קייט וינסלט: הנערה שנאמר לה להסתפק ב"תפקידי הבחורה השמנה"
מורה לדרמה אמרה פעם לקייט וינסלט הנערה שהיא "תהיה לה קריירה אם תהיי מוכנה להסתפק בתפקידי הבחורה השמנה". עשורים, שבע מועמדויות לאוסקר ופרס אקדמיה אחד לאחר מכן, וינסלט עלתה ממיכל מים בצילומי הסרט "אווטאר: דרכם של המים" (Avatar: The Way of Water) לאחר שעצרה את נשימתה במשך שבע דקות וחמש-עשרה שניות — זמן ארוך יותר מכל שחקן ראשי אחר בתולדות הקולנוע, וארוך יותר ממה שצוללים חופשיים מקצועיים מצליחים בדרך כלל ללא שנים של אימונים מיוחדים. השאלה הראשונה שלה לא הייתה על הריאות שלה. היא הייתה על הזמן שלה.
רדינג, רדרופס ויציאה מוקדמת מבית הספר
קייט אליזבת וינסלט (Kate Elizabeth Winslet) נולדה ב-5 באוקטובר 1975, ברדינג, ברקשייר, אנגליה, השנייה מבין ארבעה ילדים של רוג'ר ג'ון וינסלט וסאלי אן וינסלט. היא החלה ללמוד דרמה בגיל אחת-עשרה בבית הספר לתיאטרון רדרופס (Redroofs Theatre School), שם הפכה לתלמידה מובילה, ובגיל שתים-עשרה כבר הופיעה בפרסומת טלוויזיה לדגני בוקר מסוג שוגר פאפס (Sugar Puffs). היא עזבה את הלימודים הפורמליים בגיל שלוש-עשרה כדי להתמקד בקריירת משחק במשרה מלאה, ועבדה בהפקות במה של "אדריאן מול" (Adrian Mole) ו"פיטר פן" לפני שערכה את הופעת הבכורה הקולנועית שלה ב-1994 בסרט "יצורים שמימיים" (Heavenly Creatures).
בריונות, שיימינג גופני ו"בלובר"
הרבה לפני שהגיעה התהילה, וינסלט חוותה אכזריות בנוגע לגופה שאותה תיארה בפירוט עשורים מאוחר יותר. כילדה היא עברה בריונות בבית הספר היסודי, כאשר חבריה לכיתה כינו אותה "בלובר" (שומן לווייתנים) ונעלו אותה בארון אמנות, אף על פי שלא הייתה בעודף משקל — יחס שדחף אותה להרגלי דיאטה לא בריאים כנערה. ההערכה בבית הספר לדרמה שעליה לצפות רק ל"תפקידי הבחורה השמנה" חיזקה את המסר הזה. לאחר ש"טיטאניק" (Titanic) הפך אותה לאחת השחקניות המפורסמות בעולם ב-1997, הסיקור הצהובוני על גופה נמשך ללא הרף; היא כינתה את פרשנות העיתונות של אותה תקופה "כמעט מגוחכת" באכזריותה, ואמרה שאפילו לאחרונה, בסדרת ה-HBO שלה משנת 2021 "הסודות של איסטאון" (Mare of Easttown), צופים עדיין בחנו בפומבי אם היא נראית "מרושלת" או ש"עלתה במשקל".
מ"על תבונה ורגישות" ל"טיטאניק"
הפריצה של וינסלט הגיעה עם הסרט "על תבונה ורגישות" (Sense and Sensibility) מ-1995, שהביא לה שבחים ביקורתיים מוקדמים, ולאחריו הגיע שנתיים לאחר מכן התפקיד שהגדיר את דמותה הציבורית: רוז דוויט בוקייטר בסרט "טיטאניק" (1997) של ג'יימס קמרון, הופעה שהפכה אותה לכוכבת עולמית בגיל עשרים ושתיים. היא המשיכה לבנות קריירה שמוגדרת, במילותיה של אחת הביקורות, על ידי "תיאורים חדים של נשים בעלות רוח ואופי יוצא דופן" — רצף שכלל את "שמש נצחית בראש צלול" (Eternal Sunshine of the Spotless Mind, 2004), "החופשה" (The Holiday), "מילדרד פירס" (Mildred Pierce), "סטיב ג'ובס" (Steve Jobs, 2015) ו"הסודות של איסטאון".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →האוסקר
גוף עבודות זה זיכה את וינסלט בשבע מועמדויות לפרס האוסקר לאורך כמעט שני עשורים, שיא יוצא דופן שהפך למוזר עוד יותר בשל שתיים מהמועמדויות שלה: מועמדותה לפרס השחקנית הטובה ביותר ב-1998 על גילום דמותה הצעירה של רוז ב"טיטאניק" הגיעה לצד מועמדות נפרדת, לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר, עבור גלוריה סטיוארט (Gloria Stuart), שגילמה את אותה דמות עשורים מבוגרת יותר באותו סרט — וב-2002 וינסלט הייתה מועמדת על גילום דמותה הצעירה של איריס מרדוק (Iris Murdoch) בסרט "אייריס וג'ון" (Iris), בעוד ג'ודי דנץ' (Judi Dench) הייתה מועמדת על גילום אותה אישה בגיל מבוגר, צירוף שצופים כינו כבלתי סביר שיחזור על עצמו. וינסלט זכתה לבסוף בפרס השחקנית הטובה ביותר על גילום שומרת לשעבר במחנה ריכוז נאצי בסרט "נער קריאה" (The Reader, 2008), לאחר מספר מועמדויות קודמות ללא זכייה — תפקיד שדרש ממנה להתמודד עם כמה מהחומרים המוסריים הקשים ביותר מכל תפקיד שלקחה על עצמה.
