ז'ול רומן: הסופר שניסה לתאר חברה שלמה
בין השנים 1932 ו-1946, פרסם ז'ול רומן (Jules Romains) רומן יחיד ב-27 כרכים — Les Hommes de bonne volonté (אנשים של רצון טוב) — ניסיון לתאר פלח שלם של החברה הצרפתית, לא דרך קשת הסיפור של גיבור יחיד, אלא דרך התודעה המצטברת של קהל. זה היה פרויקט שנבנה על תיאוריה שהוא המציא בעצמו שני עשורים קודם לכן, בעליית גג ברובע הלטיני, תוך שהוא צופה ברחוב למטה ומשתכנע כי לקהל יש מציאות פסיכולוגית שאף פרט בתוכו אינו יכול לתבוע לעצמו. סינקלייר לואיס (Sinclair Lewis), שלא היה ידוע כמי שקל להרשימו, דירג אותו פעם כאחד משישה הסופרים הטובים ביותר שחיו אז; רומן אסף 16 מועמדויות לפרס נובל מבלי לזכות בו מעולם.
מפריגול לרומן
הוא נולד בשם לואי-אנרי-ז'אן פריגול (Louis-Henri-Jean Farigoule) ב-26 באוגוסט 1885, בעיירה הקטנה סן-ז'וליין-שאפטיי (Saint-Julien-Chapteuil) שבאזור הוט-לואר, והתחנך בבית הספר התיכון העילית ליסיי קונדורסה (Lycée Condorcet) בפריז לפני שהתקבל לאקול נורמל סופרייר (École Normale Supérieure), כר ההכשרה של חלק ניכר מהחיים האינטלקטואליים הצרפתיים. הוא השלים את ה"אגרגסיון" (agrégation) בפילוסופיה ב-1909, בחינה תחרותית קפדנית שהסמיכה אותו ללמד ברמות הגבוהות ביותר של מערכת החינוך התיכונית והאוניברסיטאית בצרפת — תעודה נדירה בקרב סופרים בני דורו, וסימן לאופי השיטתי, הכמעט מדעי, שתלבש כתיבתו הספרותית.
המצאת האוננימיזם
תרומתו האינטלקטואלית המגדירה של רומן קדמה לרוב יצירתו הספרותית. בשנת 1904, כסטודנט, הוא חווה מה שתיאר מאוחר יותר כתפיסה מיסטית של תודעה קולקטיבית בזמן שהלך ברחבי פריז, וממנה בנה את התיאוריה הספרותית שכינה אוננימיזם (Unanimism) — הרעיון שקבוצות, קהלים וגופים חברתיים מחזיקים בצורה של חיים נפשיים משותפים, המתעלים מעל סך הפרטים המרכיבים אותם, ושמשימתה של הספרות היא לבטא "סימפתיה אוניברסלית לחיים, לקיום ולאנושות" ולא רק את הפנים המבודד של גיבור יחיד. קובץ השירה שלו משנת 1904, La Vie unanime, הניח את היסודות הללו, והתיאוריה עיצבה כמעט כל מה שכתב לאחר מכן, והבדילה אותו מהרומן הפסיכולוגי האינדיבידואליסטי ששלט אצל בני דורו הצרפתים. במקום שבו סופרים כמו פרוסט (Proust) ניתחו תודעה אחת בפירוט פנימי ממצה, רומן רצה לנתח את הקשרים הבלתי נראים המחברים תודעות רבות בבת אחת — האווירה בקרון רכבת, בהפגנה, או ברחוב עם דמדומים — והתייחס לקבוצה עצמה כאל נושא לגיטימי לחקירה פסיכולוגית, ולא רק כרקע לדרמה אינדיבידואלית.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מקומדיה לאפוס
פריצתו של רומן לפופולריות רחבה הגיעה דרך קומדיה ולא דרך תיאוריה. Les Copains (החברים, 1913) ביסס את כישרונו לסאטירה, אך המחזה Knock ou le Triomphe de la médecine (דוקטור נוק) הפך ליצירתו היחידה העמידה ביותר — קומדיה על רופא שרלטן המשכנע כפר שלם ובריא שהוא חולה, מחזה שעדיין מועלה על במות צרפתיות ומוקרן על מסכים ברחבי המאה ה-20 כסאטירה חריפה על סמכות מקצועית וצרכים מיוצרים. אך הישגו המרכזי והקרייריסטי היה Les Hommes de bonne volonté, שפורסם ב-27 כרכים בין 1932 ל-1946, עוקב אחר שני חברים ומספר עצום של דמויות משנה ברחבי החברה הצרפתית מ-1908 עד 1933 — ניסיון ליישם את התיאוריה האוננימיסטית בקנה מידה של פנורמה לאומית, תוך מעקב לא רק אחר יחידים אלא אחר מצבי רוח קולקטיביים, שמועות וזרמים חברתיים שנעו בפריז ובצרפת לאורך רבע מאה שכללה את מלחמת העולם הראשונה. זוהי אחת מסדרות הרומנים הארוכות ביותר בספרות הצרפתית, שלעיתים מושווית בשאפתנותה, אם לא במוניטין הביקורתי, לבעקבות הזמן האבוד של פרוסט ולקומדיה האנושית של בלזאק.
