יונס גאר סתרה: המיליונר שעומד בראש מפלגת העבודה
מפלגת העבודה של נורווגיה בילתה מאה שנים בארגון סביב סולידריות מעמד הפועלים, במשך למעלה מעשור היא מונהגת בידי אדם אשר הונו המשפחתי נובע ממכירת יצרנית תנורים שניהל סבו בשנת 1977. יונס גאר סתרה (Jonas Gahr Støre) מעולם לא הסתיר את הסתירה – רב-מיליונר, המוערך לפי הערכות מסוימות בכ-60 מיליון קרונות, בראש מפלגת העבודה של נורווגיה – ובמקום זאת בנה קריירה סביב ניהול בדיוק מתח מסוג זה: בין כשירות טכנוקרטית לנאמנות מפלגתית, בין עושר הנפט של נורווגיה להתחייבויות האקלים שלה, בין דיפלומט גלובלי לראש ממשלת ממשלת מיעוט מקומית.
ילדות באוסלו, האקדמיה הימית ופריז
נולד ב-25 באוגוסט 1960 באוסלו, סתרה הוא בנם של ברוקר האניות אולף יונס סתרה ויוני גאר. צד המשפחה של אמו מכר את חברת התנורים יוטול (Jøtul) שני עשורים לפני שנכנס לפוליטיקה, ושורת אביו כללה ראש עיר ובכיר בחברת חומרי נפץ מטרונדלאג – שושלת מבוססת משני הצדדים. הוא עבר בבתי הספר היסודיים סלמְדל, החטיבה התחתונה ריס, והתיכון ברג באוסלו בטרם למד באקדמיה הימית המלכותית של נורווגיה בשנים 1979 עד 1980 ושירת כסגן משנה בצי. לאחר מכן עזב את נורווגיה לפריז, ולמד במכון למדעי המדינה (Sciences Po) בשנים 1981 עד 1985 והוסמך כמדען מדינה.
ממחקר ללשכת ראש הממשלה
הקריירה המוקדמת של סתרה נעה בין מחקר לשירות ממשלתי. הוא החזיק בתפקידים בבית הספר הגבוה לניהול BI ובבית הספר למשפטים של הארוורד בשנים 1986 עד 1988, ולאחר מכן קיבל תפקידי ייעוץ בלשכת ראש הממשלה של נורווגיה, ובהמשך עלה לדרגת מנהל כללי שם בשנים 1995 עד 1997. בין 1998 ל-2000 שימש כמנהל ביצועי בארגון הבריאות העולמי בז'נבה – ניסיון במוסדות בינלאומיים שעיצב את סגנונו הדיפלומטי המאוחר – בטרם שב לנורווגיה כמזכיר מדינה וראש הסגל בלשכת ראש הממשלה בשנים 2000 עד 2001.
שר החוץ ושר הבריאות
התפקיד הבולט ביותר של סתרה טרם היותו ראש ממשלה היה כשר החוץ של נורווגיה בשנים 2005 עד 2012, ככהונה בת שבע שנים שביססה את המוניטין הבינלאומי שלו. היא לא עברה ללא מחלוקת: כשר חוץ ב2010, נטען כי הרתיע את ועדות הנובל הנורווגית מהענקת פרס לשלום לדיסידנט הסיני ליו שיאוּבּוֹ (Liu Xiaobo), ככל הנראה מתוך חשש ליחסים המסחריים של נורווגיה עם סין – הוועדה המשיכה עם מתן הפרס ללא קשר לכך. בהמשך הוא הנהיג את משרד הבריאות ושירותי הרווחה בשנים 2012 עד 2013, כשהוא משלים קריירה קבינטית שגעת הן בעמדתה הגלובלית של נורווגיה והן במדינת הרווחה המקומית שלה טרם הנהגת מפלגת העבודה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הנהגת העבודה, הפסד, ואז ניצחון
סתרה הפך למנהיג מפלגת העבודה ב-14 ביוני 2014, כשהוא יורש את ינס סטולטנברג, שעזב כדי לקחת את התפקיד הבכיר בנאט"ו. מבחנו האלקטורלי הראשון, הבחירות הכלליות של 2017, הסתיימו בהפסד. הוא הנהיג את המפלגה בשנית ב-2021 וזכה: למרות שעובדתית מפלגת העבודה איבדה כאחוז אחד מקולות הבוחרים בהשוואה לבחירות הקודמות, גוש המרכז-שמאל הרחב הבטיח רוב של 89 מתוך 169 מושבים, וסתרה, כמנהיג המפלגה הגדולה ביותר, הפך לבחירה המובהקת לראשות הממשלה. הוא מונה ב-14 באוקטובר 2021, כשהוא מנהל תחילה קואליציית מיעוט עם מפלגת המרכז.
