ג'ימי קונורס: החובט החצוף שלא ויתר
ב-2 בספטמבר 1991 — יום הולדתו ה-39 — ג'ימי קונורס (Jimmy Connors) פיגר אחרי אהרון קריקסטיין (Aaron Krickstein) 2–5 במערכה החמישית של משחק הסיבוב הרביעי באליפות ארצות הברית הפתוחה, שנמשך כבר למעלה מארבע שעות. הוא היה עשור אחרי שיא הקריירה שלו, משוקם טרי לאחר ניתוח בשורש כף היד השמאלית, ומדורג במקום נמוך מאוד. הוא ניצח בכל זאת, בתוך ארבע שעות וארבעים ואחת דקות, והמשיך עד לחצי הגמר. קונורס כינה מאוחר יותר את השבועיים האלו "11 הימים הטובים ביותר בקריירת הטניס שלי". זה היה הזיקוק הטהור ביותר של ויכוח בן עשרים שנה: שרצון, כשהוא ממונף כראוי, הוא מיומנות טכנית כמו כל אחת אחרת.
האם שבנתה את המשחק
קונורס גדל במזרח סנט לואיס, אילינוי, בבית שנוהל על ידי נשים. אמו גלוריה וסבתו ברטה לימדו אותו את המשחק; אביו ג'ים הפעיל גשר אגרה, וסבו מצד אביו ג'ון היה ראש עיריית העיר בין 1939 ל-1951. גלוריה לא הייתה דמות רקע אלא המאמנת הרשמית, והיא נותרה המאמנת הראשית שלו גם לאחר שלקחה אותו לדרום קליפורניה בגיל שש-עשרה, בשנת 1968, לעבוד עם פנצ'ו סגורה (Pancho Segura). התוצאות הגיעו מוקדם בצורה אבסורדית: הופעה ראשונה באליפות ארצות הברית בגיל תשע, תארי ג'וניור אורנג' בול (Junior Orange Bowl) בקטגוריות גילאי 12 ומטה ו-14 ומטה, ובתור סטודנט שנה א' ב-UCLA בשנת 1971 — תואר היחידים של ה-NCAA ומעמד של אול-אמריקן (All-American).
1974: העונה ששברה את הענף
הוא הפך למקצוען בשנת 1972, זכה באליפות ג'קסונוויל ובעוד חמישה תארים באותה שנה, וסירב במופגן להצטרף ל-ATP, כשהוא משחק תחת ניהולו של ביל ריורדן (Bill Riordan). אז הגיעה 1974, עונה ללא כמעט הקבלה במשחק הגברים: מאזן של 93–4, חמישה עשר תארים מתוך עשרים ואחד טורנירים שבהם השתתף, ושלושה מתוך ארבעת טורנירי הגראנד סלאם — אליפות אוסטרליה הפתוחה, וימבלדון ואליפות ארצות הברית הפתוחה — מה שהפך אותו לאדם השני בעידן הפתוח שלוקח שלושה תארים בשנה קלנדרית אחת. הרביעי לא היה זמין עבורו. בשל הרחקה מאליפות צרפת הפתוחה עקב החוזה שלו עם קבוצת בולטימור באנרס (Baltimore Banners) מה-World Team Tennis, הוא מעולם לא קיבל הזדמנות להשיג גראנד סלאם קלנדרי. הוא הגיע למקום הראשון בעולם ב-29 ביולי 1974 ונשאר שם.
