לאזארו ברוזון: המלך היבשתי הבלתי נלאה של קובה
בגביע העולם 2011, רב-אמן קובני מהולגין קרע שלושה יריבים חזקים ברצף – בן ארצו יוניסקי קסאדה, הספרדי פרנסיסקו ואייחו פונס, והכוכב הווייטנאמי לה קוואנג ליים – לפני שנתקל ברוסלאן פונומריוב, אלוף עולם לשעבר, והפסיד רק בשוברי שוויון בבליץ. הריצה הזו לסיבוב הרביעי הייתה הכי קרוב שלאזארו ברוזון הגיע לפסגת המשחק. זה היה גם אופייני לחלוטין: הוא בילה שני עשורים בתור האיש שאף אחד לא רוצה לעשות איתו תיקו.
הולגין וכתר אלוף העולם לנוער
ברוזון נולד ב-2 במאי 1982 בהולגין, מזרח קובה, והכריז על עצמו לעולם השחמט בגיל שמונה-עשרה על ידי זכייה באליפות העולם לנוער בשחמט בשנת 2000 – התואר ששימש כנקודת כניסה לאלופי עולם ולכאלה שהיו קרובים לכך כאחד. הוא העפיל ישירות לאליפות העולם בשחמט של פיד"ה ב-2002, אירוע נוק-אאוט שבו ניצח את ליוויו-דיטר ניסיפאנו בסיבוב הראשון לפני שנפל מול קיריל גאורגייב.
בשנה שלאחר מכן הוא הוסיף תוצאה שהצביעה על כך שתואר הנוער לא היה מקרי: בטורניר ה-Lausanne Young Masters, אירוע נוק-אאוט לשחקנים הצעירים הטובים בעולם, הוא הביס את אטיין באקרו – אז רב-האמן הצעיר בהיסטוריה – כדי לקחת את הטורניר באופן מוחלט. קובה, מדינה עם מסורת שחמט גדולה וכלכלה צנועה, הפיקה עוד אחד.
הירושה של קפבלנקה
אין מנוס מחוסה ראול קפבלנקה בשחמט הקובני, והקריירה המוקדמת של ברוזון נבנתה בחלקה על הטורניר שנושא את שמו. בשנת 2002 הוא זכה בקבוצת העילית של אנדרטת קפבלנקה ה-37, האירוע הראוותני של המדינה, וחלק את המקום הראשון עם ליינייר דומינגז בגביע הים הצפוני באותה שנה.
הרצף המתמשך הטוב ביותר שלו הגיע ב-2004. הוא זכה בטורניר Corus B בווייק אן זה בינואר, מה שהקנה לו קידום לקבוצת Corus A – שדה ההזמנות היוקרתי ביותר בשחמט – לשנת 2005. ביוני הוא זכה באנדרטת גיירמו גרסיה. באולימפיאדת השחמט ה-36 הוא צבר 8 נקודות מ-11 משחקים על הלוח השני עם דירוג ביצועים של 2771, ועזר לקובה למקום השביעי הכללי, והוא זכה באליפות השחמט של קובה בפעם הראשונה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הקידום לקבוצה העליונה הפיק את המבחן הסופי, והוא חזר ללא תוצאות חד-משמעיות. ב-Corus A ב-2005 הוא צבר 6.5 מתוך 13 וסיים עשירי. בשנה שלאחר מכן בפסטיבל השחמט של ביל הוא קרס ל-2.5 מתוך 10 ומקום אחרון. ברוזון יכול היה להתחרות עם כל אחד; השאלה שריחפה מעליו, ומעולם לא נפתרה במלואה, הייתה האם הוא יכול לעשות זאת ארבעה-עשר ימים ברציפות מול שדה שבו כל יריב הוא עילית.
מלך יבשתי
מה שהוא יכול היה לעשות, שוב ושוב, היה לנצח הכל בצד שלו של האוקיינוס האטלנטי. הוא לקח את אליפות אמריקה היבשתית ב-2005 ושוב ב-2011, וזכה באליפות השחמט האיברו-אמריקאית הראשונה בנובמבר 2006, והוסיף תואר איברו-אמריקאי שני בבילבאו בנובמבר 2015. הוא הפך לאלוף קובה שש פעמים, ב-2004, 2005, 2007, 2009, 2010 ו-2017 – טווח של שלוש-עשרה שנים המכסה את רוב חייו הבוגרים ותחלופה דורית מלאה ביריביו.
