יון פון טצ'נר: האיש שבנה שני דפדפנים
ב-21 באפריל 2005 הבטיח המנכ"ל של חברת תוכנה נורווגית שאם הדפדפן החדש שלו יורד מיליון פעמים בארבעה ימים, הוא ישחה באוקיינוס האטלנטי. ההורדות הגיעו. הוא נכנס למים מול חופי נורווגיה, באופן סמלי, ויצא מהם שוב. זו הייתה בדיחה, אבל זה היה גם תקציב השיווק היחיד שהיה ל-אופרה (Opera), וזה אומר את רוב מה שצריך לומר על יון פון טצ'נר: אדם שהקדיש שלושים שנה לבניית דפדפני אינטרנט שאיש לא ביקש ממנו לבנות, פעמיים מאפס, ובשתי הפעמים מול חברות גדולות בהרבה משלו.
סלטיירנרנס והפסנתר של סבתא
הוא נולד ב-29 באוגוסט 1967 בסלטיירנרנס (Seltjarnarnes) שבאיסלנד, למשפחה שהייתה חציה איסלנדית וחציה נורווגית ומוזיקלית מאוד. אמו הייתה אלסה יונסדוטיר (Elsa Jónsdóttir); אביו, סטפן פון טצ'נר (Stephen von Tetzchner), הוא פרופסור נורווגי לפסיכולוגיה. סבא-רבא שלו היה המלחין הקלאסי הידוע ביותר באיסלנד וגם סבתו הייתה מלחינה, והוא גדל כשהוא מאזין למוזיקה קלאסית ויושב ליד הפסנתר שלה – הסיבה שחברתו השנייה תיקרא על שם מלחין ונציאני מהמאה השמונה-עשרה.
הוא למד בבית הספר מנטאסקולין אי רייקיאוויק (Menntaskólinn í Reykjavík) לפני שעבר לנורווגיה, שם קיבל תואר שני במדעי המחשב מאוניברסיטת אוסלו.
עבודתו של אביו השפיעה על תפיסת המוצר שלו יותר מכל השפעה הנדסית. פון טצ'נר האב התמחה בילדים עם מוגבלויות, ובנו לקח מכך אמונה שעדיין נשמעת מפיו: התאמה לאנשים, לצרכים שלהם, היא דבר טבעי מאוד.
דפדפן בתוך מונופול טלפוני
בין השנים 1991 ל-1995 עבד פון טצ'נר בחברת הטלפונים הממשלתית הנורווגית, כיום טלנור (Telenor). שם, עם עמית בשם גייר איווארסוי (Geir Ivarsøy), הוא בנה תוכנת מחקר בשם מולטיטורג אופרה (MultiTorg Opera) – דפדפן אינטרנט, ברגע שבו האינטרנט עצמו היה בן שלוש שנים והרעיון שמונופול טלקום ממשלתי יכתוב תוכנת דפדפן נשמע מופרך במקצת.
טלנור הגיעה לאותה מסקנה ונטשה את הפרויקט. במקום לתת לו למות, שני הגברים רכשו את הזכויות, וב-1995 ייסדו סביבו את חברת אופרה סופטוור (Opera Software). הדפדפן שוחרר לציבור ב-1996.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אופרה
מה שבא לאחר מכן היה שני עשורים של בניית מוצר רציני ממדינה של חמישה מיליון תושבים. תחת פון טצ'נר, אופרה צמחה לחברה גלובלית עם יותר מ-750 עובדים בשלוש-עשרה מדינות ועברה את רף 350 מיליון המשתמשים. ההימור המשמעותי ביותר שלה היה בתחום הסלולר: אופרה הובילה את הגלישה בטלפונים שנים לפני שהיה מדובר בשוק מובן מאליו, בתקופה שבה למכשירים כמעט לא היה זיכרון, מסכים זעירים ונתונים יקרים לפי שימוש. הפיכת האינטרנט לשימושי תחת האילוצים האלה הייתה הנדסה קשה באמת, והיא העניקה לאופרה דריסת רגל ברחבי העולם המתפתח שנתח שוק הדסקטופ שלה מעולם לא השתווה לה.
הוא פרש מתפקיד המנכ"ל בינואר 2010 ונשאר כיועץ אסטרטגי.
היציאה הכואבת
תפקיד הייעוץ לא עבד. הוא תיאר את התקופה הזו בבוטות – הוא היה מעין נוסע, שצופה בהחלטות שהוא לא מסכים איתן. הוא עזב את החברה לחלוטין ביוני 2011.
עדותו על כך נותרה בין הדברים הכנים ביותר שמייסד אמר בפומבי: אתה יושב בחברה שבנית כל חייך, ואתה רואה אותה נהרסת מול עיניך. הוא אמר שהוא מתחרט שלא עזב מוקדם יותר, ושהכישלון היה שיקול דעת בנוגע לאנשים ולא בנוגע לטכנולוגיה – הוא הכיר אותם, הוא חשב שהם יעשו את הדבר הנכון, והם לא עשו זאת.
