ג'ים היינס: האדם ששבר את עשר השניות
בערב ה-20 ביוני 1968, באצטדיון יוז בסקרמנטו, רצו שלושה גברים את ריצת ה-100 מטר בזמן ידני של 9.9 שניות. היסטוריונים של ענף הריצה כינו זאת ליל המהירות. אחד מהשלושה, סטודנט מאוניברסיטת טקסס סאות'רן מאוקלנד בשם ג'ים היינס (Jim Hines), חצה את המחסום שהגדיר את הריצה הקצרה במשך דור שלם. ארבעה חודשים לאחר מכן, במקסיקו סיטי, הוא עשה זאת שוב עם שעונים אלקטרוניים פועלים — 9.95 — ומספר זה נותר בספרים במשך חמש עשרה שנים, יותר מכל שיא עולם בריצת 100 מטר לגברים בעידן האוטומטי לחלוטין.
אוקלנד, ועינו של מאמן
היינס נולד ב-10 בספטמבר 1946 בדומה שבאדמס, ארקנסו, וגדל באוקלנד שבקליפורניה, וסיים את לימודיו בתיכון מקליימונדס ב-1964. בתחילה הוא לא היה רץ. הוא שיחק בבייסבול. המעבר הגיע משום שמאמן ריצה בשם ג'ים קולמן צפה בו זז וזיהה לאיזו מטרה הוא בנוי בפועל.
כדאי לעצור בפרט הזה. ריצת ספרינט עילית תלויה באופן יוצא דופן במציאת הספורטאי. אין תרבות ריצה לגיל צעירים שתופסת את כולם; אנשים רבים בעלי הרכב הסיבים ומכניקת הגפיים הנדרשים פשוט לעולם אינם מונחים על מסלול ריצה. היינס אותר. הוא המשיך לאוניברסיטת טקסס סאות'רן ביוסטון, ורץ עבור קבוצת הטיגרס.
ליל המהירות
אליפות ארצות הברית הלאומית בסקרמנטו ב-20 ביוני 1968 הניבה את ריכוז התוצאות המהירות ביותר שאירוע זה ראה מעולם. היינס היה לאדם הראשון ששבר את מחסום עשר השניות בריצת 100 מטר, כשרץ 9.9 במדידה ידנית – עם קריאה אלקטרונית של 10.03. רוני ריי סמית' וצ'ארלס גרין קבעו זמנים ידניים של 9.9 באותו ערב.
הפער בין שני המספרים הללו, 9.9 ו-10.03, הוא הדרמה הטכנית של הקריירה כולה של היינס. מדידה ידנית מתחילה כאשר אדם רואה את עשן אקדח הזינוק ומסתימת כאשר אדם רואה את פלג הגוף העליון חוצה את הקו; היא מחמיאה לספורטאי בערך באורך של זמן תגובה. מדידה אלקטרונית אינה עושה זאת. ענף הספורט היה בעיצומו של מעבר, והיינס במקרה היה האדם המהיר ביותר בחיים בדיוק ברגע שהאמת על מהירותו של כל אדם הפכה למדידה.
מקסיקו סיטי
באולימפיאדת 1968 הוא הכריע את העניין. היינס זכה בריצת 100 מטר בזמן ממוחשב של 9.95 – שהוצג בתחילה כ-9.89 לפני תיקון צילומי – עם זמן ידני של 9.9. הוא הפך לשיא העולם הרשמי כזמן האלקטרוני המהיר ביותר שתועד עד אז, מה שהפך אותו, בניסוח של וורלד אתלטיקס, לאדם הראשון ששבר רשמית עשר שניות במדידה אלקטרונית. הגמר הניב את פודיום האתלטים השחורים השלישי בתולדות האולימפיאדה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →לאחר מכן הוא הוביל את רביעיית השליחים 4x100 מטר של ארצות הברית לזכייה במדליית זהב בשיא עולם של 38.24. שני זהב, שני שיאי עולם, משחקים אולימפיים אחד.
שיא ה-100 מטר שלו עמד על תילו עד שקלווין סמית' רץ 9.93 ב-1983 – חמש עשרה שנים, הכהונה הארוכה ביותר של כל שיא עולם בריצת 100 מטר לגברים בעידן האוטומטי לחלוטין. כדי להכניס זאת לפרופורציה: ההישג שקבע בני עשרים ושתיים ב-1968 שרד את כל הקריירות של כמעט כל אצן שהגיע אחריו בשנות ה-70.