הנשק: כדור שטוח ומחבט פלדה
קונורס היה שמאלי וחבט בכדור בצורה שטוחה, נמוכה ומוקדמת, תוך שימוש באחיזת כף יד (פורהנד) חצי-מערבית ולקיחת הכדור בעלייה מקו הבסיס — שיטה שלא העניקה ליריבים זמן ולא הותירה לו מרווח לטעויות. שני נכסיו, בחשבון הפשוט של ההישגים, היו חבטת גב יד (בקהנד) בשתי ידיים והחזרת ההגשה הטובה ביותר בענף. הוא בנה את כל משחקו סביב ה-Wilson T2000, מחבט פלדה שבו המשיך להשתמש עד 1984, זמן רב אחרי שכולם נטשו את העץ ועברו לגרפיט; מאוחר יותר הוא עבר דרך Wilson ProStaff, Slazenger Panther Pro Ceramic ב-1987 ו-Estusa ב-1990. לסגנון היה נגד ידוע, וארתור אש (Arthur Ashe) מצא אותו בגמר וימבלדון 1975: טניס בנגיעות רכות — חבטות קצרות, דרופ שוטס, כדורים קשתיים — הרעיבו את קונורס מהקצב שהוא ניזון ממנו, ואש ניצח אותו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →אויב של כמעט כולם
באד קולינס (Bud Collins) הטביל אותו בשם "החובט החצוף מבלוויל", והאנטגוניזם לא היה אמצעי שיווקי. ב-1974 תבעו קונורס וריורדן את ה-ATP ואת נשיאו, ארתור אש, על הגבלות על חופש המשחק שלו; אש מצדו כינה אותו כביכול לא פטריוטי בגלל העדפת משחקי ראווה על פני חובת גביע דייוויס. קונורס נפרד מריורדן וביטל את התביעות בנובמבר 1975. הוא סירב לצעוד במצעד האלופים לשעבר בחגיגות המאה של וימבלדון ב-1977. הוא החרים את הטורניר המאסטרס מ-1974 עד 1976, נרשם ב-1977 לאחר שעבר לניו יורק, וזכה בו, כשהוא מנצח את ביורן בורג (Björn Borg) בגמר. עד פברואר 1986 הוא הורחק ממשחק חצי גמר נגד איוואן לנדל (Ivan Lendl) בבוקה רטון לאחר שמחאה על החלטת קוון הסלימה דרך אזהרה, קנס נקודה וקנס משחק; הוא הושעה לעשרה שבועות ונקנס ב-20,000 דולר, בנוסף לקנס של 5,000 דולר באותו יום. על המגרש הוא הראה אצבע משולשת לקוונים והתגאה כשמחבטו בין רגליו. הוא גם, כפי שמנוסח בתיעוד, שגשג על האנרגיה של הקהל, חיובית או שלילית, ותמרן וניצל אותה לטובתו.
אש וקרח
יריבויותיו הגדירו שלוש תקופות, ולרוע מזלו של המוניטין שלו, הוא הפסיד ברובן. נגד בורג הוא סיים במאזן 8–15, אם כי הם התחלקו בארבעה גמרי גראנד סלאם, שניים לכל אחד — בורג לקח את וימבלדון ב-1977 וב-1978, קונורס את אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1976 וב-1978. "אש וקרח", אמר קונורס על הזיווג. "היינו פשוט אנשים שונים לגמרי על המגרש ומחוצה לו". נגד ג'ון מקנרו (John McEnroe), הצעיר ממנו בשש שנים וחצי, הוא השיג מאזן של 14–20, כשניצח בגמר וימבלדון 1982 בחמש מערכות והפסיד במהדורה של 1984 בשלוש מערכות; מקנרו ניצח בשישה מתוך תשעת המפגשים ביניהם בטורנירי מייג'ור. נגד איוואן לנדל, הצעיר ממנו בשמונה שנים, הוא היה ב-13–22 בסך הכל — אך ניצח אותו בשני גמרי אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1982 וב-1983. איליה נסטאסה (Ilie Năstase) ניצח באחד עשר מתוך שנים-עשר המפגשים הראשונים שלהם; קונורס לאחר מכן ניצח באחד עשר מתוך החמישה עשר האחרונים, והשניים היו שותפים לזוגות עבור תארי וימבלדון 1973 ואליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1975.
