתאמן על מתקן האימון ההתנגדותי הזמני של התחנה, הוא הבחין שהרטטים שהוא מייצר מרעידים את מערכי השמש של התחנה. במקום להתייחס לכך כמטרד, הממצא פותח לטכניקה מכוונת, ששימשה באופן רשמי החל משנת 2006 — אסטרונאוט על מכשיר אימון הפך לכלי לבחינת הדינמיקה של המבנה שסביבו.

סך פעילותו בקריירה: 229 ימים, 7 שעות ו-38 דקות בחלל לאורך ארבע משימות, ו-36 שעות ו-7 דקות של פעילות חוץ-רכבית לאורך שש הליכות חלל.

מדוע לירוי מכונה גאון

המקרה של צ'יאו אינו רגיל בקרב אסטרונאוטים מכיוון שהכישורים המדעיים אינם קישוטיים בלבד. הוא מחזיק בתואר דוקטור בהנדסה כימית וביצע מחקר אמיתי בתחום החומרים המרוכבים — מודלים של ריפוי, מראות טלסקופים — לפני שטס אי-פעם, והאיכות המופגנת לאורך כל הקריירה שלו היא יכולת לנוע בין המשוואות לחומרה מבלי לאבד דבר. פרשת מתקן האימון (IRED) היא הדוגמה הברורה ביותר: רוב האנשים שמתאמנים בחלל היו רושמים את הרעד כמטרד. צ'יאו זיהה ניסוי תנודה מאולצת שרץ בחינם על המבנה שבתוכו הוא חי, וזה הפך לטכניקה תפעולית.

יש להוסיף טווח כישורים נדיר באמת: שליטה באנגלית, מנדרינית ורוסית (האחרונה נלמדה עבור השותפות בתחנת החלל), הסמכת טייס, הסמכה לחליפות אמריקאיות ורוסיות כאחד, ופיקוד על ענף הפעילות החוץ-רכבית, מה שאומר אחריות לכל תחום העבודה האנושית בוואקום.

יש להציג את טענת הנגד בצורה ברורה. הוא לא ניסח שום תיאוריה ולא ביצע שום תגלית שנושאת את שמו. ההבחנות המצוטטות ביותר שלו — האמריקאי-אסיאתי הראשון שהלך בחלל, האדם הראשון ממוצא סיני שפיקד על משימה — הן ראשוניות דמוגרפית ולא אינטלקטואלית, והן אומרות רבות על מי שהודר מאשר על מי שהוא. בחירת אסטרונאוטים מתגמלת כשירות רחבה ולא עומק, ורב חייו הציבוריים המאוחרים היו מוקדשים לקידום, ייעוץ ופרשנות. לא הביוגרפיה של נאס"א ולא התיאור האנציקלופדי הסטנדרטי משתמשים במילה "גאון". מה ששניהם מתעדים הוא מדען שהפך למפעיל מבלי להפסיק להיות מדען.

לאחר מכן

צ'יאו פרש מנאס"א בדצמבר 2005 ונשאר בתחום מכל היבטיו בבת אחת: יועץ טכני ב-SpaceWorks Enterprises, סגן נשיא בכיר לפעולות חלל ב-Excalibur Almaz, המחזיק הראשון בקתדרה ע"ש מקס פאג'ט (Max Faget) להנדסת מכונות באוניברסיטת לואיזיאנה, יו"ר פאנל המשתמשים במכון הלאומי למחקר ביו-רפואי בחלל, ותפקידים מאוחרים יותר ב-Epiphan Video ובקרן החלל. הוא מייסד שותף ומנכ"ל חברת OneOrbit.

במאי 2009 הוא מונה לוועדה לבחינת תוכניות הטיסה האנושיות לחלל של ארצות הברית — ועדת אוגוסטין (Augustine Commission) — הבחינה העצמאית שהעריכה מחדש לאן על הטיסה האנושית האמריקאית לחלל להמשיך. במאמר ב-CNN ב-1 בספטמבר 2011, לאחר פרישת המעבורות וכישלון של הסויוז שצמצמו את אפשרויות העולם לכמעט אפס, הוא טען שיש לאפשר לסין להצטרף לתוכנית תחנת החלל הבין-לאומית.

עיטוריו כוללים את מדליית השירות המצוין של נאס"א בשנת 2005, ארבע מדליות טיסה לחלל, שתי מדליות שירות יוצא דופן, דיפלומת קורוליוב (Korolev Diploma) של הפדרציה האווירונאוטית הבין-לאומית בשנת 2002 ומדליית דה לה וו (De la Vaulx Medal) בשנת 1994, ומקום ברשימת מאה האמריקאים-אסיאתים המשפיעים ביותר של שנות ה-90 של המאה ה-20 לפי המגזין A-Magazine. הוא מטיס מטוס גראמן טייגר (Grumman Tiger) ועוסק בסקי גלישה.