מעקף ה-NFL
היינס פרש מאתלטיקה תחרותית ב-1968, בפסגה המוחלטת, וקיבל את ההצעה שניתנה באופן שגרתי לאנשים מהירים באותה תקופה: פוטבול מקצועני. מיאמי דולפינס בחרו בו בסיבוב השישי של דראפט ה-NFL/AFL של 1968. הוא בילה את 1968 בסגל האימונים, שם חבריו לקבוצה העניקו לו את הכינוי "אופס". ב-1969 הוא הופיע בעשרה משחקים עבור מיאמי, כשהוא צבר 52 יארדים לכל המטרות. הופעתו המקצוענית האחרונה הייתה במדי קנזס סיטי צ'יפס ב-1970.
הכינוי מספר את הסיפור בצורה יעילה. מהירות טהורה בקו ישר אינה עוברת לתפיסת כדור פוטבול בתוך תנועה צפופה, והניסוי – שניסה את מזלו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה של ה-NFL – מצליח לעיתים רחוקות. היינס היה האדם המהיר ביותר על פני כדור הארץ ושחקן התקפה רחב שוליים.
לאחר מכן
הוא עבד באסדות נפט, שיחק פוטבול חצי-מקצועני עבור אוסטין טקסנס ב-1977, והתחרה בתחרויות מאסטרס ב-UCLA ב-1984. בצורה מתמשכת יותר, הוא בילה שנים בעבודה עם נוער משכונות מצוקה ביוסטון. הוא הוכנס להיכל התהילה של הספורט בטקסס ב-1994 וליכל התהילה של מאמני הריצה והשדה בטקסס ב-2016.
ג'ים היינס הלך לעולמו ב-3 ביוני 2023 בהייוורד שבקליפורניה, בגיל שבעים ושש.
מדוע ג'ים מכונה גאון
כל טענה לגאונות עבור היינס נשענת על מיומנות גופנית, ולא על אינטלקט, ויש לציין את ההבחנה הזו במפורש. הוא לא הפיק רעיונות, שיטה או גוף עבודה במובן שהמילה הזו מרמזת עליו בדרך כלל. הוא רץ מאה מטר מהר יותר מכל אדם אחר לפניו, וכל הטיעון הכלול בכך מסתכם בכעשר שניות מחייו.
ראוי לציין במדויק ממה בדיוק הורכבה המיומנות, משום ש"הוא היה מהיר" מקטין את הערך שלה. ריצת 100 מטר היא רצף של בעיות טכניות נפרדות הפתורות זו אחר זו תחת לחץ זמן עצום: תגובה לאקדח בלי לצפות אותו; זינוק מבלוקי הזינוק בזווית שטוחה כפלג הגוף העליון עדיין מורד; מעבר במשך שלושה מטרים בקירוב מפעולת דחיפה לפעולה מחזורית מבלי לאבד קצב; הגעה למהירות מרבית; ואז, הקשה מכולם, האטה באיטיות רבה יותר מכולם, משום שאף אחד לא שומר באמת על מהירות שיא עד לסרט הגמר. חוזקו המיוחד של היינס טמון בהשגה ובשמירה על מהירות סופית גבוהה מאוד – השלב שמכריע מרוצים מול מתחרים שבהם כל זינוק הוא כבר מעולה. ביצוע שרשרת זו כולה פעמיים בשנה אחת, בגמר אליפות, בדיוק ברגע שענף הספורט עבר למדידה אלקטרונית חסרת רחמים, הוא ההישג.
הטיעון הנגדי ההגון הוא פשוט. כישרון ריצה הוא במידה רבה תורשתי; היינס לא בחר לא את סוג הסיבים שלו ולא את פרופורציות הגפיים שלו. שני גברים אחרים רצו 9.9 באותו לילה, מה שמעיד על תנאים ותקופה כמו גם על אדם אחד. משחקי מקסיקו סיטי נערכו בגובה רב, נסיבה שליוותה תמיד את הדיון על תוצאות הריצה של 1968. והשיא נפל, כפי ששיאים נופלים. שום דבר כאן אינו המצאה של טכניקה או ייסוד של אסכולה. זוהי ההבעה הגבוהה ביותר של מיומנות גופנית, שבוצעה בצומת ההיסטורי המדויק שבו ענף הספורט למד למוד את עצמו בכנות – ולכן השם הקשור למחסום הוא שלו.
מורשת
היינס תופס עמדה קבועה שאף אצן מאוחר יותר אינו יכול לקחת ממנו: מחסום מתחת לעשר שניות בריצת 100 מטר, שכיום הוא שגרתי מספיק עד כדי כך שעשרות גברים משיגים אותו בכל עונה, בוצע לראשונה על ידו. שיא השליחים שלו של 38.24 ותקופת כהונתו האישית בת חמש עשרה השנים שייכים לספרי השיאים, אך המחסום שייך להיסטוריה. בכל פעם שזמנו של אצן מהבהב ומתחיל בתשע, זהו הד של ערב קיץ בסקרמנטו ב-1968.