היצירה "תרומות לאפיון" (Contributions to Characterology), עבודה דו-כרכית שפורסמה בשנת 1867, ביססה את מעמדו של יוליוס באנסן (Julius Bahnsen) כמייסד העיקרי של שיטה חדשה להגות פילוסופית. במהלך הקריירה שלו בממלכת פרוסיה, שבה עבד כפדגוג וכמורה בכיר (Oberlehrer), הוא ניסח מערכת קפדנית שקראה תיגר על המגמות האינטלקטואליות הרווחות של המאה ה-19, תוך העדפת הקונפליקט על פני הפיוס.
חיים מוקדמים והכשרה אקדמית
יוליוס פרידריך אוגוסט באנסן נולד בטונדר (Tønder) בשנת 1830, ולמד פילוסופיה ופילולוגיה באוניברסיטת קיל (Kiel University) בהדרכתו של גרגור וילהלם ניטש (Gregor Wilhelm Nitzsch). חייו כבוגר צעיר עוצבו על ידי סכסוכים אזוריים, ובפרט מלחמת שלזוויג הראשונה בשנים 1848–1851. לאחר ששירת כחייל מתנדב, עבר לממלכת וירטמברג בשנת 1850. הוא השלים את לימודי הדוקטורט שלו בשנת 1853 באוניברסיטת טיבינגן (University of Tübingen), והגיש תזה בתחום האסתטיקה בהנחייתו של פרידריך תיאודור פישר (Friedrich Theodor Vischer).
תקופת עבודה בלנבורק
לאחר סיום לימודיו, מילא באנסן תפקידי הוראה שונים. בשנת 1862 קיבל משרה בבית ספר פרו-גימנזיאלי בעיר לנבורק (Lębork) שבפומרניה. הוא נותר תושב העיר עד סוף ימיו, כשהוא מאזן בין חובותיו כמחנך לבין כתיבתו הפילוסופית הענפה עד למותו בשנת 1881.
פיתוח הריאל-דיאלקטיקה
עבודתו של באנסן ייצגה מיזוג בין הדיאלקטיקה ההגליאנית לבין המוניזם של ארתור שופנהאואר (Arthur Schopenhauer). עם זאת, הוא נפרד משופנהאואר בכך שדחה את הרעיון של רצון יחיד ומאוחד. במקום זאת, הוא הציע שהמציאות מורכבת מרצונות אינדיבידואליים רבים, שאותם כינה "הנאדות של רצון" (will henades). גישתו, שתוארה כריאל-דיאלקטית, הניחה כי היקום מנוהל על ידי סתירות נצחיות ואנטגוניזם בלתי פתיר. בספרו המרכזי, "הסתירה בידע ובהוויית העולם" (The Contradiction in the Knowledge and Being of the World), שפורסם ב-1880, טען כי התנגשויות פנימיות וחיצוניות אלו מהוות סדר עולמי טראגי ללא אפשרות של גאולה או ישועה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת האפיון
מעבר לכתביו המטפיזיים, ביקש באנסן לבצע סיסטמטיזציה לחקר המזגים ותכונות האופי של הפרט. פרויקט זה כלל כותרים כגון "על היחס בין רצון למניע" (On the Relationship Between Will and Motive), שיצא לאור ב-1870, ו-"פסיפסים וצלליות" (Mosaics and Silhouettes), שפורסם ב-1877. פרסום היובל שלו בנוגע לעיר טיבינגן, "הטרגי כחוק עולם וההומור כצורה אסתטית של המטפיזי" (The Tragical as World Law and Humour as Aesthetic Shape of the Metaphysical), פירט עוד יותר את מסגרתו הפסימית, הקובעת כי האינטלקט אינו יכול להשתיק את הדרישות הלא-רציונליות של הרצון.
עובדות מהירות
- נולד: 1830, טונדר - נפטר: 1881, לנבורק - אזרחות: ממלכת פרוסיה - עיסוק עיקרי: פדגוג ומורה בכיר (Oberlehrer) - השכלה: אוניברסיטת קיל ואוניברסיטת טיבינגן - תחום פילוסופי מרכזי: אפיון (Characterology) - יצירת מופת: הסתירה בידע ובהוויית העולם (1880)
שאלות נפוצות של קוראים
### מה הייתה התרומה הפילוסופית העיקרית של באנסן?
הוא מוכר כמייסד האפיון וכמפתח השיטה הריאל-דיאלקטית, המציגה את הקיום כסדרה של סתירות בלתי ניתנות ליישוב ולא כנתיב המוביל לקדמה.
### האם באנסן האמין בגאולה אנושית?
לא. הוא טען כי מאחר שהרצון הוא מיסודו לא-רציונלי וסותר, אין כל מפלט או ישועה מהקונפליקט הנובע מכך.