ג'ון מייג'ור: משיכון ציבורי לדאונינג סטריט
הוא עזב את בית הספר בגיל שש-עשרה עם שלוש תעודות בגרות (O-levels), חווה תקופה של אבטלה ועבד כפקיד בנק, לפני שפצצת מרגמה של ה-IRA נחתה בגינת דאונינג סטריט בעת שניהל ישיבת קבינט מלחמה במהלך מלחמת המפרץ. בין שתי עובדות אלו שוכנת אחת הקריירות הבלתי-סבירות בפוליטיקה הבריטית המודרנית: אדם ללא השכלה אוניברסיטאית ורקע שמעט מאוד מפלגות היו מצמיחות בצמרתן, הפך ליורש הנבחר של מרגרט תאצ'ר, ומיד לאחר מכן למטרה של הכוחות בתוך מפלגתו שלו שהעלו אותו לגדולה.
ילדות של מיוזיק הול
ג'ון מייג'ור נולד ב-29 במרץ 1943 בסנט הילייר, סארי, בנו של אמן מיוזיק הול לשעבר שמצבו הכלכלי הידרדר בתקופת התבגרותו של ג'ון. הוא לא אהב את בית הספר ועזב בגיל שש-עשרה עם כישורים צנועים, נסחף לתקופה קצרה של אבטלה ב-1962 לפני שמצא עבודה במועצת החשמל של לונדון ולאחר מכן בבנקאות, עם תקופות עבודה בבנק דיסטריקט ובסטנדרד צ'רטרד. תאונת דרכים קשה בניגריה ב-1967, שם הוצב לעבודה, קטעה את הקריירה שלו והותירה אותו עם השפעות פיזיות מתמשכות. דבר מכל זה לא דמה למסלול האוקסברידג'י (Oxbridge-educated) שהצמיח את רוב קודמיו.
הטיפוס הארוך בווייטהול
מייג'ור נכנס לפוליטיקה המקומית במועצת רובע למבת' ב-1968 והגיע לפרלמנט ב-1979 כחבר פרלמנט עבור הנטינגדונשייר, כחלק מאותו ניצחון סוחף של השמרנים שהביא את מרגרט תאצ'ר לשלטון. הוא עלה בהתמדה ולא בדרמטיות: עוזר מצליף ב-1983, שר זוטר לביטחון סוציאלי ב-1985, ושר לביטחון סוציאלי ב-1986, לפני שתאצ'ר הכניסה אותו למעגל הפנימי שלה כמזכיר ראשי לאוצר ב-1987. עלייתו הואצה אז בחדות – שר חוץ במשך 94 ימים בלבד ב-1989, ולאחריה מינוי כשר האוצר, תפקיד שבו הגיש תקציב אחד לפני שנפילתה של תאצ'ר עיצבה מחדש את הקריירה שלו לחלוטין.
היורש הנבחר של תאצ'ר
כאשר מרד מפלגתי כפה את התפטרותה של מרגרט תאצ'ר בנובמבר 1990, חברי הפרלמנט השמרנים בחרו במייג'ור כיורשה, החלטה שפורשה באותה עת כניסיון לשמר את המדיניות הכלכלית התאצ'ריסטית תחת מנהיג פחות מקטב ויותר מתון. מייג'ור תיאר את מטרתו כבניית "מדינה שמרגישה בנוח עם עצמה", ניגוד מכוון לסגנון הלוחמני של תאצ'ר. הוא הפריך את התחזיות כשניצח בבחירות הכלליות של 1992 עם רוב של 21 מושבים, למרות מיתון, והעניק למפלגה השמרנית כהונה רביעית רצופה בשלטון.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →יום רביעי השחור ומפלגה במלחמה עם עצמה
הניצחון ההוא התפרק במהירות. בספטמבר 1992, בריטניה נאלצה לצאת בצורה כאוטית ממנגנון שער החליפין האירופי ביום שנודע כ"יום רביעי השחור", אירוע שהרס את האמינות הכלכלית של הממשלה והותיר קשר מתמשך בין כהונתו של מייג'ור למשבר פיננסי, אף שהכלכלה התאוששה בשנים שלאחר מכן. ממשלתו הייתה שקועה בו-זמנית במחלוקות פנימיות בשמרנים על יחסי בריטניה עם אירופה, מחלוקות שמעולם לא שלט בהן במלואן למרות השגת ויתורים מרכזיים במשא ומתן על אמנת מאסטריכט ב-1992, ובסדרה של שערוריות "שחיתות" אישיות וכלכליות שערערו בהתמדה את אמון הציבור בממשלו.
