ג'ון קורנפורת': הכימאי שלא יכול היה לשמוע הרצאה
עד שהגיע לאוניברסיטה, ג'ון קורנפורת' (John Cornforth) כבר איבד את שמיעתו עקב מחלה ניוונית, מה שאומר שהוא לא יכול היה לעקוב אחר הרצאה שבעל פה, ובמקום זאת קרא מאמרים ישירות מן הספרות הכימית. מאוחר יותר אמר בנחרצות: "אני לא מאמין למילה ממה שקראתי אי פעם בספרי לימוד כלשהם" – הרגל שנכפה עליו בשל חירשותו והתגבש לשיטה מדעית, שיטה שבסופו של דבר זיכתה אותו בחלק מפרס נובל לכימיה לשנת 1975.
ילדות בין סידני לבין ה"בוש"
ג'ון וורקאפ קורנפורת' (John Warcup Cornforth) נולד ב-7 בספטמבר 1917 בסידני, אוסטרליה, לאב יליד אנגליה שקיבל השכלה באוקספורד ולאם שמוצאה מאיש דת גרמני שהיגר לניו סאות' ויילס בשנת 1832. הוא גדל תוך מעברים בין סידני לבין אזור ארמידייל הכפרי. בסביבות גיל עשר לקה באוטוסקלרוזיס (otosclerosis), מחלה פרוגרסיבית הגורמת להתקשות העצמות הקטנות של האוזן התיכונה, ובמהלך העשור שלאחר מכן שמיעתו נעלמה בהדרגה. הוא היה חירש לחלוטין בהגיעו לגיל עשרים. אף על פי כן, הוא למד בבית הספר התיכון לבנים בסידני (Sydney Boys' High School), שם מורה לכימיה, לנארד באסר (Leonard Basser), כיוון אותו לתחום שיגדיר את חייו, והוא נכנס לאוניברסיטת סידני בגיל שש-עשרה, וסיים את לימודיו ב-1937 בהצטיינות יתרה עם מדליית אוניברסיטה.
אוקספורד, ריטה ופניצילין של ימי המלחמה
מלגת 'התערוכה הגדולה של 1851' (1851 Exhibition) הביאה את קורנפורת' לאוקספורד כדי ללמוד תחת הכימאי רוברט רובינסון (Robert Robinson). שם פגש את ריטה הארדנס (Rita Harradence), כימאית אורגנית אוסטרלית, לה נישא בשנת 1941; לזוג נולדו שלושה ילדים. ריטה הפכה להרבה יותר מבת זוג במובן הרגיל של המילה – מכיוון שקורנפורת' לא יכול היה לשמוע הרצאות, סמינרים או לעקוב בקלות אחר שיחות בעל פה במעבדה, היא הפכה, לפי תיאורו שלו, ל"משתפת הפעולה הקבועה ביותר שלי", בהעבירה לו דיונים מדעיים ובהקלה על מה שכינה מאוחר יותר, בנאום הנובל שלו, "קשיי התקשורת הנלווים לחירשות". במהלך מלחמת העולם השנייה עבדו השניים יחד על פרויקט הפניצילין של בריטניה בזמן המלחמה ועזרו בכתיבת ספר העיון הסטנדרטי "הכימיה של הפניצילין" (1949). החירשות גם דחפה את קורנפורת' לעצמאות ידנית במעבדה: בתקופה שבה כלי זכוכית למעבדה היו נדירים ולעתים קרובות היה צורך לייצרם בהזמנה אישית, הוא לימד את עצמו ניפוח זכוכית, מיומנות מעשית שהפכה אותו לעצמאי באופן יוצא דופן ליד ספסל העבודה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סטרואידים, כולסטרול וצורת האנזימים
המוניטין המדעי של קורנפורת' נבנה בשלבים. בשנת 1951 הוא השלים את הסינתזה הכוללת הראשונה של סטרואיד לא-ארומטי, הישג סינתטי מרכזי בפני עצמו. לאחר מכן פנה, יחד עם הביוכימאי ג'ורג' פופיאק (George Popják), לביו-סינתזה של כולסטרול, תוך שימוש באטומי פחמן מסומנים רדיואקטיבית כדי לעקוב, שלב אחר שלב, אחר האופן שבו הגוף מרכיב את מבנה הטבעת בעל תשעה-עשר הפחמנים של המולקולה – עבודה שלימים היוותה בסיס לפיתוח תרופות להורדת כולסטרול. בין השנים 1962 ל-1975 הוא ניהל במשותף את מעבדת 'של' מילסטד לאנזימולוגיה כימית (Shell Milstead Laboratory of Chemical Enzymology), שם מחקרו הגיע לשלב המקורי ביותר שלו: הוא חלוץ בטכניקות לחקר הסטריאוכימיה של תגובות מזורזות על ידי אנזימים באמצעות החדרת א-סימטריה למולקולות באופן מלאכותי באמצעות החלפה איזוטופית – שימוש יעיל באיזוטופים כתגיות מולקולריות כדי לצפות, בעקיפין, כיצד אנזימים תופסים ומשנים את יעדיהם במרחב תלת-ממדי, שאלה שניתוח כימי רגיל לא יכול היה לענות עליה.
