קרליס אולמאניס: האגרונום שיצר והרס רפובליקה
באוקטובר 1919, כאשר כוח גרמני-רוסי לחץ על ריגה, ראש ממשלת לטביה התגייס כמתנדב לגדוד הסטודנטים הראשון ונפצע בלחימה. על כך קיבל את מסדר הצבא של לצפלישי. חמש עשרה שנים לאחר מכן, אותו אדם פיזר את הפרלמנט של המדינה שעזר להכריז על הקמתה, אסר על כל מפלגה פוליטית כולל זו שלו, ושלט לבדו עד שברית המועצות נטלה את המדינה משניהם.
ילד כפר שהתחנך על פני שלוש ארצות
הוא נולד ב-4 בספטמבר 1877 בחווה פִּיקְשָׁאס במחוז המשנה אוּדְזֶה, נפת דובלה, וסלל את דרכו דרך בית הספר היסודי בֵּירמוּיזַה, בית הספר אלכסנדר בילגאבה, והתיכון הלא-קלאסי של ילגאבה. בעקבות זאת הגיע חינוך טכני מכוון באופן יוצא דופן לבנו של איכר לטבי: חקלאות רפתות בפרוסה המזרחית ב-1896, ולאחר מכן חקלאות ב-ETH ציריך מ-1902 עד 1903 ובמכון לחקלאות של אוניברסיטת לייפציג מ-1903 עד 1905.
מהפכת 1905 קטעה את התהליך. הוא פרסם מאמר שתקף את מסעות העונשין של הצבא הרוסי במחוזות הבלטיים, נעצר ב-21 בדצמבר 1905, ובילה חודשים במאסר בפסקוב לפני ששוחרר ב-1906.
נברסקה
ב-1907 היגר לארצות הברית, וב-1909 קיבל תואר ראשון במדעים בחקלאות מאוניברסיטת נברסקה-לינקולן, שם גם לימד. זוהי שורה מוזרה בקורות החיים של ראש מדינה אירופי — מהפכן לטבי הלומד כימיה של קרקע במישורים הגדולים — והייתה לה משמעות. הוא חזר למולדתו ב-1913 במסגרת חנינה והחל לעבוד כאגרונום וכעורך, ובנה את המוניטין שהפך אותו לדמות לאומית עוד בטרם היה פוליטיקאי.
מלחמת העולם הראשונה סיפקה לו את במת הפעולה שלו. כאשר הצבא הגרמני פלש לקורלנד ב-1915, הוא ניהל את הסיוע לפליטים, עבודה מנהלית בהיקף עצום שהביאה אותו במגע עם לטבים עקור ברחבי האימפריה. הוא נעשה יושב הראש הראשון של איגוד האיכרים הלטבי, ולאחר מהפכת פברואר כמשנה לנציב הזמני של ליבלנד.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →השמונה עשר בנובמבר
הוא ישב במועצה העממית שהכריזה על רפובליקת לטביה ב-18 בנובמבר 1918. יום קודם לכן, ב-17 בנובמבר, בחרה בו המועצה לראש ממשלה; הוא החזיק בתפקיד מ-19 בנובמבר 1918 עד 13 ביולי 1919, ועתיד היה לשוב אליו שוב ושוב. הייתה זו מדינה מעטה ביותר לניהול. הוא פנה בבקשת תמיכה לממשלות דנמרק, שוודיה ואסטוניה אך ורק כדי לשמור על מעמדה של המדינה הלטביה בחיים על גבי הנייר בזמן שצבאות נעו מעליה.
במהלך ארבע כהונות כראש ממשלה הוא החזיק לעיתים קרובות בתיקי החוץ, ההגנה והסיוע בו-זמנית — פחות תצוגת שאפתנות ויותר עדות לכך שלרפובליקה החדשה היו מעט מאוד מנהלים כשירים. שלושה ניסיונות נפרדים נעשו על חייו, בספטמבר 1919, באפריל 1920 ובאפריל 1921. הוא עוטר במסדר שלושת הכוכבים ב-28 בפברואר 1925.
החמישה עשר במאי
עשור הפרלמנט של לטביה היה רצוף סכסוכים, ועד 1934 הלחץ הגיע מצד לאומנים רדיקליים מצד אחד ומהמיעוט הגרמני מצד שני. ב-15 במאי 1934, השתמש אולמאניס בתפקידו כראש ממשלה כדי לבצע הפיכה. יחד עם הגנרל באלודיס הוא הכריז על מצב מצור, פיזר את הסאימה וביטל את כל המפלגות הפוליטיות. לאחר מכן איחד בעצמו את תפקידי ראש הממשלה ונשיא המדינה ושלט ללא גוף מחוקק עד 1940.