שבע דקות וחמש-עשרה שניות
עשורים לתוך הקריירה שלה, וינסלט לקחה על עצמה אתגר פיזי ללא קשר ישיר לטכניקת משחק כלל. עבור "אווטאר: דרכם של המים" (2022), היא התאמנה לביצוע סצנות מתחת למים ללא קטעי עריכה, ובכך עצרה את נשימתה במשך שבע דקות וחמש-עשרה שניות — שבירת שיא שהוחזק בעבר על ידי טום קרוז, ומעבר של השיא האישי הקודם שלה שעמד על שש דקות וארבע-עשרה שניות ביותר מדקה שלמה. חבריה לקאסט הצליחו להחזיק זמנים קצרים בהרבה: סיגורני ויבר (Sigourney Weaver) הגיעה לשש דקות וחצי, זואי סלדנה (Zoe Saldana) לחמש. כשעלתה אל פני השטח, המילים הראשונות של וינסלט היו על פי הדיווחים "האם אני מתה, האם מתתי?" — ואחריהן מיד דרישה לדעת את הזמן המדויק שלה כדי שתוכל לדווח על כך לבמאי ג'יימס קמרון. קמרון אמר מאוחר יותר שהיא "נאחזה בצלילה החופשית כמשהו שתוכל לבנות סביבו את הדמות שלה" וכינה אותה "טבעית" בשמירה על רוגע מתחת למים.
מדוע קייט מכונה גאונה
המילה שמוחלת על וינסלט אינה גאונות אינטלקטואלית אלא משהו ספציפי יותר: יכולת יוצאת דופן למחויבות פיזית ורגשית מוחלטת לתפקיד, יחד עם כישרון נדיר — כפי שניכר בשיא עצירת הנשימה — לדחיפת גבולות הגוף שלה למען ההופעה ולא למען העניין עצמו. התיאור של קמרון אותה כ"טבעית" מתחת למים הוא רב משמעות: הוא ממקם את המתנה שלה במיומנות פיזית ממושמעת וברוגע פסיכולוגי בתנאים קיצוניים, ולא בשום תיאוריה יצירתית קונבנציונלית. מסגור זה הוא כן בנוגע למגבלות של המונח "גאונות" כפי שהוא מוחל על שחקן: עבודתה זוכת האוסקר ב"נער קריאה" ומכלול הופעותיה מדגימים טווח טכני ורגשי יוצא דופן ולא את סוג המקוריות הקונספטואלית שמשנה את העולם שהמילה בדרך כלל מרמזת עליה במקומות אחרים. מה שהקריירה שלה מוסיפה, ומה שגורם לתיוג להרגיש ראוי בעיני מעריצים רבים, הוא המחיר הגלוי שהיא ספגה כדי להגיע לשם — בריונות, שיימינג גופני בצהובונים, והאמירה בפרצוף כנערה לצפות רק ל"תפקידי הבחורה השמנה" — אל מול קורות חיים שהוכיחו שכל אחד מהשיפוטים האלה היה שגוי.
נישואים ומשפחה
וינסלט נישאה שלוש פעמים: לעוזר הבמאי ג'ים תרפלטון (Jim Threapleton) מ-1998 עד 2001, ממנו יש לה בת, מיה; לבמאי סם מנדס (Sam Mendes) מ-2003 עד 2010, ממנו יש לה בן, ג'ו; ומאז 2012, לנד רוקנרול (Ned Rocknroll), ממנו יש לה בן, בר.
מורשת
הצלילה שוברת השיאים של וינסלט היא סיומת מתאימה לקריירה שנבנתה על סירוב למגבלות שאנשים אחרים הציבו עבורה: מהתחזית המבטלת של מורה לדרמה ועד שבע דקות וחמש-עשרה שניות ללא אוויר, היא הפכה להרגל להתעלות מעל להערכות.