לריסה דולינה: ממחסן באודסה ועד ברודוויי
בשנת 1984, הקנטטה "פאוסט" מאת אלפרד שניטקה (Alfred Schnittke) דרשה דמות של מפיסטופלוס שלא תושר על ידי בס אופראי, אלא על ידי קול של זמרת אסטרדה – פרובוקציה מכוונת, השטן המגיע בטימברו של מוזיקה קלה סובייטית. התפקיד הלך לזמרת פופ וג'אז בת עשרים ושמונה מאודסה, וזה ביסס את המוניטין שלה. עשרים ותשע שנים מאוחר יותר היא הופיעה בברודוויי בתפקיד מאמא מורטון במחזמר "שיקגו", ותוארה כאמנית הרוסייה היחידה שהוזמנה לעשות זאת. המרחק בין שני התפקידים הללו הוא צורת הקריירה שלה.
קודלמן, מאודסה
היא נולדה בשם לריסה אלכסנדרובנה קודלמן (Larisa Aleksandrovna Kudelman) בבאקו, ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האזרית, ב-10 בספטמבר 1955, להורים יהודים אשכנזים מאודסה. אביה, אלכסנדר מרקוביץ' קודלמן, עבד בבנייה; אמה, גלינה ישראלבנה דולינה – שאת שם משפחתה אימצה הבת כשם הבמה שלה – הייתה תופרת. המשפחה חזרה לאודסה כשלריסה הייתה בת שלוש, והיא גדלה שם.
הכלי הראשון שלה היה הצ'לו, שעליו החלה לנגן בגיל שש או שבע באולפן אופרה, והבחירה חשובה יותר ממה שהיא נראית: צ'לן לומד קו והמשכיות לפני שהוא לומד מילים. היא לא השלימה חינוך קולי רשמי עד 1984, אז סיימה את המחלקה הקולית במכללת גנסין למוזיקה במוסקבה – תשע שנים לאחר שכבר שרה באופן מקצועי.
מעגל התזמורות
היא הפכה למקצוענית בשנת 1971, בגיל חמש עשרה, עם תזמורת הפופ של אודסה "מי אודסיטי" (My Odessity). מה שבא לאחר מכן היה חינוך באמצעות סיבובי הופעות ולא באמצעות קונסרבטוריון. היא הפכה לסולנית בתזמורת הפופ הממלכתית של ארמניה בניצוחו של קונסטנטין אורבליאן, ולאחר מכן באנסמבל הפופ הממלכתי של אזרבייג'ן בניצוחו של פולאד בולבולולו – שתי עבודות תובעניות בלהקות רשמיות בברית המועצות, שדרשו זמרת שיכולה לקרוא תווים, להשתלב ולהגיש כמה סגנונות בכל ערב.
בשנת 1978 הביא אותה מנהיג הלהקה אנטולי קרול ל"סוברמניק" (Sovremennik), התזמורת שמקורה באנסמבל של אדי רוזנר, ושם בילתה חמש שנים בעבודה כמעט בלעדית בג'אז. זה היה מה שעיצב אותה. היא זכתה בפרס מיוחד בתחרות השירים בטאלין ב-1979 ובפרס הגדול בפסטיבל צ'כוסלובקי ב-1981, וערכה סיבוב הופעות בברית המועצות עם הזמר האמריקאי ויילנד רוד (Wayland Rodd) בתוכנית שפורסמה כאנתולוגיה של שירי ג'אז. עבודה קולנועית הגיעה לצד זאת: קולה בשיר "Tri belykh konya" לסרט הפנטזיה "צ'רודיי" (Charodei) מ-1982, ותפקיד מול המצלמה ב"אנחנו מהג'אז" (We Are from Jazz) ב-1983.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עשור הפופ
החל מ-1985 דולינה עבדה כאמנית סולו, ובמהלך העשור שלאחר מכן עברה באופן נחרץ מהג'אז לפופ סובייטי ורוסי מיינסטרימי, בעיקר בשיתוף פעולה עם המלחין ויקטור רזניקוב. היא בנתה את הקריירה שלה סביב תוכניות קונצרטים נושאיות ולא סביב סינגלים בודדים: "Zatyazhnoy pryzhok" ב-1985, "Kontrasty" ב-1987, "L'dinka" ב-1989, וב-1996 "Pogoda v dome" – "מזג אוויר בבית" – שהווידאו שלו הפך לאחד הלהיטים הרוסיים המכוננים של העשור.
האלבומים נערמו: יותר מעשרים תקליטי אולפן מאמצע שנות ה-80 ועד "Bud so mnoy" ב-2025, כולל "House of Cards" ב-1988, "L'dinka" ב-1993, "Pogoda v dome" ב-1997 ו-"Snimite maski, gospoda" ב-2015. קולה הופיע ביותר משבעים סרטים, מ-"31 ביוני" ו-"אותו מינכהאוזן" בסוף שנות ה-70 ועד הדיבוב הרוסי לסרט של דיסני "הנסיכה והצפרדע" ב-2009. היא שרה את "Ode to Olympus" בטקס הפתיחה של משחקי הנוער העולמיים במוסקבה ב-1998, ולקחה את התפקיד הראשי לצד ואלרי לאונטייב באופרת הרוק "ג'ורדנו" (Giordano) מ-1990.
