ג'וליוס אקסלרוד
ג'וליוס אקסלרוד (Julius Axelrod; 30 במאי 1912 – 29 בדצמבר 2004) היה ביוכימאי אמריקאי. הוא זכה בחלק מפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1970 יחד עם ברנרד כץ (Bernard Katz) ואולף פון אוילר (Ulf von Euler). ועדת פרס נובל כיבדה אותו על עבודתו בנושא שחרור וספיגה חוזרת של מוליכים עצביים מקבוצת הקטכולאמינים, סוג של כימיקלים במוח הכוללים אפינפרין, נוראפינפרין, וכפי שהתגלה מאוחר יותר, דופמין. אקסלרוד תרם גם תרומות משמעותיות להבנת בלוטת האצטרובל ואופן ויסותה במהלך מחזור השינה והיקיצה.
השכלה וחיים מוקדמים
אקסלרוד נולד בעיר ניו יורק, בנם של מהגרים יהודים מפולין, מולי (לבית לייכטלינג) ואיזדור אקסלרוד, קלע סלים במקצועו. הוא קיבל תואר ראשון בביולוגיה מהקולג' של העיר ניו יורק (College of the City of New York) ב-1933. אקסלרוד רצה להיות רופא, אך נדחה מכל בתי הספר לרפואה אליהם הגיש מועמדות. הוא עבד זמן קצר כטכנאי מעבדה באוניברסיטת ניו יורק, ולאחר מכן ב-1935 קיבל משרה במחלקת הבריאות וההיגיינה הנפשית של העיר ניו יורק בבדיקת תוספי ויטמינים שנוספו למזון. בזמן שעבד במחלקת הבריאות, למד בשיעורי ערב וקיבל תואר מוסמך במדעים מאוניברסיטת ניו יורק בשנת 1941.
מחקר
### מחקר משככי כאבים
בשנת 1946 קיבל אקסלרוד משרה תחת ברנרד ברודי (Bernard Brodie) בבית החולים גולדווטר ממוריאל. הניסיון המחקרי וההדרכה שקיבל אקסלרוד מברודי הזניקו את הקריירה המחקרית שלו. מחקרם של ברודי ואקסלרוד התמקד באופן שבו פועלים משככי כאבים. במהלך שנות ה-40, משתמשים במשככי כאבים שאינם מבוססי אספירין פיתחו מצב דמי המכונה מתהמוגלובינמיה. אקסלרוד וברודי גילו כי אצטניליד, המרכיב העיקרי במשככי כאבים אלו, הוא האשם. הם מצאו כי אחד המטבוליטים שלו היה גם הוא משכך כאבים. הם המליצו להשתמש במטבוליט זה, אצטמינופן (פרצטמול, טיילנול), במקום זאת.
### מחקר קטכולאמינים
בשנת 1949 החל אקסלרוד לעבוד במכון הלאומי ללב, המבשר של המכון הלאומי ללב, ריאות ודם (NHLBI), שהיה חלק מהמכונים הלאומיים לבריאות (NIH). הוא בחן את המנגנונים וההשפעות של קפאין, מה שהוביל אותו להתעניינות במערכת העצבים הסימפתטית ובמוליכים העצביים העיקריים שלה, אפינפרין ונוראפינפרין. בתקופה זו ערך אקסלרוד גם מחקר על קודאין, מורפין, מתאמפטמין ואפדרין, וביצע כמה מהניסויים הראשונים ב-LSD. משהבין שלא יוכל לקדם את הקריירה שלו ללא דוקטורט, לקח חופשה מה-NIH בשנת 1954 כדי ללמוד בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. לאחר שקיבל אישור להגיש חלק ממחקריו הקודמים לצורך התואר, הוא סיים את לימודיו שנה לאחר מכן, ב-1955. לאחר מכן חזר אקסלרוד ל-NIH והחל בכמה ממחקרי המפתח של הקריירה שלו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אקסלרוד קיבל את פרס נובל על עבודתו בנושא שחרור, ספיגה חוזרת ואחסון של המוליכים העצביים אפינפרין ונוראפינפרין, הידועים גם כאדרנלין ונוראדרנלין. בעבודה על מעכבי מונואמין אוקסידאז (MAO) בשנת 1957, הראה אקסלרוד כי מוליכים עצביים מקבוצת הקטכולאמינים אינם מפסיקים לפעול פשוט לאחר שהם משתחררים למרווח הסינפטי. במקום זאת, המוליכים העצביים נקלטים מחדש ("ספיגה חוזרת") על ידי קצה העצב הפרה-סינפטי וממוחזרים להעברות הבאות. הוא העלה השערה כי אפינפרין מוחזק ברקמות בצורה לא פעילה ומשתחרר על ידי מערכת העצבים בעת הצורך. מחקר זה הניח את היסודות למעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRIs) מאוחרים יותר, כגון פרוזאק, החוסמים את הספיגה החוזרת של מוליך עצבי אחר, סרוטונין.