מלחמה, גלות ושידורים
כשצרפת נפלה ב-1940, רומן, שהיה כבר אינטרנציונליסט בולט כנשיא ה-PEN הבינלאומי בין 1936 ל-1941, עזב את המדינה. הוא שידר עבור "קול אמריקה" במהלך המלחמה ובהמשך עבר למקסיקו, שם עזר להקים את המכון הצרפתי של אמריקה הלטינית (Institut Français d'Amérique Latine), ובכך הרחיב את הנוכחות התרבותית הצרפתית לאמריקה הלטינית גם כשצרפת הכבושה הייתה מנותקת ממנה. הרומן שלו מ-1942, Salsette Discovers America, נכתב בתקופת גלות זו ומשקף את נקודת המבט הטרנס-אטלנטית שנכפתה עליו.
הכרה מוסדית
רומן חזר לצרפת לאחר המלחמה לקבלת כבוד מוסדי: הוא נבחר לאקדמיה הצרפתית (Académie française) ב-4 באפריל 1946, ותפס את כיסא מספר 12 מבין ארבעים ה"בני אלמוות" המרכיבים את המוסד הספרותי היוקרתי ביותר במדינה. 16 המועמדויות שלו לפרס נובל, אם כי מעולם לא הפכו לזכייה, מציבות אותו בין הסופרים שהיו מועמדים בהתמדה הרבה ביותר בתקופתו על ידי ועדות המינויים של האקדמיה השוודית — אות להערכה בינלאומית מתמשכת גם ללא הפרס הסופי.
מדוע ז'ול מכונה גאון
המקרה של רומן נשען על שילוב יוצא דופן שנמצא לעיתים רחוקות יחד: מוח פילוסופי מאומן בקפדנות — ה"אגרגסיון" שלו בפילוסופיה אינה תעודה מקרית — שיושם להמצאת תיאוריה ספרותית חדשה וממשית, אוננימיזם, שאותה הוציא לפועל בקנה מידה שכמעט אף סופר אחר לא ניסה, ניסיון בן 27 כרכים לתפוס את התודעה הקולקטיבית של אומה ולא רק את הדרמה הפרטית של גיבור יחיד. פסיקתו של סינקלייר לואיס שרומן מדורג בין ששת הסופרים החיים הטובים ביותר היא עדות מצד חתן פרס נובל ללא סיבה ברורה לנפח את מעמדו של יריב. הטיעון הנגדי הכנה הוא משמעותי: האוננימיזם עצמו לא שרד כתנועה זמן רב מעבר לשימוש האישי של רומן בו, Les Hommes de bonne volonté מצוטט כיום לעיתים קרובות יותר בשל היקפו מאשר נקרא באמת מההתחלה ועד הסוף, ו-16 המועמדויות שלו לפרס נובל מעולם לא הפכו לזכייה, מה שמרמז על סופר שזכה להערכת ועדות יותר מאשר לאהבת דורות קוראים מאוחרים יותר. מה ששורד ללא עוררין הוא Knock — הוכחה לכך שלא משנה מה עלה בגורל התיאוריה האפית שלו, לרומן היה גם את הכישרון השונה והנגיש יותר של כתיבת קומדיה חריפה מספיק כדי לשרוד את מאתה.
מורשת
רומן נפטר בפריז ב-14 באוגוסט 1972, בגיל שמונים ושש, לאחר שחי לאורך שתי מלחמות עולם, גלות וחזרה מאוחרת לכיבודים הממסדיים שחמקו ממנו מצד ועדת פרס נובל. Knock נותר נדבך יסודי ברפרטואר התיאטרון הצרפתי ועובד לקולנוע פעמים רבות, בעוד Les Hommes de bonne volonté שורד כיום בעיקר כציון דרך לשאפתנות בהיסטוריה של הרומן הצרפתי — נקרא פחות במלואו מאשר מוזכר כעדות למרחק שאליו ניתן היה לדחוף תיאוריה של תודעה קולקטיבית על ידי סופר ממושמע אחד שמוכן היה להשקיע ארבע עשרה שנים בספר אחד.