קארלהיינץ שטוקהאוזן (Karlheinz Stockhausen): המלחין שבנה מחדש את הפרמטרים
בשנת 1993 הוא כתב רביעיית מיתרים לארבעה נגנים בארבעה מסוקים באוויר, כאשר קשתות ולהבי רוטורים התערבבו בשידור חי והועברו לקהל על הקרקע. זה לא היה תעלול. הוא כבר פיזר רמקולים סביב קהלים, הציע אולמות קונצרטים כדוריים, הרחיב את הטכניקה הסריאלית מגובה צליל למשך, לגוון צליל ולמרחב פיזי, והחל מחזור של שבע אופרות הקרויות על שם ימי השבוע. הוא סיים הזמנה בלילה שלפני מותו.
הדמר ואלונקה
הוא נולד ב-22 באוגוסט 1928 בבורג מודראת (Burg Mödrath) ליד קרפן (Kerpen), מחוץ לקלן, והיה בנם של זימון שטוקהאוזן, מורה בבית ספר, וגרטרוד, ממשפחת חקלאים אמידה. גרטרוד חוותה התמוטטות בשנת 1932 ואושפזה; ב-27 במאי 1941 היא נרצחה במתקן ההמתה בהדמר (Hadamar) כחלק מתוכנית האותנזיה הנאצית. זימון הוכרז כנעדר בקרב והונח שנהרג בהונגריה. בשנים 1944–1945 עבד הנער כנושא אלונקות בבדבורג (Bedburg). האיש שבילה את חייו בארגון מחדש של המוזיקה מעקרונות יסוד צפה תחילה בעולם הרגיל כשהוא נפטר משני הוריו.
קלן, פריז ותורת המידע
הוא למד בבית הספר הגבוה למוזיקה בקלן (Hochschule für Musik Köln) מ-1947 עד 1951, ובאוניברסיטת קלן למד מוזיקולוגיה, פילוסופיה וגרמנית. הוא עבד עם המלחין השווייצרי פרנק מרטן בשנת 1950, נסע לפריז ב-1952 כדי ללמוד ניתוח ואסתטיקה אצל אוליבייה מסייאן (Olivier Messiaen), ו–הצעד המכריע– בילה את השנים 1954 עד 1956 בבון בלימודי פונטיקה ותורת המידע אצל ורנר מאייר-אפלר (Werner Meyer-Eppler). משנת 1951 הוא היה נוכח קבוע בקורסי הקיץ של דרמשטאדט. כמעט לא היה אף מלחין באותה תקופה שהחזיק בשילוב הזה: שושלת מודרניסטית צרפתית יחד עם שליטה מעשית באקוסטיקה כמדע.
האולפן
בשנת 1953 הוא הצטרף לאולפן המוזיקה האלקטרונית של ה-WDR בקלן כעוזרו של הרברט איימרט והחליף אותו כמנהל ב-1963, תפקיד שבו כיהן עד 1977. היצירה Gesang der Jünglinge (שירת הנערים) (1955–56) היא יצירת דרך ברפרטואר האלקטרוני. Gruppen (קבוצות) (1955–57) נכתבה לשלוש תזמורות. Kontakte (מגעים) (1958–60) הדגימה את האיזומורפיזם של גובה צליל, משך, עוצמה וגוון צליל – רצף אחד, ארבעה שמות. Mixtur ו-Mikrophonie I היו חלוצות במוזיקה אלקטרונית חיה. עבור אקספו 70' באוסקה הוא תכנן את הביתן הגרמני כאודיטוריום כדורי מוקף רמקולים, שבו כמיליון מבקרים שמעו חמש וחצי שעות מהמוזיקה שלו ביום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →התיאוריה
הוא היה משפיע על הנייר לא פחות מאשר בצלילים. המאמר "… wie die Zeit vergeht …" ("איך הזמן עובר"), שפורסם בכרך 3 של Die Reihe בשנת 1957, תמך בסולמות טמפו, בהלחנה במרחב ובקומפוזיציה סטטיסטית, והוא המפורסם ביותר מבין כתביו התיאורטיים. הוא יצר את אוצר המילים המקצועי של דור שלם: פוינטיליזם, צורת רגע, קומפוזיציה קבוצתית, צורות משתנות ופולי-וולנטיות, קומפוזיציית נוסחה, ו–ב-Aus den sieben Tagen (מתוך שבעת הימים) (1968)– "מוזיקה אינטואיטיבית". כתביו המקובצים משתרעים על פני עשרה כרכים של Texte zur Musik. הפרטיטורות עצמן היו חפצים: אלמנטים מסתובבים, עוצמות מקודדות בצבעים. מתוסכל מהמוציאים לאור, הוא הקים את Stockhausen-Verlag בראשית שנות ה-70 כדי להוציא לאור את יצירותיו, והוצאה זו זכתה בתשעה פרסי אגודת המוציאים לאור של גרמניה בין 1992 ל-2009; בראשית שנות ה-90 הוא הקים חברת תקליטים כדי להוציא מחדש את הקלטותיו.
