ג'וני דפ: הכוכב שניסה כל הזמן להיעלם
הוא היה בן שש עשרה כשיצא מבית הספר התיכון מיראמר בפלורידה כדי לנגן בגיטרה, ולדבריו המנהל אמר לו ללכת לעשות זאת. שני עשורים לאחר מכן הוא הרכיב את הדמות הרווחית ביותר בהיסטוריה של דיסני בלייב-אקשן משני מרכיבים אבסורדיים — קית' ריצ'רדס והבואש המצויר פפה לה פיו — והודה לNME שהוא בילה את הצילומים ב"ספיגת כמה שיותר ממנו ככל שיכולתי". כל דבר מעניין בג'וני דפ יושב בפער שבין שתי העובדות הללו: אדם שמעולם לא רצה להיות מוצר, שבנה את המוצר בעל הערך הרב ביותר בעסק.
מאוונסבורו למיראמר, דרך גיטרה
ג'ון כריסטופר דפ השני נולד ב-9 ביוני 1963, באוונסבורו, קנטקי, הצעיר מבין ארבעה ילדים של בטי סו, מלצרית, וג'ון כריסטופר דפ, מהנדס אזרחי. המשפחה עברה ללא הרף לפני שהתיישבה במיראמר, פלורידה, ב-1970; הוריו התגרשו ב-1978. אמו נתנה לו גיטרה בגיל שתים עשרה, וזה סגר את העניין. הוא עמד בראש להקה בשם 'דה קידס', שעברה ללוס אנג'לס במרדף אחר חוזה הקלטות, כתב שיר ל'רוק סיטי איינג'לס', וציפה להיות מוזיקאי לכל החיים.
השחקן המקרי
ב-1983 הוא נישא למאפרת לורי אן אליסון, שהכירה לו את ניקולאס קייג'. כשהלהקה התפרקה, קייג' דחף אותו לעבר משחק והשיג לו אודישן אצל וס קרייבן. התוצאה הייתה סיוט ברחוב אלם ב-1984, שבו הוא נבלע באופן בלתי נשכח על ידי מיטה. תפקיד קטן בפלאטון של אוליבר סטון הגיע ב-1986, ואז הדבר שהוא בילה את העשור הבא בבריחה ממנו: רחוב ג'אמפ 21, ששודרה בפוקס מ-1987 עד 1990 והפכה אותו לאליל נוער. הוא שנא את זה, ואמר שהסדרה "כפתה [עליו] את תפקיד המוצר".
תגובתו הייתה לבלות את שנות ה-90 בהפיכת עצמו לבלתי סחיר באופן שיטתי. נערת הבכי של ג'ון ווטרס, חלום אריזונה של אמיר קוסטוריצה, מה עובר על גילברט גרייפ של לאסה הלסטרום, המערבון בשחור-לבן איש מת של ג'ים ג'רמוש, ופחד ותיעוב בלאס וגאס של טרי גיליאם, שהיה אסון מסחרי, אינם בחירות של אדם שמנהל קריירה. דוני בראסקו ב-1997, מול אל פצ'ינו, נותר בין עבודותיו הטובות ביותר. הוא גם ביים את האמיץ ב-1997; הוא הוקרן בבכורה בקאן לביקורות שליליות ומעולם לא חזר על הניסוי בקנה מידה כזה.
ברטון, והנישואים לשמונה סרטים
הקשר המקצועי המכונן בחייו החל ב-1990 עם המספריים של אדוארד, שהביא לו את מועמדותו הראשונה לגלובוס הזהב. לתפקיד הראשי כמעט ללא מילים, דפ למד את צ'ארלי צ'פלין, ועבד על איך לייצר אהדה ללא דיאלוג. שבעה סרטי טים ברטון נוספים הגיעו לאורך שלושה עשורים: אד ווד ב-1994, סליפי הולו ב-1999, צ'ארלי בממלכת השוקולד וחתונת רפאים ב-2005, סוויני טוד ב-2007, אליס בארץ הפלאות ב-2010 וצללים אפלים ב-2012. סוויני טוד דרש ממנו לשיר; במקום לשכור מאמן הוא הקליט דמואים עם חברו ללהקה לשעבר ברוס ויטקין, וציין את פיטר לורה — "מצמרר אך סימפטי" — כמודל שלו. זה זיכה אותו בגלובוס הזהב ובמועמדות שלישית לאוסקר.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ספארו, ומלכודת מיליארד הדולר
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה הגיע ב-2003 והכניס יותר מ-653 מיליון דולר. המועמדות הראשונה של דפ לפרס האוסקר הגיעה מסרט פיראטים של דיסני, מה שאומר לך כמה רחוק ההופעה ישבה מחוץ להנחיות. הוא היה עצבני לגבי הגניבה: "קצת דאגתי ממה שקית' ריצ'רדס יחשוב". פסק הדין של ריצ'רדס, כשגילה, היה "לא היה לי מושג חבר!" — ומאוחר יותר הוא הצטרף לזיכיון כאביו של ספארו, רגע שדפ כינה "צרוב במוח שלך".