שלטון דרך משבר
כהונתו של סתרה כראש ממשלה נפתחה ברצף של משברים חופפים. ממשלתו ניהלה את השלב האחרון של מגפת הקורונה, כולל הפצת חיסונים, בדיקות, והסרת הגבלות עד פברואר 2022, ואז התמודדה עם משבר מחירי החשמל באירופה, בתגובה לתוכניות תמיכה לצרכנים ובספטמבר 2022, מס של 33 מיליארד קרונות על יצרני חשמל ותעשיית החקלאות הימית. בנושא האקלים, ממשלתו העלתה את יעד הפחתת הפליטות של נורווגיה מ-50 ל-55 אחוזים ואישרה את חשמול מתקן הגז מלקוי (Melkøya) כדי לחתוך כ-850,000 טון של פליטות, תוך אישור השקעה של מיליארד קרונות בבינה מלאכותית ומחקר דיגיטלי. בנושא ההגנה, נורווגיה הגיעה ליעד ההוצאה של נאט"ו העומד על 2 אחוזים מהתוצר עד יולי 2024 תחת ממשלתו, לצד התחייבויות מורחבות לחיילים בליטא. ממשלתו גם הנפיקה התנצלויות רשמיות מטעם המדינה – לקהילה הגאה בנורווגיה על ההפללה ההיסטורית של הומוסקסואליות, ולעם הסאמי על הפרות זכויות אדם הקשורות לסכסוך חוות הרוחות פוסן (Fosen). מפלגת המרכז פרשה מהקואליציה בינואר 2025, מה שהותיר את סתרה להנהיג את ממשלת המיעוט הראשונה של מפלגת העבודה בנורווגיה מזה עשרים וחמש שנים – עמדה שאף על פי כן החזירו הבוחרים לשלטון להמשיך בבחירות 2025.
משפחה ואמונה
סתרה נישא לסוציולוגית ולכמרת כנסיית נורווגיה מאריט סלגסוולד (Marit Slagsvold) ב-1988; יש להם שלושה בנים שלמדו בבית הספר וולדורף באוסלו. הוא מגדיר עצמו כנוצרי וחבר בכנסיית המדינה של נורווגיה, פרט אשר, לצד עושרו, משך מדי פעם תגובות על עד כמה בנוחות הוא מתאים לפרופיל המסורתי של מנהיג מפלגת עבודה.
מדוע יונס מכונה גאון
דבר ברישומים המקורות אינו מציג את סתרה במונחים של מבריקות אינטלקטואלית יחידה במינה; מה שמציין את הקריירה שלו במקום זאת הוא טווח טכנוקרטי – קצין צי שהפך למדען מדינה בוגר סיינס פו שהפך למנהל בארגון הבריאות העולמי שהפך לשר חוץ שהפך לראש ממשלה, הנע בגמישות בין מוסדות שלעיתים רחוקות מייצרים את אותו סוג של מנהיג פעמיים. זוהי כשירות אמיתית וחריגה: מעטים הפוליטיקאים שמגיעים לראשות הממשלה לאחר שניהלו משרד ביצועי של סוכנות בריאות של האו"ם וששימשו כראש הסגל של ראש ממשלה וניהלו משא ומתן על עמדת נורווגיה בנוגע לפרס נובל לשלום. אבל זוהי מיומנות ניהולית ודיפלומטית, ולא מקוריות מושגית, והרישומים כוללים חיכוך אמיתי – מנהיג מפלגת עבודה שהון משפחתו הגיע ממכירת חברת ייצור משפחתית ב-1977, התערבות לכאורה נגד מועמדות נובל של ליו שיאוּבּוֹ שמשכה ביקורת על מתן עדיפות למסחר על פני זכויות אדם, והיסטוריה אלקטורלית (הפסד ב-2017, ירידה בנתח הקולות אפילו ב"ניצחון" של 2021) שהיא יותר סיפור של עמידות מוסדית מאשר של חזון טרנספורמטיבי.
מורשת
כהונתו של סתרה הוגדרה פחות על ידי טרנספורמציה אידאולוגית מאשר על ידי ניווט של נורווגיה דרך רצף דחוס של זעזועים חיצוניים – מגפה, משבר אנרגיה, סדר ביטחוני אירופי מתפורר – תוך שמירה יחד, ולאחר מכן אבודה, ולאחר מכן בנייה מחדש, של קואליציית מיעוט. האם ההיסטוריה תזקוף לזכותו יד טכנוקרטית יציבה או כסמל לעד כמה רחוק מפלגת העבודה של נורווגיה הרחיקה ממקורה במעמד הפועלים נותר, נכון לכהונתו השנייה, שאלה פתוחה.