סרג'נט פפר וההשפעה רחבת הטווח
פייר בולז הכריז עליו כעל "המלחין החי הגדול ביותר". סטרווינסקי ארגן מפגשים פרטיים כדי להאזין ליצירותיו. הריסון בירטוויסל ובריאן פרנהו הודי על חובם לו; וולפגנג ריהם למד אצלו בשנים 1972–73. מיילס דייוויס, צ'ארלס מינגוס, הרבי הנקוק, יוסף לטיף ואנתוני ברקסטון ציטטו כולם אותו. כך עשו גם פרנק זאפה ב-Freak Out!, פיט טאונסנד, ריק רייט ורוג'ר ווטרס מלהקת פינק פלויד, ג'פרסון איירפליין, הגרייטפול דד, קראפטוורק וביורק. אירמין שמידט והולגר צוקאי, ממייסדי להקת Can, יצאו מקורסי קלן שלו. הביטלס הניחו את דמותו על עטיפת Sgt. Pepper, וגם "A Day in the Life" ו-"Revolution 9" נושאים את טביעות אצבעותיו. פיליפ ק. דיק ותומאס פינצ'ון הזכירו אותו ברומנים שלהם. הוא אחד המלחינים האוונגרדיים הבודדים שחדרו לתודעה הפופולרית.
ליכט וקלאנג
מ-1977 עד 2003 הוא כתב את LICHT (אור): שבע אופרות באורך מלא, אחת לכל יום בשבוע, כ-29 שעות של מוזיקה הבנויה סביב הדמויות הארכיטיפיות מיכאל, לוציפר וחוה. הוא המשיך זאת עם KLANG (צליל) (2004–07), עשרים ואחת יצירות לשעות היום, כולל Cosmic Pulses עם עשרים וארבע השכבות המושמות זו על גבי זו. סביב אלה עמדו Momente, Hymnen, Stimmung – סקסטט קולי הבנוי כולו על צלילים עיליים – Mantra לשני פסנתרים ואלקטרוניקה, ו-Tierkreis (גלגל המזלות) (1974–75), מחזור גלגל המזלות שהפך למוזיקה המבוצעת ביותר שלו. המניין הסופי: כ-370 עד 376 יצירות הניתנות לביצוע עצמאי לאורך כמעט שישים שנה.