בשנת 1958 גילה ואפיין אקסלרוד גם את האנזים קטכול-O-מתיל טרנספראז, המעורב בפירוק קטכולאמינים.
### מחקר בלוטת האצטרובל
חלק ממחקריו המאוחרים של אקסלרוד התמקדו בבלוטת האצטרובל. הוא ועמיתיו הראו כי ההורמון מלטונין נוצר מטריפטופן, בדומה למוליך העצבי סרוטונין. קצבי הסינתזה והשחרור עוקבים אחר השעון הביולוגי של הגוף המונע על ידי הגרעין העל-תצלובתי (suprachiasmatic nucleus) בתוך ההיפותלמוס. אקסלרוד ועמיתיו הוסיפו והראו כי למלטונין השפעות רחבות טווח ברחבי מערכת העצבים המרכזית, מה שמאפשר לבלוטת האצטרובל לתפקד כשעון ביולוגי. הוא נבחר לעמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים ב-1971. הוא המשיך לעבוד במכון הלאומי לבריאות הנפש ב-NIH עד מותו ב-2004.
רבים ממאמריו ומפרסיו מוחזקים בספרייה הלאומית לרפואה.
פרסים והוקרה
אקסלרוד זכה בפרס הבינלאומי של קרן גיירדנר בשנת 1967 ובפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1970. הוא נבחר לחבר זר בחברה המלכותית (ForMemRS) בשנת 1979. בשנת 1992 זכה בפרס ראלף ו. ג'רארד במדעי המוח. הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 1995.
חניכי מחקר
סולומון סניידר, ארווין קופין, רונלד ו. הולץ, רודי שמיד, ברוס ר. קונקלין, רון מ. ברץ', חואן מ. סאבדרה, מרטי זץ, ריצ'רד מ. ויינשילבאום, מייקל בראונשטיין, כריס פלדר, לואיס לנדסברג, רוברט קנטרמן, ריצ'רד ג'. וורטמן.
חיים אישיים
אקסלרוד פצע את עינו השמאלית כאשר בקבוק אמוניה התפוצץ במעבדה; הוא נהג לעטות רטייה על עינו למשך שארית חייו. אף שהפך לאתאיסט מוקדם בחייו ונטר טינה לחינוך הדתי המחמיר של הוריו, הוא הזדהה עם התרבות היהודית והצטרף למספר מאבקים בינלאומיים נגד אנטישמיות. אשתו במשך 53 שנים, סאלי טאוב אקסלרוד, נפטרה בשנת 1992. במותו, ב-29 בדצמבר 2004, הותיר אחריו שני בנים, פול ואלפרד, ושלושה נכדים.
### השקפות פוליטיות
לאחר קבלת פרס נובל ב-1970, השתמש אקסלרוד בחשיפה שלו כדי לקדם כמה סוגיות במדיניות מדעית. בשנת 1973 יצר נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון סוכנות שמטרתה הספציפית הייתה ריפוי סרטן. אקסלרוד, יחד עם חתני פרס נובל אחרים מרשל ו. נירנברג וכריסטיאן אנפינסן, ארגנו עצומה של מדענים שהתנגדו לסוכנות החדשה, בטענה שעל ידי התמקדות בסרטן בלבד, מימון ציבורי לא יהיה זמין למחקר בבעיות רפואיות אחרות, פתירות יותר. אקסלרוד גם נתן את שמו למספר מחאות נגד כליאת מדענים בברית המועצות. אקסלרוד היה חבר במועצת הספונסרים של פדרציית המדענים האמריקאים ושל האקדמיה הבינלאומית למדע במינכן.