ליילה יוזפוביץ': מענק הגאונות הלך למקדמת
בשנת 2008 קרן מקארתור העניקה אחת ממלגותיה — הפרס שהעיתונות האמריקאית מתעקשת לכנות מענק הגאונות — לכנרת בת שלושים. הציטוט לא שיבח את הטון שלה, את הטכניקה שלה או את הפרשנויות שלה לרפרטואר הסטנדרטי. הוא הכיר בקידום שלה של יצירות עכשוויות חדשות לכינור. ליילה יוזפוביץ' בנתה קריירה על מוזיקה שלא הייתה קיימת עד שמלחינים כתבו אותה עבורה, ומוסד המוקדש לזיהוי מוחות יוצאי דופן החליט שזה הדבר הבולט בה.
משק בית של מדען
יוזפוביץ' נולדה ב-20 באוקטובר 1977 במיסיסוגה, אונטריו. אביה, ג'ק, הוא פיזיקאי; אמה, וונדי, היא ביולוגית. יש לה אח, סטיבן. הגישה של המשפחה לחינוכה מעידה על כך: בהעריכם חינוך מעוגל היטב, הוריה האמינו שגם היא וגם סטיבן צריכים להישאר במערכת החינוך הציבורית — סירוב מכוון של החממה, מהורים שהבינו בבירור מה אימון מיוחד עושה לילדות.
היא החלה את הכינור בגיל שלוש וחצי בשיטת סוזוקי, הדורשת מהורה להשתתף בכל שיעור וסשן תרגול. שיעורים רשמיים החלו בגיל חמש עם אידל לו, ובגיל שבע החלה ללמוד עם רוברט ליפסאט בבית הספר קולבורן.
קרטיס בגיל שלוש-עשרה
בגיל שלוש-עשרה היא נכנסה למכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, שם עבדה עם ריכוז יוצא דופן של פדגוגיית כינור של המאה העשרים: חיימה לארדו, יאשה ברודסקי, פליקס גלימיר וג'וזף גינגולד. ברודסקי וגלימיר בפרט היו קווי תמסורת חיים למסורת הקאמרית האירופית; גינגולד אימן דור של סולנים אמריקאים.
היא השלימה תואר ראשון במוזיקה ותעודת בגרות בו-זמנית, האחרונה דרך בית הספר ג'וליה ר. מאסטרמן — סיום השכלה תיכונית ותואר קונסרבטוריון באותו זמן, בעיר שבה הגיעה כילדה.
הקריירה שהתחילה, וזו שבחרה
בשנת 1994 יוזפוביץ' ערכה את הופעת הבכורה שלה בקרנגי הול, עדיין נערה, מנגנת את הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי עם סר נוויל מרינר והאקדמיה של סנט מרטין בשדות. היא חתמה על חוזה בלעדי עם פיליפס קלאסיקס באותה שנה וקיבלה מענק קריירה של אייברי פישר. הקלטותיה המוקדמות ללייבל כללו את הקונצ'רטי של צ'ייקובסקי וסיבליוס.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →זו, בדיוק, התבנית. סולנית נערה, שני הקונצ'רטי הרומנטיים הסחירים ביותר, לייבל גדול, קרנגי הול, מנצח מכובד. שום דבר במסלול הזה לא דרש ממנה לשנות שום דבר בארבעים השנים הבאות; כנרים רבים מאוד עשו קריירות שלמות על ידי אי-שינוי זה.
היא שינתה את זה. יוזפוביץ' הפכה לפרשנית המובילה של מוזיקת כינור חדשה של דורה, והיא עשתה זאת על ידי הצמדת עצמה למלחינים חיים ולא למתים. היא הקליטה עבור וורנר קלאסיקס, דויטשה גרמופון ונונסאץ' — האחרון לייבל המוגדר על ידי רפרטואר עכשווי.
המלחינים שכותבים עבורה
המוניטין שלה נשען על יצירות שנכתבו בגלל שהיא הייתה קיימת. היא זכתה לשבחים על קידום יצירות חדשות של ג'ון אדמס, אוליבר קנוסן, תומאס אדס ולוקה פרנצ'סקוני. סטיבן מאקי וקולין מתיוס כתבו שניהם קונצ'רטי שהיא ביצעה בבכורה.