הכרה
קורנפורת' נבחר לעמית בחברה המלכותית (Royal Society) בשנת 1953 וצבר שורה של מדליות מהחברה הכימית (Chemical Society) בין 1953 ל-1971. החברה האמריקאית לכימיה (American Chemical Society) העניקה לו את פרס ארנסט גונתר (Ernest Guenther Award) ב-1968, והחברה המלכותית העניקה לו את מדליית דייווי (Davy Medal) באותה שנה. בשנת 1975 הוענק לו פרס נובל לכימיה על תרומתו לסטריאוכימיה של תגובות מזורזות על ידי אנזימים, ובאותה שנה הוא מונה לפרופסור למחקר של החברה המלכותית באוניברסיטת סאסקס, תפקיד בו החזיק עד גיל שמונים ומשהו, תוך המשך פרסום וניהול מחקרים זמן רב לאחר שרוב המדענים יוצאים לגמלאות.
בכל קנה מידה, הקריירה שלו נבנתה כנגד ההתנגדות של גופו שלו: אדם שלא יכול היה לעקוב אחר שיחה רגילה בעל פה ללא קריאת שפתיים, הערות כתובות או עזרתה של ריטה, ובכל זאת ניהל מעבדת מחקר תעשייתית גדולה במשך יותר מעשור והמשיך כפרופסור מחקר פעיל במשך כמעט שני עשורים נוספים. פרויקט הפניצילין בזמן המלחמה שבו תרמו הוא וריטה, ועבודתם המשותפת בעריכת כרך העיון "הכימיה של הפניצילין", מראים את אותה דפוס פעולה שיגדיר את מחקרו זוכה פרס הנובל המאוחר יותר: ניתוח מבני סבלני ושיטתי של האופן המדויק שבו מולקולה בעלת חשיבות ביולוגית נבנית ומשתנה, המתבצע באמצעות רישום בכתב וניסויי קפדני ולא באמצעות חילופי הדברים של שיחת מעבדה מזדמנת שרוב הכימאים מסתמכים עליה.
מדוע ג'ון מכונה גאון
המקרה של קורנפורת' כגאון הוא יוצא דופן מכיוון שהוא בלתי נפרד ממוגבלות ולא למרות מוגבלות. שיטת העבודה המרכזית שלו – אמון רק בתוצאות ראשוניות שהוא אימת בעצמו, ולא בטענות יד שנייה מספרי לימוד – לא הייתה עמדה פילוסופית שאומצה בשל האלגנטיות שלה; זו הייתה התוצאה הישירה והמעשית של היותו לא מסוגל לשמוע הרצאה והצורך לבנות מחדש את הידע המדעי שלו מהספרות המודפסת בלבד. מה שהפך זאת לצורה של גאונות ולא רק לפיצוי הוא שההרגל התכלל לכדי מקוריות קפדנית: הוא חשד בחוכמה המקובלת במידה מספקת כדי לנסות סינתזה כוללת של סטרואידים שאחרים החשיבו כלא מעשית, ולהמציא שיטה איזוטופית עקיפה לצפייה באנזימים הפועלים על מולקולות ללא כל דרך לצפות בתהליך ישירות. הציטוט של ועדת פרס נובל מייחס לו באופן ספציפי את הסטריאוכימיה של קטליזה אנזימטית, קו חקירה חדש באמת ולא שיפור מצטבר בטכניקה קיימת. הסיבוך הכן הוא שקורנפורת' לא עבד לבדו: תפקידה של ריטה הארדנס כמתורגמנית, שותפה לניסויים וגשר תקשורתי היה, לפי עדותו שלו, חיוני כמעט לכל שלב בקריירה שלו, וג'ורג' פופיאק היה שותף שווה בעבודה על הכולסטרול. הישגו הוא אמיתי, אך הוא היה במידה רבה הישג של שותפות, שנבנה סביב מוגבלות ששותפיו עזרו לו לנווט ולא כזו שהוא פשוט התגבר עליה בבידוד.
מורשת
קורנפורת' נפטר ב-8 בדצמבר 2013, לאחר שעבד בכימיה במשך כמעט שבעים שנה למרות חירשות מוחלטת במשך רוב התקופה הזו. הסינתזה הכוללת של סטרואידים ושיטות המעקב האיזוטופיות שלו לחקירת סטריאוכימיה של אנזימים נותרו טכניקות סטנדרטיות בספרי הלימוד, והחברה המלכותית מחזיקה בו מאז כמקרה בוחן לאופן שבו מדען יכול לבנות קריירה יוצאת דופן סביב מוגבלות עמוקה, ולא למרותה.