כבוגר בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות (École nationale supérieure des Beaux-Arts) בפריז, ז'וזה מרקש דה סילבה (José Marques da Silva) הגדיר מחדש את הנוף האדריכלי של פורטו באמצעות שילוב של מסורות הבוז-אר ורציונליזם מודרני. השפעתו השתרעה ממונומנטים עירוניים בולטים ותשתיות רכבת ועד למוסדות חינוך ומגורים פרטיים, ובכך הניחה תבנית לעיצוב עירוני במאה ה-20 בצפון פורטוגל.
שנים מעצבות והכשרה בפריז
מרקש דה סילבה נולד ב-18 באוקטובר 1869 ברחוב רואה דה קוסטה קברל (Rua de Costa Cabral) מספר 113 בפורטו, והחל את לימודיו באקדמיה לאמנויות יפות בפורטו תחת מורים כגון אנטוניו ג'ראלדס דה סילבה סרדיניה (António Geraldes da Silva Sardinha) ואנטוניו סוארס דוש רייש (António Soares dos Reis). בשנת 1889 עבר לפריז כדי ללמוד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות. הוא עסק בלימודים עצמאיים משמעותיים בסטודיו חיצוני בהובלת ויקטור ללו (Victor Laloux), ובסופו של דבר קיבל את התואר אדריכל מוסמך מטעם ממשלת צרפת בדצמבר 1896.
פיתוח עירוני בפורטו
עם חזרתו לפורטוגל בשנת 1896, החל מרקש דה סילבה בקריירה פורייה ששינתה את פני פורטו. פרויקטי המפתח שלו כוללים את תחנת הרכבת סאו בנטו (São Bento), התיאטרון הלאומי סאו ז'ואאו (São João) ובניין ארבע העונות (Four Seasons Building). הוא תרם גם לזהות האזרחית של העיר באמצעות האנדרטה לגיבורי מלחמת חצי האי וכן בתי ספר תיכוניים שונים, כגון מוסדות אלכסנדרה הרקולאנו (Alexandre Herculano) ורודריגש דה פרייטאש (Rodrigues de Freitas). עבודתו זיכתה אותו בהכרה בינלאומית, כולל מדליית כסף בתערוכה העולמית של פריז בשנת 1900 ומדליית זהב בתערוכת ריו דה ז'ניירו בשנת 1908.
מנהיגות חינוכית
מעבר לעבודתו המקצועית, הקדיש מרקש דה סילבה עשרות שנים לחינוך אדריכלי. החל משנת 1900 הוא כיהן כפרופסור לרישום ופיסול במכון התעשייה והמסחר בפורטו. בשנת 1906 הפך לפרופסור באקדמיה לאמנויות יפות בפורטו, ובהמשך כיהן כמנהלה בשתי קדנציות בין השנים 1913 ל-1939. במקביל, עמד בראש בית הספר לאמנויות שימושיות סוארס דוש רייש. המיקוד הפדגוגי שלו במתודולוגיה ובתכנון מעשי הכשיר דורות של אנשי מקצוע, בהם רוג'ריו דה אזבדו (Rogério de Azevedo).
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →מורשת וקרן
מרקש דה סילבה הלך לעולמו ב-6 ביוני 1947 בביתו שבפראסה מרקש דה פומבל (Praça Marquês de Pombal). לאחר מותו, פעלו בתו מריה ז'וזה מרקש דה סילבה (Maria José Marques da Silva) ובעלה דויד מוריירה דה סילבה (David Moreira da Silva) לשימור ארכיוניו. מאמץ זה הוביל להקמת מכון קרן האדריכל ז'וזה מרקש דה סילבה, האוצר את אוספי השרטוטים, המחקרים והתיעוד הנרחבים שלו כדי לתמוך במחקרים מתמשכים בתחומי התכנון העירוני וההיסטוריה האדריכלית.
עובדות מהירות
- לידה: 18 באוקטובר 1869, פורטו - פטירה: 6 ביוני 1947, פורטו - השכלה: האקדמיה לאמנויות יפות בפורטו, בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות - הכרה מקצועית: תואר רשמי של מסדר ההצטיינות של סנטיאגו - פרויקט מרכזי: תחנת הרכבת סאו בנטו (1896) - קרן: מכון קרן האדריכל ז'וזה מרקש דה סילבה - מקום קבורה: בית הקברות דה לאפה (Cemitério da Lapa)
שאלות נפוצות
### היכן נשמר הארכיון שלו?
עבודתו והאוסף שלו שמורים במכון קרן האדריכל ז'וזה מרקש דה סילבה בפורטו.
### האם הוא עבד מחוץ לפורטו?
כן, הוא השלים פרויקטים בולטים בגימראייש (Guimarães), כולל מטה אגודת מרטינש סרמנטו (Martins Sarmento) ומקדש פניה (Penha Sanctuary).