המספרים, והיציאה הארוכה
סך הקריירה נותר יוצא דופן: 109 תארי יחידים, שיא עידן פתוח שעדיין עומד בעינו; 1,274 ניצחונות מול 283 הפסדים, שיעור של 82.4 אחוזים לאורך 1,557 משחקים; 398 טורנירים בהם השתתף; שמונה תארי מייג'ור ביחידים, כולל חמש זכיות באליפות ארצות הברית הפתוחה; 31 חצאי גמר גראנד סלאם; 268 שבועות במקום הראשון בעולם, כולל 160 רצופים, רצף שלא נשבר עד שרוג'ר פדרר (Roger Federer) שבר אותו ב-26 בפברואר 2007; וסיום שנה במקום הראשון חמש פעמים ברצף, 1974 עד 1978. הוא שיחק את המייג'ור האחרון שלו באליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1992, כשהוא מפסיד ללנדל בסיבוב השני ביום הולדתו הארבעים, ואת משחק ה-ATP Tour האחרון שלו באטלנטה באפריל 1996. הוא הגיע לרבע גמר בהאלה ביוני 1995, בגיל ארבעים ושתיים.
למה ג'ימי נחשב לגאון
המילה, המיושמת על קונורס, אינה עוסקת באינטלקט והגרסה הכנה של הטענה צריכה לומר זאת. היא נשענת על שלוש יכולות ספציפיות. הראשונה היא תפיסתית: החזרת הגשה בשיא הקפיצה, שטוח וחזק, דורשת קריאת זריקת הכדור והכתף של המגיש בשברירי שנייה, ולפי הערכה מקובלת אף אחד בתקופתו לא קרא זאת טוב יותר. השנייה היא טכנית ומקורית באמת — חבטת גב היד השטוחה שלו בשתי ידיים נזקפת לזכותו כמי שעזרה לפתח את סגנון חבטת הכדור שהפך לטניס כוח מודרני, מה שהופך אותו לחדשן ולא רק למבצע. השלישית היא מזגנית, והיא המוזרה ביותר: הוא יכול היה להמיר עוינות לדלק, להפוך את מצב הרוח של הקהל — מאשר או ארסי — למשאב שהוא תמרן באופן פעיל. זו צורה נדירה של אינטליגנציה תחרותית, ואליפות ארצות הברית הפתוחה ב-1991 היא ההוכחה לכך, מכיוון ששום דבר אחר לגביו בגיל שלושים ותשע לא היה עדיין עילית.
טיעון הנגד רציני. הוא סיים עם מאזני הפסדים פנים אל פנים מול בורג, מקנרו ולנדל, שלושת השחקנים הטובים ביותר מולם התמודד. הוא מעולם לא זכה באליפות צרפת הפתוחה. הרפרטואר הטקטי שלו היה צר מספיק כדי שאש יפרק אותו בגמר וימבלדון פשוט על ידי הסרת הקצב. ג'ק קריימר (Jack Kramer) ב-1979 הציב אותו בין עשרים ואחד השחקנים הטובים בכל הזמנים, ופרד פרי (Fred Perry) ב-1983 דירג אותו שלישי בין המודרניים, אחרי רוד לייבר (Rod Laver) — שבחים גבוהים, אך לא שפה של ייחודיות. קונורס היה גאון של יישום, לא של גיוון.
מורשת
הוא השחקן היחיד שזכה באליפות ארצות הברית הפתוחה על שלושה משטחים שונים — דשא, חימר ומשטח קשה — והגבר הראשון שזכה בתארי מייג'ור על שלושה. הוא נכנס להיכל התהילה של איגוד הטניס הבין-מכללתי (Intercollegiate Tennis Association) ב-1986 ולהיכל התהילה הבינלאומי של הטניס (International Tennis Hall of Fame) ב-1998. הוא אימן את אנדי רודיק (Andy Roddick) מיולי 2006 עד מרץ 2008, והוביל אותו לגמר אליפות ארצות הברית הפתוחה ב-2006, והחזיק מעמד בדיוק משחק אחד כמאמנה של מריה שראפובה (Maria Sharapova) באוגוסט 2013. האוטוביוגרפיה שלו מ-2013, האאוטסיידר (The Outsider), זכתה בפרס ה-British Sports Book Awards עבור האוטוביוגרפיה הטובה ביותר — כותרת הולמת לאדם שבילה שני עשורים בהוכחה שהבפנים היה מוערך יתר על המידה.