המשטר בנה את המנגנון שמשטרים כאלה בונים. הוא הציב את פרס המולדת ב-1937 וקיבל מסדר שני של שלושת הכוכבים ב-11 באוגוסט 1938 — ממדינה שבה הוא היה המקור היחיד לעיטורים. העובדה החיונית היא שמכונן הדמוקרטיה של לטביה סיים את הדמוקרטיה הלטבית שש שנים בטרם עשתה זאת מוסקבה, ושום קריאה סבירה של המקורות אינה הופכת זאת לתאונה של נסיבות.
האולטימטום
ביוני 1940, תחת אולטימטום שגובה בכוח צבאי סובייטי, התפטר אולמאניס. הוא העביר את השלטון ב-21 ביולי 1940 והוגלה לברית המועצות למחרת. הרשויות הסובייטיות עצרו אותו רשמית ב-4 ביולי 1941. הוא מת בבית החולים של הכלא בקרסנובודסק ב-20 בספטמבר 1942, בן 64.
מדוע קרליס מכונה גאון
הטענה ההוגنة אינה זוהר אינטלקטואלי אלא מתנה מנהלית נדירה יותר: הוא יכול היה לראות מדינה מתפקדת בתוך כלכלה של איכרים ואז לבנות את המוסדות כדי להגיע לשם. הכשרתו הייתה אגרונומיה, והוא שלט כאגרונום — איגוד האיכרים, מנגנון סיוע הפליטים, העיתונות החקלאית שערך התייחסו כולם אל האומה כמערכת שיש לשפר באמצעות שיטה ולא כעניין שיש להכריז עליו. מעטים מאוד מהאנשים שהכריזו על מדינות אירופיות חדשות ב-1918 עשו לימודים מתקדמים במדעי הקרקע, ניהלו מנהל סיוע למאות אלפים של אנשים עקור, וערכו עיתונות חקלאית בטרם נכנסו לתפקידם. שילוב זה של כשירות טכנית והיקף ארגוני הוא מה שהחזיק את לטביה באותה שנה שבה התקיימה בעיקר כטענה.
המקרה הנגדי הוא חמור והמקורות מציגים זאת בבירור. יהיו יכולותיו אשר יהיו, הוא השתמש בהן ב-1934 כדי להרוס את הסדר החוקתי שעזר ליצור, ופיטר את הסאימה והוציא את המפלגות מחוץ לחוק, ואז בנה משטר אישי סביב עצמו עם פרסים ועיטורים משלו. חוקרים ממקמים אותו כעת במסגרת הפנייה הסמכותית הרחבה יותר של אירופה בין המלחמות במקום להתייחס אליו כייחודי מסוגו. וב-1940, מול המשבר שנועד כביכול להתמודד עליו כוחו המרוכז, הוא התפטר תחת אולטימטום והמדינה נעלמה. מנהל שביטל כל מוסד אחר ביטל גם כל מקום אחר שממנו יככולה לבוא התנגדות. קראו לו בונה מדינות אימתני ומאומן באופן יוצא דופן; גאון הוא כינוי מוגזם, והמילה אינה מבצעת שום עבודה ש"מוכשר ולבסוף הרסני" אינו עושה טוב יותר.
מורשת
הוא נותר הדמות הנתונה במחלוקת הרבה ביותר בהיסטוריה של לטביה, ושני חצקי הויכוח גלויים במוסדות המדינה: לשכת נשיא לטביה מתחזקת את הביוגרפיה הרשמית שלו, ו-18 בנובמבר הוא עדיין היום הלאומי של הרפובליקה שעזר להכריז עליה. מותו בבית חולים של כלא סובייטי הפך אותו, בעיני לטבים רבים, לקורבן של הכיבוש בטרם יככול היה להישפט כמקדם הבלתי מודע שלו — קדושה מעונה שריככה את הזיכרון של 15 במאי 1934 במשך עשורים. לטביה שיקמה את עצמאותה ב-1991 כדמוקרטיה פרלמנטרית, כלומר חזרה לדגם החוקתי של 1918 ולא לזה שאולמאניס החליף במקומו. זהו פסק הדין החריף ביותר המוצע, והמדינה מסרה אותו מבלי לומר מילה.