ויוואלדי
רוב המייסדים עוצרים שם. בדצמבר 2013 ייסד פון טצ'נר את ויוואלדי טכנולוגיות (Vivaldi Technologies) והשיק את vivaldi.net, בתחילה לא כדפדפן אלא כקהילה: פורומים, בלוגים, צ'אט, שיתוף תמונות ודואר אלקטרוני, שנועדו למשתמשים שאופרה הותירה מאחור. דפדפן ויוואלדי (Vivaldi) הגיע אחריו ב-27 בינואר 2015, והגיע לגרסה 1.0 באפריל 2016. החברה ממומנת באופן עצמאי – בחירה מבנית מכוונת, שכן משקיעים חיצוניים הם המנגנון שבאמצעותו החברה הראשונה נלקחה למקום שאליו הוא לא רצה שתגיע.
הפילוסופיה של המוצר היא היפוך ישיר של התעשייה. היכן שיצרניות הדפדפנים הגדולות מסירות אפשרויות במרדף אחר ברירת מחדל נקייה אחת, ויוואלדי מכפילה אותן. היכן שהן מסיקות מה המשתמש רוצה מנתונים התנהגותיים, הצוות של פון טצ'נר שואל. הניסוח שלו הוא שכולם ראויים לקבל את זה בדרך שלהם, ולכן התוכנה מספקת דרכים מרובות לעשות את אותו הדבר – עמדה הנובעת ישירות מהעבודה הקלינית של אביו ומסיכום הדברים שלו עצמו: כולנו שונים, וכולנו שווים. ויוואלדי החלה בדסקטופ עם גרסת אנדרואיד המתוכננת לסוף 2017, והוגבלה ב-iOS על ידי ההגבלות של אפל על מנועי דפדפן חלופיים.
למה יון מכונה גאון
התשובה הכנה היא שאף מוסד מרכזי לא כינה אותו כך, והטענה צריכה להיבנות בזהירות או שלא להיבנות כלל. מה שיש לו באופן מובהק הוא תכונה נדירה יותר מברק טכני: אמונת מוצר ששורדת טעויות בנוגע לשוק במשך שלושים שנה. ההימורים המרכזיים של אופרה – שגלישה סלולרית תהיה חשובה הרבה לפני שנראה היה שהטלפונים מסוגלים לכך, ושהמשתמשים צריכים לשלוט בתוכנה שלהם ולא להפך – היו נכונים, לא אופנתיים, והחזיקו מעמד שני עשורים לפני שהתעשייה הסכימה עם אחד מהם. בניית דפדפן בשימוש גלובלי מתוך פרויקט מחקר נטוש בתוך מונופול טלפונים נורווגי, ואז, לאחר שנדחק ממנו, בניית דפדפן שני מאפס וסירוב להון חיצוני כדי שזה לא יקרה שוב, היא סוג של עקשנות שנוטה למשהו מעניין יותר.
טיעון הנגד פשוט. פון טצ'נר לא המציא שום פרוטוקול, שום טכניקת רינדור, שום סטנדרט; תרומתו היא יזמית ועריכתית, שיקול הדעת של מה לבנות ומה לסרב. אופרה מעולם לא השיגה נתח שוק משמעותי בדסקטופ מול מיקרוסופט ואחר כך גוגל, והחברה שבנה נווטה בסופו של דבר לכיוון שהוא התנער ממנו בפומבי – תוצאה מסחרית, לא ניצחון. ויוואלדי נותר מוצר קטן עם קהל נאמן ולא המוני. אם המילה גאון משמשת לגביו כלל, זה צריך להיות בשל התמדה וטעם ולא בשל המצאה, וכדאי לציין שהוא מעולם לא השתמש בה לגבי עצמו.
מורשת
אופרה הגיעה ליותר אנשים מרוב התוכנות אי פעם – 350 מיליון משתמשים, חברה של 750 עובדים בשלוש-עשרה מדינות, ודפדפן סלולרי שהגיע מוקדם מספיק כדי לעצב את הדרך שבה רוב העולם פגש את האינטרנט בפעם הראשונה. העובדה שהוא נמצא כעת בבעלות וניהול של אחרים, בצורה שהמייסד שלו דוחה, היא הגורל הרגיל של חברות מצליחות וזה בדיוק הדבר שפון טצ'נר בנה את ויוואלדי כדי להימנע ממנו. הוא טכנולוג נדיר שהמעשה השני שלו אינו ספר זיכרונות או קרן הון סיכון אלא אותה עבודה שנעשתה שוב, בעקשנות רבה יותר, מכספו הפרטי – עדיין משחרר דפדפן עבור אנשים שרוצים להחליט בעצמם כיצד התוכנה שלהם מתנהגת.