ג'ון רני הבן: האחרון בדור עבר
ב-18 באפריל 1968 שילם יזם נפט אמריקאי בשם רוברט מקולוך 2,460,000 דולר עבור גשר. כל בלוק גרניט שציפה את המבנה מוספר, נשלח דרך תעלת פנמה, הובל במשאיות אל מדבר אריזונה והורכב מחדש מעל תעלת ברידג'ווטר בלייק הוואסו סיטי, שם נחנך מחדש ב-1971 בנוכחות הלורד ראש העיר של לונדון. המבנה היה "גשר לונדון" (London Bridge) של ג'ון רני הבן, שנפתח ב-1831. לא הרבה מהנדסים בונים משהו שמיליונר זר יקנה, יפרק ויעביר מעבר לאוקיינוס במקום לתת לו להיהרס.
נולד אל תוך הפירמה
הוא נולד ב-30 באוגוסט 1794 ברחוב סטמפורד 27, בלקפריירס רואד, לונדון – בנו השני של ג'ון רני האב (John Rennie the Elder), מגדולי המהנדסים הבריטים של התקופה, ואחיו של ג'ורג' רני. הוא התחנך אצל ד"ר גרינלאו באייזלוורת' ואצל ד"ר צ'ארלס ברני בגריניץ', וב-1809, בהיותו בן חמש-עשרה, הצטרף לחברת ההנדסה של אביו.
לא הייתה הפרדה בין חינוך להתמחות. הוא למד את הצד המעשי במפעל של אביו בהולנד סטריט, ולאחר מכן עבר לאתרי העבודה עצמם: ב-1813 עבד על יסודות גשר ווטרלו תחת המהנדס המקומי הולינגסוורת', ומ-1815 סייע לאביו בגשר סאת'ורק. ב-1819 נסע לחו"ל כדי ללמוד עבודות הנדסיות עתיקות ומודרניות, ופיתח את הבנתו בהידראוליקה וחושיו האדריכליים.
באמצע שנות העשרים לחייו הוא הספיק את מה שמעטים המהנדסים בכל תקופה שהצליחו לעשות: לעבוד על שלושה גשרים גדולים על התמזה לפני שתכנן דבר מה משלו.
ירושה
אביו נפטר ב-1821, והבנים חילקו את המשרד ביניהם – ג'ורג' לקח את התחום המכני, ג'ון את הצד האזרחי. הוא גם ירש את משרת מהנדס האדמירליות.
הירושה הגדולה ביותר הייתה גשר לונדון. התכנון היה של אביו; הבנייה, מ-1824 עד 1831, הייתה שלו. זה לא היה עניין פשוט של מעקב אחר שרטוטים. הפרויקט עורר מחלוקות פוליטיות חמורות עד כדי כך שחמישה שרים בממשלה נדרשו לשבת בוועדות הפרלמנטריות. כאשר ויליאם הרביעי פתח את הגשר ב-1831, רני קיבל תואר אבירות – האדם הראשון במקצועו שזכה לכבוד זה מאז סר יו מידלטון (Sir Hugh Myddleton).
מים
נושא העיסוק האמיתי של רני היה מים: כיצד לעצור אותם, להוביל אותם ולבנות בתוכם.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בפלימות' הוא השלים את שובר הגלים, אחת מעבודות הים התובעניות ביותר שנוסו אז בכל מקום, ומאוחר יותר פרסם את "תיאור שובר הגלים של פלימות'" (Account of Plymouth Breakwater) בשנת 1848. הוא בנה את חצר האספקה המלכותית ויליאם בפלימות' בין 1823 ל-1833 יחד עם פיליפ ריצ'רדס, ואת בתי המלאכה לתותחים ב-1824–1825. כמהנדס האדמירליות הוא השלים את מספנת שירנס ונמל רמסגייט, בנה רציפים גדולים בוולוויץ', ומודרניז את מספנת צ'טם, עבודה שנמשכה עד 1862. הוא שינה נמלים בקינגסטאון, פורטפטריק, פורטראש, דונאגאדי, קארדיף וווייטהייבן, שיקם את נמל בוסטון ב-1827–1828, שיפר את נהר הוולנד, ותכנן מבדוק יבש בראשברוק שליד קורק בשנות ה-50 של המאה ה-19.
לאחר מכן היו עבודות הניקוז, שהיו פחות זוהרות אך אולי משנות חיים יותר. הוא השלים את חיתוך אאו ברינק ליד קינגס לין ב-1822, והוריד את מפלס המים של נהר האוז בשבעה רגל. יחד עם תומאס טלפורד הוא עבד על מוצא נהר הנין מ-1826 עד 1831, והוריד את המפלסים בעשרה או אחד-עשר רגל. הוא הציע תוכניות לייבוש קרקעות המשתרעות על פני 150,000 עד 200,000 דונם, אם כי התנגדות פוליטית הותירה את רובן על הנייר. הוא בנה את גשר הורקסטו ב-1835–1836, אחד מגשרי התלייה המוקדמים ששרדו, וביצע את תוכנית הניקוז של נהר אנצ'ולם.
רכבות, וטיעון מפסיד
יחד עם אחיו ג'ורג' הוא תכנן את מסילת הברזל ליברפול ומנצ'סטר ב-1825–1826, והציע רוחב מסילה של חמישה רגל ושישה אינץ' – פשרה מכוונת בין האפשרויות הרחבות והצרות. ג'ורג' סטיבנסון אימץ במקום זאת את תקן המכרות של ארבעה רגל ושמונה וחצי אינץ', וזהו הרוחב שרוב העולם משתמש בו כיום.
