ז'ולייט אדם חיה מאה שנה בדיוק, מלידתה בורברי (Verberie) ב-1836 ועד מותה בקאליאן (Callian) ב-1936. במהלך חייה הארוכים במיוחד, היא פעלה כדמות מרכזית בחוגים הספרותיים והפוליטיים בצרפת, כשהיא משמשת כמסאית, ממואריסטית ועורכת רבת השפעה של הנובל רוויו (Nouvelle Revue).
התחלות ספרותיות ופוליטיות
ז'ולייט למבר (Juliette Lambert), כפי שנולדה, תיעדה את חייה המוקדמים בספרה 'הרומן של ילדותי ונעוריי' (Le roman de mon enfance et de ma jeunesse), ותיארה ילדות שסומנה בקונפליקטים משפחתיים. יצירותיה הכתובות הראשונות כללו את 'רעיונות אנטי-פרודוניים על אהבה, אישה ונישואים' (Idées antiproudhoniennes sur l’amour, la femme et le mariage), שפורסמו ב-1858. יצירה זו ביססה את מעמדה הציבורי כמגינה של מחשבה פמיניסטית, ובמיוחד בתמיכתה בדמויות כמו ז'ורז' סאנד (George Sand) ודניאל סטרן (Daniel Stern). אביה, שהיה רופא, החזיק בדעות אוהדות לאידיאלים פמיניסטיים, נושא שחקרה בפרסומה מ-1860, 'פרדוקסים של רופא גרמני' (Paradoxes d'un docteur allemand).
הסלון והנובל רוויו
לאחר מותו של בעלה הראשון, רופא בשם לה מסין (La Messine), היא נישאה לאנטואן אדמון אדם (Antoine Edmond Adam) ב-1867. בעלה כיהן כנציב משטרה ב-1870 ובהמשך הפך לסנאטור לכל ימי חייו. תוך ניצול מעמד זה, היא הקימה סלון בולט שאירח מנהיגים רפובליקנים כגון גמבטה (Gambetta). ב-1879 היא ייסדה את הנובל רוויו. תחת הנהגתה, פרסם כתב העת בהמשכים יצירות של סופרים בולטים, ביניהם פול בורז'ה (Paul Bourget), פייר לוטי (Pierre Loti), גי דה מופאסאן (Guy de Maupassant) ואוקטב מירבו (Octave Mirbeau). היא שמרה על השפעה מנהלתית על כתב העת עד 1899.
אקטיביזם והשפעה אינטלקטואלית
אדם שמרה על מיקוד חד במדיניות חוץ, ובמיוחד דגלה ברוואנשיזם (Revanchism) ותקפה בעקביות את אוטו פון ביסמרק (Otto von Bismarck). היא הייתה מזוהה עם פרסום מאמרים על בירות אירופה שנחתמו תחת שם העט פול וסילי (Paul Vasili). מעבר לפוליטיקה, היא עסקה בתנועה הפמיניסטית דרך אגודת 'החלוצה' (Avant-Courrière), שהוקמה ב-1893 על ידי ז'אן שמאל (Jeanne Schmahl). פעילותה התמקדה במיוחד בזכויות משפטיות של נשים, כולל היכולת להעיד בבית משפט והזכות של נשים נשואות לשלוט ברווחי עבודתן.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →שנים מאוחרות ומורשת ספרותית
היא חיברה רומנים רבים, כשהמוכר שבהם הוא היצירה מ-1883 'פגאנית' (Païenne). תרומותיה המאוחרות כללו כרכים אוטוביוגרפיים כגון 'נשקיי הספרותיים והפוליטיים הראשונים' (Mes premières armes littéraires et politiques) ו'רגשותיי ורעיונותינו לפני 1870' (Mes sentiments et nos idées avant 1870), שפירטו את הנוף הפוליטי של תקופתה. ב-1882 רכשה אחוזה של מנזר בז'יף-סור-איבט (Gif-sur-Yvette), שם התגוררה משנת 1904. הישגיה המקצועיים הוכרו בפרס ז'ול-פאבר (Prix Jules-Favre) ב-1917, פרס אוגוסט-פורטדו (Prix Auguste-Furtado) ב-1920 ופרס האקדמיה (Prix d'Académie) ב-1927. היא הייתה חברה ב'ליגה של המולדת הצרפתית' (Ligue de la Patrie Française).
עובדות מהירות
- לידה: 1836, ורברי, צרפת - פטירה: 1936, קאליאן, צרפת - מקום קבורה: בית הקברות פר לשז (Père Lachaise) - יצירה בולטת: פגאנית (1883) - מייסדת: נובל רוויו (1879) - פרסים: פרס ז'ול-פאבר, פרס אוגוסט-פורטדו, פרס האקדמיה
שאלות נפוצות של קוראים
### מה היה המוקד של כתיבתה הפוליטית?
היא התמקדה בפוליטיקה חיצונית, ובמיוחד בדגילה במדיניות של רוואנשיזם ובביקורת על אוטו פון ביסמרק.
### באילו מאבקים פמיניסטיים היא תמכה?
היא תמכה בזכותן של נשים לשמש כעדות בהליכים משפטיים ובזכותן של נשים נשואות לשמור על שליטה בהכנסות מעבודתן.