שלוש בכורות
שלוש בכורות מגדירות את השיא. בעונת 2008–09 היא נתנה את בכורת העולם של הקונצ'רטו לכינור של אסה-פקה סאלונן עם הפילהרמונית של לוס אנג'לס — יצירה שהמשיכה לזכות את סאלונן בפרס גרוויימאייר, הפרס המשמעותי ביותר בהלחנה. ב-2014 היא ביצעה בבכורה את דואנדה של פרנצ'סקוני. ב-2015 היא נתנה את בכורת העולם של שחרזאדה.2 של ג'ון אדמס עם הפילהרמונית של ניו יורק.
הסאלונן הוא המקרה נושא העומס. הופעה ראשונה של קונצ'רטו קובעת במידה רבה אם הוא נכנס לרפרטואר או נעלם; בכורה שהיא רק מיומנת יכולה לקבור יצירה לעשור. הקונצ'רטו של סאלונן לא נעלם — הוא זכה בגרוויימאייר והפך לאחד הקונצ'רטי לכינור המבוצעים ביותר שנכתבו במאה הזו. יוזפוביץ' ניגנה אותו ראשונה.
מדוע ליילה מכונה גאון
היא הדמות הנדירה כאן שעבורה למילה יש בסיס מוסדי: מלגת מקארתור של 2008 היא באופן פופולרי מענק הגאונות, והיא מחזיקה באחת. אבל כדאי להיות מדויקים לגבי מה שהקרן באמת הכירה בו, כי זה לא היה וירטואוזיות. זה היה קידום של יצירות עכשוויות חדשות לכינור.
הפקולטה המעורבת היא סוג ספציפי ומוערך בחסר של אינטליגנציה מוזיקלית: היכולת להבין פרטיטורה ללא מסורת ביצוע מאחוריה. כשיוזפוביץ' לומדת קונצ'רטו של סאלונן או אדמס, אין הקלטה להתייעץ איתה, אין חוכמה מקובלת לגבי טמפו, אין קונצנזוס לגבי אילו קטעים הם המרכז הרגשי. כל החלטה פרשנית צריכה להיות מנומקת מתוך הסימון ומתוך שיחה עם מלחין חי, והתוצאה קובעת איך כולם לאחר מכן ישמעו את היצירה.
מקרה הנגד הכנה הוא שאף מבקר, מלחין או מנצח לא רשום כמי שכינה אותה גאון במילים אלו; הטענה נשענת על הכינוי הקולוקוויאלי של פרס ולא על הערכה מוצהרת של מישהו. ההבחנה שלה היא גם בלתי נפרדת ממלאכה פיזית בסיסית — קונצ'רטי עכשוויים הם לעתים קרובות קשים יותר מרומנטיים, ואף אחת מהאינטליגנציה הפרשנית שלה לא הייתה משנה ללא הידיים לבצע אותה. הגאונות שלה, ככל שהיא כזו, היא גאונות של נאמנות — היא הימרה על הקריירה שלה על מוזיקה שטרם הוכיחה את עצמה, ומספיק ממנה הוכיח את עצמו.
מורשת
ההכרה הגיעה בסדר שמספר את הסיפור: מענק קריירה של אייברי פישר ב-1994 לסולנית צעירה ומבטיחה, מלגת קאמינגס של אמנים מארצות הברית ב-2007, מלגת מקארתור ב-2008, ולבסוף, ב-2018, פרס אייברי פישר עצמו — הכבוד הגבוה ביותר של הממסד האמריקאי לאינסטרומנטליסט, שניתן עשרים וארבע שנים לאחר מענק הקריירה שהתחיל אותה.
יוזפוביץ' הייתה נשואה בעבר למנצח קריסטיאן ירווי ויש לה בן אחד. חשיבותה המתמשכת נמדדת לא בדיסקוגרפיה שלה אלא בקטלוגים של אנשים אחרים: גוף של קונצ'רטי לכינור שנכתבו בעשרים השנים האחרונות שקיימים, בחלקם, בגלל שכנרת שיכלה לבלות את חייה על צ'ייקובסקי החליטה שהיא מעדיפה לגלות מה יבוא אחר כך.