רני המשיך לעבוד במסילות ברזל: אספקת קטרים למסילת לונדון וקרוידון ב-1838–1839, תכנון מערכת הרכבות השוודית ב-1852, ותכנון רכבות ונמלים בפורטוגל ב-1855, שרובם מעולם לא נבנו. העבודה השוודית הביאה לו את מסדר גוסטב ואזה; פורטוגל העניקה לו את מסדר המגדל והחרב; איטליה את מסדר סן מאוריציו ולזרוס; והריבונות הרוסית והאוסטרית כיבדו אותו על ספרו בנושא נמלים.
המקצוע
הוא נבחר לחבר במוסד המהנדסים האזרחיים ב-25 ביוני 1844 ולנשיאו ב-21 בינואר 1845, בתפקיד שבו כיהן שלוש שנים. נאום הנשיאות שלו ב-1846 היה היסטוריה מלאה של עליית והתקדמות המקצוע – מעשה של הגדרה עצמית של דיסציפלינה שכמעט ולא הייתה קיימת כשפתחה אביו.
הוא כתב רבות: מאמרים על ניקוז האנצ'ולם וניווט נהר ניורי, מכתבים ל-"טיימס" (The Times) על ניהול מים והסדרת נהרות, והחיבור המהותי "תיאוריה, היווצרות ובנייה של נמלים בריטים וזרים" (Theory, Formation, and Construction of British and Foreign Harbours) משנים 1851–1854. הוא הותיר כתבי יד על הידראוליקה, ניקוז ושיקום קרקעות. הוא היה חבר ותיק בחברה המלכותית, חבר חוץ באקדמיה המלכותית השוודית למדעים, ויחד עם סר המפרי דייווי היה שותף מוקדם בייסוד החברה הזואולוגית. הוא שלט בכמה שפות והיה בקיא בספרות כללית.
מדוע ג'ון מכונה גאון
המילה יושבת עליו בחוסר נוחות, וזה כן הוגן יותר לומר מה שהמקצוע אמר בפועל. מספידיו קבעו שהוא ניצב לבדו, האחרון בדור עבר – הקשר החי בין ברינדלי, סמיטון וטלפורד לבין עידן סטיבנסון וברונל. זוהי טענה לגבי מקום בשושלת, לא לגבי מקוריות, וזו הטענה המדויקת.
האיכות הייחודית הייתה השליטה בתחום ספציפי ואכזרי: בנייה קבועה בתוך ומול מים זורמים. כל אחד יכול לתכנן מבנה לקרקע יבשה. הקריירה של רני הייתה יסודות ששקעו בקרקעית נהרות גאות, שובר גלים שהורכב בים הפתוח בפלימות', תעלות ניקוז שהורידו את מפלס מי התהום על פני מחוזות שלמים ברגליים מדודות, ומספנות שהיו צריכות לעבוד עבור הצי המלכותי. הידע הנדרש הוא לא זוהר וחסר רחמים – הידראוליקה, משקעים, גאות, התנהגות בנייה תחת רוויה מתמדת – ולא ניתן לאלתר אותו. העובדה שעוטר על ידי המדינות השוודית, הפורטוגזית, האיטלקית, הרוסית והאוסטרית על כך מעידה על כך שהמומחיות הייתה נדירה באמת.
טיעון הנגד חזק ומתחיל מלמעלה. יצירתו המפורסמת ביותר, גשר לונדון, הייתה התכנון של אביו; הוא היה הבנאי והמפעיל הפוליטי, לא המחבר. הוא ירש פירמה, מוניטין ומשרת אדמירליות במקום לבנות אותם. תרומתו העיקרית והמקורית היחידה לפרקטיקה של מסילות ברזל – רוחב המסילה של חמישה רגל ושישה אינץ' – הפסידה לסטיבנסון. רבים מהרעיונות הנועזים ביותר שלו, תוכניות ייבוש הקרקע העצומות ומסילות הברזל הפורטוגזיות, מעולם לא בוצעו. הוא היה מבצע ומאחד מעולה שעבד בתוך זיכיון משפחתי; הקפיצות המושגיות האמיתיות של העידן שייכות לסטיבנסון וברונל, ועמיתיו שלו אמרו זאת למעשה כשכינו אותו סופה של מסורת ישנה ולא תחילתה של חדשה. נראה שהוא ידע זאת. הוא תואר כמי שלא נשא קנאה או זדון, וזכרונותיו הכילו אזכורים אדיבים של כל מי שבא איתו במגע – כולל שבחים נדיבים לסטיבנסון, האיש שהביס אותו.
אחרית דבר
הוא פרש בסביבות 1862 ונפטר ב-3 בספטמבר 1874 בבנגאו ליד הרטפורד, ימים לאחר יום הולדתו השמונים, ונקבר בקנסל גרין.
הנמלים והמספנות שלו עדיין עושים את עבודתם, לרוב ללא משים, שזה גורלה של הנדסה ימית טובה. קרקעות הביצה שייבש הן כיום אדמות חקלאיות. והגשר שלו, שהוחלף בלונדון על ידי קורת בטון ב-1973, יושב במדבר אריזונה, נמכר בשלמותו, נשלח לחו"ל והוקם מחדש כאנדרטה לעצמו.