ג'רמי רנר: השחקן שמתקן דברים
ביום השנה החדשה 2023, רכב שלג במשקל 14,330 פאונד החל להחליק על קרח מחוץ לביתו בנבדה. ג'רמי רנר יצא מהתא מבלי להפעיל את בלם היד כדי לבדוק את אחיינו אלכס, איבד את שיווי משקלו ונפל. כשקלט שהמכונה דוהרת לעבר הילד, הוא ניסה לטפס חזרה פנימה — ונדרס. מה שצעק כשזה קרה היה, "לא היום, ממזר!". בבית החולים לאחר מכן, כשלא היה מסוגל לדבר, הוא כתב בפתק למשפחתו: "אני מצטער". שני המשפטים יחד הם דיוקן טוב של האיש כמו כל הופעה שנתן.
אולם הבאולינג
ג'רמי לי רנר נולד ב-7 בינואר 1971 במודסטו, קליפורניה, לוואלרי סירלי ולי רנר, שנישאו כנערים וניהלו את McHenry Bowl, אולם באולינג במודסטו, לאורך שנות ה-80. הם התגרשו כשהיה בן עשר. הוא הבכור מבין שבעה אחים — הצעיר נולד ב-2011, כשהיה בן ארבעים — וממוצא אירי וגרמני.
הוא סיים את בית הספר התיכון פרד סי. באייר ב-1989 ונרשם למכללת מודסטו ג'וניור כדי ללמוד מדעי המחשב וקרימינולוגיה. הוא לקח שיעור דרמה כקורס בחירה. זה כל סיפור המקור: ילד פרקטי ממשפחה של אולם באולינג שנרשם לקורס הלא נכון ולא חזר.
מברשות איפור וקירות גבס
העשור שאחרי עבר בהישרדות. הוא הופיע לראשונה בטיול שנתי (1995), סרט שאף אחד לא מגן עליו, והתארח בDeadly Games, Strange Luck ואנג'ל. כדי לשלם על כך הוא עבד כמאפר — מקצוע אמיתי, לא עבודה בדיחה — ומאוחר יותר הקים עסק לשיפוץ בתים עם חברו הקרוב ביותר, השחקן כריסטופר וינטרס. רנר הוא כוכב קולנוע נדיר יחסית שיכול באמת לבנות דברים, וההרגל של פירוק מבנה והרכבתו מחדש בצורה טובה יותר מופיע מאוחר יותר באופן שבו הוא ניגש לתפקידים.
דאמר
התפנית הגיעה ב-2002, כשגילם את ג'פרי דאמר בדאמר. הוא היה פתוח לגבי האופן שבו החומר ישב אצלו — הוא תיאר את ההפרעה שחש "בידיעה שדאמר רצח שבעה-עשר קורבנות" — וההופעה הביאה מועמדות לפרס אינדפנדנט ספיריט לשחקן הראשי הטוב ביותר. זה גם ביסס את הדבר שעבורו ימשיך לקבל ליהוקים: גברים שהפנים שלהם חסומים.
מטען הכאב
מטען הכאב (The Hurt Locker) של קתרין ביגלו (2009) הפך אותו לכוכב. כסמל ראשון ויליאם ג'יימס, מומחה לפירוק פצצות שהוא מעולה בעבודתו בדיוק בגלל שהוא מכור לסיכון, רנר גילם כשירות והרס עצמי כאותו חומר. זה הביא לו מועמדות לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר. בשנה שלאחר מכן ליהק אותו בן אפלק כשודד חם מזג בגנב עירוני, והוא היה מועמד שוב, הפעם לשחקן המשנה הטוב ביותר. שתי מועמדויות לאוסקר בשנים עוקבות, בשני סגנונות שונים לחלוטין, אחרי חמש-עשרה שנים של כלום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →עשור הזיכיונות
מה שהוליווד עשתה עם זה היה להעניק לו זיכיונות של אחרים. הוא הופיע ללא קרדיט כקלינט בארטון בתור (2011), אז גילם את הוקאיי בהנוקמים (2012), עידן אולטרון (2015), קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים (2016) והנוקמים: סוף המשחק (2019), והוביל את סדרת דיסני+ הוקאיי ב-2021. הוא היה ויליאם ברנדט במשימה בלתי אפשרית: קוד הצללים (2011) ואומת הנוכלים (2015); לוחות זמנים בסרטי הנוקמים השאירו אותו מחוץ להתרסקות. הוא השתלט על סדרת בורן ממט דיימון בתור אהרון קרוס בזהות גנובה (2012). עבור כל זה הוא התאמן בארניס ובמואי טאי.
העבודה הרצינית נמשכה לצד זאת, אם כי בתדירות נמוכה יותר: המפגש (2016) של דני וילנב לצד איימי אדמס, ורוחות קרות (2016) עם אליזבת אולסן. מאז 2021 הוא מוביל את סדרת הפשע של פרמאונט+ ראש העיר של קינגסטאון.