בחזרה לג'אז
באפריל 2002, לאחר שבע-עשרה שנים הרחק ממנו, היא הציגה תוכנית בשם "קרנבל הג'אז", וקריירת הג'אז התחדשה כמסלול שני שרץ לצד מסלול הפופ. היא חתמה את פסטיבל "ניצחון הג'אז" עם הביג בנד של איגור בוטמן ב-2003 והובילה את הלילה האחרון של מסיבת הג'אז בקוקטבל ב-2015.
החפץ המהותי ביותר של החזרה הוא "Hollywood Mood", שיצא ב-2008 ונכתב כולו על ידי ג'ורג' דיוק – הקלידן והמפיק האמריקאי שעבד עם פרנק זאפה ומיילס דייוויס. בין ינואר 2007 לספטמבר 2008 השניים הקליטו יחד תשע יצירות, החל מבלדות אמריקאיות ועד ג'אז-רוק וחומרים לריקודים. עבור תוכנית היובל שלה "Portfolio", ב"קרוקוס סיטי הול" באוקטובר 2020, היא הופיעה עם אנסמבל הקאמרי "סולני מוסקבה" ועם תזמורת הג'אז של מוסקבה של בוטמן – מיתרים קלאסיים וביג בנד באותו ערב, וזהו סיכום הוגן לטווח היכולות שלה.
המורה, והפוליטיקאית
מאז 2016 דולינה עומדת בראש המחלקה לאמנויות מגוון וג'אז במכון הממלכתי לתרבות של מוסקבה, וב-2022 היא ייסדה אקדמיה למוזיקה על שמה לזמרים צעירים. היא גם הייתה דמות קבועה בפורמטים של תוכניות כישרונות בטלוויזיה הרוסית, וזכתה בתחרות חיקוי סלבריטאים של הערוץ הראשון ב-2013 והופיעה בתוכנית "Mask" של ערוץ NTV ב-2020.
האותות שקיבלה רבים: אמנית מכובדת ולאחר מכן אמנית העם של רוסיה, מסדר הכבוד ב-2005, מסדר הידידות ב-2018 ומסדר השירות למולדת, דרגה רביעית, ב-2025, לצד "דולפין קריסטל", שני פרסי "אוביישן" ב-1994 ו-1996, ו"גראמופונים מזהב" לאורך השנים 1997, 2005, 2020, 2022 ו-2024. למסלול זה יש ממד פוליטי שהיא לא הסתירה. היא הצטרפה למפלגת "רוסיה המאוחדת" ב-2003, תמכה בפומבי בפלישה לאוקראינה ב-2022, וספגה סנקציות מאוקראינה בינואר 2023 ומקנדה בחודש שלאחר מכן.
למה לריסה נקראת גאון
הטענה כאן נשענת על מלאכה וכלי פיזי, לא על אינטלקט, ושימושי יותר לומר זאת מאשר לייפות זאת. הכישרון של דולינה הוא מנגנון קולי בעל גמישות יוצאת דופן המחובר לאוזן שאומנה על ידי משמעת תזמורתית לפני שאומנה על ידי פרסום. המיומנות הקונקרטית מורכבת משלושה דברים שהתיעוד תומך בהם. ראשית, העברה סגנונית: אותה זמרת טיפלה במפיסטופלוס של שניטקה, בביג בנד של קרול, באסטרדה המונית ובמופע ברודוויי, וכל אחד מאלה דורש התקפה, ויברטו ויחס לקצב שונים. שנית, אוריינות הרכב – השנים כסולנית בלהקות הממלכתיות הארמניות והאזריות הן סוג החניכות שמייצר מוזיקאי שיכול להחזיק קו מול ארבעים נגנים, וזו הסיבה שבוטמן ו"סולני מוסקבה" רצו אותה. שלישית, אריכות ימים תחת עומס: קול מקצועי המופיע בסיבובי הופעות מ-1971 ועד שנות ה-2020, שעדיין מוביל תקליטים חדשים לאחר חמישים שנה, הוא הישג נדיר של ניהול טכני.
מקרה הנגד הכן הוא שאף אחד מזה אינו המצאה. דולינה לא כתבה רפרטואר, לא הקימה בית ספר לשירה ולא שינתה את מה שהג'אז או הפופ הרוסי יכולים לעשות; ג'ורג' דיוק כתב את "Hollywood Mood", רזניקוב כתב את הלהיטים, שניטקה כתב את הקנטטה. היא פרשנית ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, וזה דבר שונה ממקורית. כמו כן, המקורות שהתייעצנו איתם כאן אינם מתעדים את הטווח הקולי הספציפי שצוין לעיתים קרובות עבורה, ויהיה שגוי לטעון נתון שהתיעוד אינו נושא. מה שניתן לומר הוא שאף זמרת אחרת שהוכשרה בסובייט לא עברה כל כך רחוק בין כל כך הרבה ניבים מבלי לאבד את הכלי.
מורשת
מעמדה במוזיקה הרוסית הוא כעת מוסדי ולא רק פופולרי: ראש מחלקה, מייסדת אקדמיה, דמות קבועה במעגל פסטיבלי הג'אז הלאומיים ובטלוויזיה בשעות השיא. במערב היא נותרה ברובה אלמונית מחוץ לתקליט של ג'ורג' דיוק, והעמדה הפוליטית שלה החריפה את הבידוד הזה. בתוך רוסיה היא מה שמערכת האסטרדה הסובייטית נבנתה לייצר ולעיתים רחוקות עשתה – מוזיקאית מאומנת באמת שהפכה לשם דבר בכל בית.