חמישה סרטי שודדים הכניסו 4.5 מיליארד דולר. אליס בארץ הפלאות הכניס 1.025 מיליארד דולר ב-2010. עד 2020 סרטיו הכניסו מעל 10 מיליארד דולר ברחבי העולם, וב-2012 הוא היה השחקן בעל השכר הגבוה ביותר בחיים עם 75 מיליון דולר. ההצלחה הייתה גם הכלוב. חוקרי קולנוע ציינו את צורתו: עבודת שנות ה-90 נחגגה על תפקידים אנטי-מאצ'ואיסטיים ומטשטשי מגדר שסירבו למוסכמות הוליווד, והפנייה לשוברי קופות גרמה למבקרים לקרוא אותו כמי שנכנע.
הקריסה
הירידה הייתה תלולה וציבורית. צללים אפלים לא עמד בציפיות ב-2012. הפרש הבודד ב-2013 הפסיד לדיסני בערך 190 מיליון דולר ומשך האשמות על 'הלבנה' (whitewashing) על ליהוקו כטונטו — האשמות שהוחמרו על ידי העובדה שהמוצא הצ'ירוקי והקריק שהוא טען לו מעולם לא תועד, וכי פרשנים ילידים זיהו אותו כ"מתחזה". התעלות, מורדקאי ואליס מבעד למראה הגיעו לאחר מכן. הוא איבד הון שהוערך ב-650 מיליון דולר.
ב-2020 הוא הפסיד בתביעת דיבה נגד הסאן בבריטניה על האשמות בהתעללות במשפחה, וורנר ברוס ביקשו ממנו לעזוב את זיכיון חיות הפלא; מאדס מיקלסן החליף אותו. ב-2022 חבר מושבעים אמריקאי בדפ נגד הרד פסק לו 15 מיליון דולר ופסק לאמבר הרד 2 מיליון דולר בתביעה הנגדית שלה. הוא תרם את הסדר המיליון דולר לחמישה ארגוני צדקה. הוא תיאר את עצמו כקורבן של תרבות הביטול. לאורך כל זה הוא המשיך לצייר — אוסף "חברים וגיבורים" שלו מ-2022 נמכר תוך שעות בלונדון בכמעט 4 מיליון דולר — ולנגן, לסייר עם ג'ף בק ולהוציא את האלבום 18 ב-2022.
מדוע ג'וני מכונה גאון
הטיעון, במקום שבו הוא מחזיק, נשען על כושר המצאה ספציפי ויוצא דופן: בניית דמות על ידי קולאז' בלתי סביר. רוב השחקנים בונים מתצפית ופסיכולוגיה. דפ בונה מציטוטים, ומציטוטים שאף אחד אחר לא היה מגיע אליהם. צ'פלין לאדם אילם עם להבים לידיים. פיטר לורה לחותך גרונות ויקטוריאני שחייב גם לשיר. קית' ריצ'רדס מוצלב עם בואש של וורנר ברוס לפיראט של דיסני. אלה אינם מחקר; אלה קפיצות לרוחב, והיכולת לבצע אותן ואז להתחייב לחלוטין היא נדירה. זה הפיק, בג'ק ספארו, קטע של קומדיה פיזית עמיד כל כך שסקרים של פנדנגו מצאו שהדמות הייתה הסיבה העיקרית לכך שקהלים קנו כרטיסים בכלל.
טיעון הנגד משמעותי ואין לרכך אותו. אותה שיטה, ללא פיקוח, הופכת למנייריזם — הצטברות של טיקים העומדים במקום אדם, שזו האשמה ההוגנת נגד מורדקאי, צללים אפלים והספארו המאוחרים. מאמץ הבימוי הרציני היחיד שלו התקבל בצורה גרועה. הדמות המפורסמת ביותר שלו הורכבה עבור זיכיון אולפן שהוא לא יכול היה לעזוב. ואף אחד מהמקורות כאן לא מתעד מבקר או משתף פעולה שמשתמש במילה "גאון" לגביו; מה שהם מתעדים הוא כושר המצאה עצום, מנוהל בצורה לא אחידה. זו הבחנה אמיתית, וקטנה יותר.
חיים שלאחר המוות
מינמטה ב-2020 וז'אן דו בארי ב-2023, שמשכו מחיאות כפיים סוערות של שבע דקות בקאן, התקבלו שניהם כחזרה לכושר. ב-2024 הוא ביים שוב — מודי, שלושה ימים על כנפי השיגעון, על מודיליאני — וזכה למחיאות כפיים סוערות בסן סבסטיאן. הוא אמור לגלם את סקרוג' ב-2026. לא משנה מה החשבון הסופי יקבע, הפילמוגרפיה של שנות ה-90 לא הולכת לשום מקום.