הוא גם, באופן יוצא דופן בין שחקנים שטוענים שהם כאלה, מוזיקאי אמיתי — זמר-יוצר שמנגן בגיטרה, קלידים ותופים, הופיע עם הלהקה Sons of Ben, ותרם שירים לפסקולים של ארץ קרה, Love Comes to the Executioner וההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד. הוא הוציא את ה-EP The Medicine במרץ 2020.
שלושים ושמונה עצמות שבורות
התאונה כמעט הרגה אותו. הוא סבל מטראומה קהה בחזה וכ-38 שברים — שמונה צלעות שבורות בארבעה-עשר מקומות, שתי הקרסוליים, רגל, ריאה קורסת, פציעות פנים קשות. פלטות מתכת וברגים הוכנסו לכלוב הצלעות וארובת העין שלו, גומיות וברגים ללסת, מוט טיטניום לרגל. הוא הוטס למרכז הרפואי האזורי Renown ברינו ובילה שבועות בטיפול נמרץ לפני ששוחרר ב-17 בינואר. רופאים ייחסו את הישרדותו לכושר הגופני שלו.
הוא סירב לתבוע את האשמים. "זו הטעות שלי, ושילמתי עליה", אמר לדיאן סוייר. "אתה לא אמור להיות מחוץ לרכב כשאתה מפעיל אותו". הוא הלך עם מקל בתוך כשלושה חודשים. הוא שלל עבודת פעלולים נוספת — "אני בן 52, זה בסדר, עשיתי מספיק" — הקים את קרן RennerVation ב-2023 עבור ילדי אומנה ונוער בסיכון, הוציא תקליט ב-2024 בשם Love and Titanium בהשראת ההחלמה, פרסם ספר זיכרונות, My Next Breath, באפריל 2025, וחזר לסרטים בWake Up Dead Man של ריאן ג'ונסון באותה שנה. הוא נישא לדוגמנית הקנדית סוני פאצ'קו בינואר 2014; היא הגישה בקשה לגירושין בדצמבר ההוא, והם חולקים משמורת על בתם, שהופיעה בהופעת קמע בחלום אמריקאי. הוא חי במחוז ואשו, נבדה, מאז 2014.
מדוע ג'רמי מכונה גאונה
הוא לא כזה, אף אחד אמין לא אמר שהוא כזה, ורנר עצמו מדבר על עבודתו כמו קבלן ולא כאמן. הטענה הכנה צרה יותר ומתועדת טוב יותר.
מה שהוא עושה בצורה יוצאת דופן הוא לגלם גברים שהמיומנות שלהם והנזק שלהם הם אותו דבר. סמל ג'יימס במטען הכאב הוא הדוגמה המובהקת: המומחיות של הדמות בפירוק פצצות אינה נפרדת מהדחף שלו להיות קרוב אליהן, ורנר מבצע את שניהם בו-זמנית מבלי לתת לקהל לראות אותו בוחר במי מהם לאותת. הוא עשה את אותו הדבר בגנב עירוני, כשגילם תנודתיות כסוג של קיר נושא עומס, ובדאמר, כשגילם פנים שנאטמו. שתי מועמדויות לפרס אוסקר בשנים עוקבות, לתפקיד ראשי ומשנה בסרטים לא קשורים, אינן מזל; זו יכולת ספציפית וניתנת לחזרה להפוך אדם סגור לקריא.
מנגד, הטיעון למילה קורס במהירות. הטווח שלו אמיתי אך צר — הוא מלוהק לעיתים רחוקות לכל דבר מלבד דמות קשוחה, זהירה ומוכשרת — ורוב זמן המסך שלו ב-15 השנים האחרונות הוקדש לתפקידי משנה בזיכיונות שלא דרשו שום דבר ממה שהפך אותו לשווה ליהוק. ההופעות הטובות ביותר שלו עוצבו על ידי במאים, ביגלו ואפלק, עם רעיונות חזקים בצורה יוצאת דופן על הרס עצמי גברי. הדבר הבלתי רגיל באמת ברנר אינו קוגניטיבי כלל: הוא אדם בעל יכולת מעשית — מאפר, משפץ בתים, מוזיקאי עובד, אמן לחימה אוטודידקט — בתעשייה של מומחים. קראו לזה תושייה. זו לא גאונות, והוא מעולם לא ביקש מאף אחד לומר שזה היה.
מורשת
הוא ייזכר בשני דברים שלא יושבים בקלות יחד: הופעה מועמדת לאוסקר על אדם שלא יכול להפסיק ללכת לעבר חומרי נפץ, ואירוע אמיתי שבו צעד לעבר מכונה של שני טון כדי להרחיק אותה מאחיינו. הסרטים הפכו אותו למפורסם; ספר הזיכרונות וההחלמה הפכו אותו לקריא. הנושא האמיתי של רנר, על המסך ומחוצה לו, תמיד היה מה גבר עושה ברגע שהוא מחליט שהסיכון שווה את זה.