סבב הטורנירים הפתוחים היה הטריטוריה האחרת שלו. הוא זכה באנדרטת קרלוס טורה רפטו בדצמבר 2005 על ידי הבסת מיכל קרסנקוב, ואז זכה באנדרטת טורה בארבע שנים רצופות מ-2013 עד 2016. הוא לקח את הטורניר הפתוח ה-35 במנרסה ואת טורניר השחמט HZ בוליסינגן ב-2008, קשר למקום הראשון בטורניר הבינלאומי ה-4 של עיר לה לגונה באפריל 2010 וסיים שני בחישוב שובר שוויון, זכה בטורניר ה-Casino de Barcelona בנובמבר 2010 בשובר שוויון מול איבן סלגאדו לופז, קשר למקום הראשון ב-World Open ביולי 2013, זכה בטורניר הבינלאומי ה-8 של אדמונטון באותה שנה, ולקח את גביע אמריקה הלטינית ה-5 בדצמבר 2014.
איש הנוק-אאוט
שיא גביע העולם של ברוזון נקרא כמו מפה של העילית לאורך שני עשורים. ב-2005 הוא הדיח את קבנוב ואלכסנדר אונישצ'וק לפני שהפסיד ליבגני בארייב. ב-2007 הוא יצא בסיבוב הראשון מול זדנקו קוז'ול; ב-2009, בסיבוב הראשון מול פביאנו קרואנה בן התשע-עשרה, אז עדיין שנים ממשחק אליפות עולם. ב-2013 הוא הפסיד בסיבוב השני לטימור רדג'אבוב, וב-2015 לוולדימיר קראמניק. ביניהם, ב-2011, הגיעה הריצה לסיבוב ה-16 ומשחקי הבליץ מול פונומריוב.
הוא שיחק עבור קובה באולימפיאדות השחמט בין 2000 ל-2014, ומאוחר יותר שינה סטטוס מקובני לקובני-אמריקאי, והצטרף לשורה הארוכה של ספורטאים קובנים שהקריירות שלהם כוללות לפני ואחרי המוגדרים על ידי גיאוגרפיה ולא על ידי כושר. בשנת 2019 הוא קשר למקום הראשון באליפות השחמט של ארה"ב למאסטרים.
מדוע לאזארו מכונה גאון
הראיה החזקה ביותר לטובתו של ברוזון היא מספר: דירוג ביצועים של 2771 על הלוח השני באולימפיאדת 2004. זהו משחק ברמת אליפות עולם שנשמר לאורך אחד-עשר משחקים תחת לחץ לאומי, וזה לא סוג התוצאה שמיוצרת על ידי הכנה בלבד. האיכות הקוגניטיבית המוצגת היא איכות של שחקן נוק-אאוט – היכולת לפתור עמדות לא מוכרות במדויק במהירות, בתנאי הדחה, מול יריבים שהפתיחות שלהם לא היה לו זמן ללמוד. קורבנות גביע העולם שלו כוללים את אונישצ'וק, ואייחו פונס, לה קוואנג ליים וניסיפאנו, ושוברי השוויון בבליץ שלו מול פונומריוב הוכרעו על ידי שברירי שניות.
טענת הנגד היא פשוטה והתיעוד של ברוזון עצמו מספק אותה. בהינתן מקום בין הטובים ביותר בעולם ב-Corus A ב-2005, הוא סיים עשירי; בביל ב-2006 הוא סיים אחרון עם 2.5 מתוך 10. הוא מעולם לא העפיל לטורניר מועמדים, מעולם לא זכה בטורניר-על, ומעולם לא החזיק בתואר עולם אחרי אליפות הנוער. אף פרשן רציני לא כינה אותו כישרון דורי, וזה יהיה לא כנה להמציא את הטענה. מה שהראיות תומכות בו הוא משהו צר יותר ועדיין יוצא דופן: מלאכת תחרות עמוקה ועמידה במיוחד – רוחב פתיחה, טכניקת סיום, ומזג שלא נשבר בשוברי שוויון – שהפכו אותו, במשך עשרים שנה, לשחקן החזק ביותר באמריקה מחוץ לצמרת הגבוהה ביותר ולאיש המסוכן ביותר בכל סוגר של הדחה ישירה. גאונות במובן הטרנספורמטיבי, לא. שליטה מהסדר המקצועי הגבוה ביותר, ללא עוררין.
מורשת
הקריירה של ברוזון שייכת לסיפור קובני ספציפי: תרבות שחמט קטנה ומבודדת עם ירושה בגודל של קפבלנקה, המייצרת שחקנים שמנצחים את הטובים בעולם ביום שלישי ולא יכולים להגיע לטורנירים שיאפשרו להם להוכיח זאת ביוני. שישה תארים לאומיים, שני כתרים יבשתיים, שתי אליפויות איברו-אמריקאיות וזהב באליפות העולם לנוער הופכים אותו לאחד השחקנים המעוטרים ביותר שאמריקה הלטינית הפיקה. האם התקרה הייתה שלו או של הנסיבות שלו היא שאלה שהתיעוד משאיר פתוחה, מה שעשוי להיות הדבר הקובני ביותר בה.