ספטמבר 2001
ב-18 בספטמבר 2001 עיתונאי במסיבת עיתונאים שאל מה הוא חושב על הפיגועים בניו יורק שבוע קודם לכן. שטוקהאוזן כינה אותם "יצירת האמנות הגדולה ביותר שניתן להעלות על הדעת עבור הקוסמוס כולו", ותיאר אנשים שהתכוננו "בפנאטיות לקונצרט" שאחריו "5,000 איש נשלחים לחיים שאחרי המוות, ברגע אחד". כשנלחץ בשאלה האם הוא משווה בין אמנות לפשע, הוא אמר שזה פשע "מכיוון שהמעורבים לא הסכימו. הם לא באו ל'קונצרט'." הוא החל לסגת מדבריו לפני שמסיבת העיתונאים הסתיימה והתנצל רשמית למחרת. פסטיבל המוזיקה של המבורג ביטל ארבעה קונצרטים של המוזיקה שלו. זה היה הדבר המזיק ביותר שאמר אי פעם, וזה לא היה מקרה של ניסוח: זה היה הקצה הלוגי של חיים שלמים שראו אירועים כמבנים.
מדוע קארלהיינץ נחשב לגאון
הכישרון הספציפי הוא המצאה שיטתית. שטוקהאוזן לא כתב בעיקר יצירות; הוא המציא את הקטגוריות שאחרים יאכלסו מאוחר יותר. תובנת היסוד התיאורטית שלו – כפי שפורטה ב-"איך הזמן עובר" ומומשה ב-Kontakte – היא שקצב וגובה צליל הם אותה תופעה הנצפית במהירויות שונות, מה שאומר שניתן להלחין משך, גוון צליל וגובה צליל בעזרת לוגיקה מאוחדת אחת. זוהי תגלית אמיתית על הפיזיקה של הצליל, לא עניין של טעם, וזו הסיבה שהפונטיקה ותורת המידע שלמד אצל מאייר-אפלר היו חשובות יותר מכל הכשרה בקונסרבטוריון. לאחר מכן הוא הוסיף את המרחב כפרמטר הלחנה, כשהוא מתייחס למיקום של רמקול כבעל חשיבות מבנית לא פחות מתו. פסק דינו של בולז – "המלחין החי הגדול ביותר" – לא היה אקסצנטרי; סטרווינסקי האזין למוזיקה שלו בפרטיות, והמונח "אבי המוזיקה האלקטרונית" נדבק אליו.
הטיעון שכנגד הוא משמעותי. המערכות יצרו כמות גדולה של מוזיקה שגם מאזינים אוהדים מוצאים אותה אדישה, והתיאוריה לרוב האריכה ימים יותר מהצליל עצמו. המוניטין שלו היה, במידה יוצאת דופן, בניהול עצמי: הוצאת ספרים משלו, חברת תקליטים משלו, קורסי קיץ משלו, קרן משלו, ושליטה אישית במעל מאה הקלטות וכמעט בכל בכורה. הציטוטים מעולם הפופ מוצעים לעתים קרובות כהוכחה לחשיבותו כשהם בעיקר מוכיחים זיהוי שם – הביטלס הניחו את דמותו על עטיפה. והקוסמולוגיה התקשתה עם הזמן למשהו שקרוב יותר לדת פרטית מאשר לטיעון לוגי. ספטמבר 2001 חשף את המחיר של מוח שיכול לראות 5,000 מקרי מוות כאירוע מבני לפני הכל. גאונות, במקרה שלו, אינה מחמאה על יופי. זו תיאור של אינטליגנציה מבנית חסרת מנוחה, כאשר החלקים האנושיים נותרו בלתי גמורים באופן בולט.
מורשת
הוא קיבל את פרס ארנסט פון סימנס למוזיקה ב-1986, את מדליית פיקאסו של אונסק"ו ב-1992 ואת פרס פולאר למוזיקה ב-2001, לצד תוארי דוקטור לשם כבוד וחברות באקדמיות ברחבי אירופה ואמריקה. קורסי שטוקהאוזן בקורטן (Kürten), שהחלו בשנת 1998, עדיין מושכים הרבה מעל מאה משתתפים בשנה. הוא מת מאי-ספיקת לב פתאומית בקורטן ב-5 בדצמבר 2007, בגיל שבעים ותשע. כל מוזיקאי מחשב נייד השכבות צליל במרחב עובד בתוך דקדוק שהוא כתב.