דאונינג סטריט תחת אש, ופריצת דרך דיפלומטית שקטה
כהונתו של מייג'ור שרדה גם אלימות ישירה: בפברואר 1991, במהלך מלחמת המפרץ, ה-IRA ירה פצצות מרגמה לעבר דאונינג 10 בזמן שניהל ישיבת קבינט מלחמה בפנים. במקום להקשיח את עמדתו כלפי צפון אירלנד, מייג'ור נקט מסלול דיפלומטי סבלני עם הממשלה האירית, ועבד עם ראש הממשלה אלברט ריינולדס כדי להפיק את הצהרת דאונינג סטריט ב-1993, הצהרה משותפת שקבעה עקרונות – כולל הסכמת אוכלוסיית צפון אירלנד כבסיס לכל שינוי במעמדה החוקתי – שהניחו יסודות חיוניים לתהליך השלום שיורשו, טוני בלייר, יביא לידי מימוש בהסכם יום שישי הטוב. זה נחשב להישג המהותי והפחות שנוי במחלוקת בתקופת כהונתו.
תבוסה ואחריה
מייג'ור הוביל את השמרנים לבחירות הכלליות במאי 1997 כשהם כבולים בשנים של תהפוכות כלכליות, סכסוכים פנימיים ושערוריות, והובס בתבוסה מוחצת שעלתה למפלגה ב-178 מושבים, אחת התבוסות הקשות בהיסטוריה המודרנית שלה. הוא כיהן זמן קצר כראש האופוזיציה לפני שהתפטר מהנהגת המפלגה, והפך, נכון לפרישתו מהפרלמנט ב-2001, לראש ממשלת בריטניה לשעבר האחרון שהחזיק בתפקיד ספציפי זה.
מדוע ג'ון מכונה גאון
כל טיעון לכנות את מייג'ור גאון חייב להיבנות בזהירות, בניגוד למוניטין שלו כדמות אפורה וחסרת זוהר הכלואה בין שני קודמים וממשיכים עוצמתיים יותר. מה שתומכיו מצביעים עליו הוא סוג מסוים של מיומנות פוליטית: יכולת, ששויפה במהלך טיפוס יוצא דופן באורכו ובחוסר זוהרו דרך תפקידים מיניסטריאליים זוטרים, להחזיק יחד קבינט מפולג ולנצח בבחירות שמעטים ציפו שינצח, וסבלנות אמיתית במשא ומתן על צפון אירלנד שהניבה תוצאות היכן שגישות רועשות יותר נכשלו. טיעון הנגד הוא ישיר ומתועד היטב: יום רביעי השחור נותר אחד הימים המזיקים ביותר בניהול הכלכלי הבריטי שלאחר המלחמה, מלחמת האזרחים של מפלגתו על אירופה נותרה ללא פתרון במשמרת שלו, וכהונתו נזכרת על ידי היסטוריונים רבים כדפוס המתנה בין תאצ'ריזם לבלייריזם ולא כתקופה של הישג מכריע בזכות עצמה.
מורשת
המוניטין של מייג'ור עבר תחייה צנועה בשנים מאוחרות יותר, במיוחד באמצעות הערכה רטרוספקטיבית של תפקיד הצהרת דאונינג סטריט בתהליך השלום בצפון אירלנד, גם כאשר יום רביעי השחור ועידן ה"שחיתות" נותרו הזיכרון הפופולרי הדומיננטי משבע שנות כהונתו. הוא נותר מקרה בולט של ראש ממשלה שעבודתו המשמעותית ביותר הייתה דיפלומטיה שקטה ולא האירועים הדרמטיים שהגדירו את המנהיגים משני צדדיו – האיש מהשיכון הציבורי שהגיע לצמרת הפוליטיקה הבריטית רק כדי להיזכר פחות בהגעה לשם ויותר במה שקרה ברגע שהגיע.