ג'יימס קמרון: הבמאי שבנה את האוקיינוס שלו
ב-26 במרץ 2012, נכנס במאי בן 57 לתוך תא בקוטר 43 אינץ' בתוך טורפדו פלדה אנכי וצנח במשך שעתיים ו-36 דקות לקרקעית התהום צ'לנג'ר — 6.8 מייל למטה, הנקודה העמוקה ביותר באוקיינוס. רק שני גברים היו שם, יחד, ב-1960. ג'יימס קמרון נסע לבדו, בילה שעות על קרקעית הים עם צבת רובוטית ומשאבת שאיבה, וחזר עם מין חדש של נחשוני ים. הוא גם עיצב את הצוללת.
מקפוסקסינג לתא משאית
הוא היה הבכור מבין חמישה ילדים שנולדו למהנדס חשמל ואמנית-אחות בקפוסקסינג, אונטריו, ב-16 באוגוסט 1954, ושני המקצועות ההוריים מציירים בבירור הכל מה שהוא עשה מאז. המשפחה עברה לבריא, קליפורניה כשהיה בן שבע-עשרה. הוא נרשם למכללת פולרטון ב-1973 ללימודי פיזיקה, עבר לאנגלית, ועזב בסוף 1974. הוא נהג במשאית, עבד כסוור בבית ספר, ולמד בעצמו הדפסה אופטית, הקרנת מסכים קדמיים ותהליכי צביעה-העברה מתוך ספרים בספריית אוניברסיטת דרום קליפורניה — חינוך שעליו מעולם לא שילם שכר לימוד.
מלחמת הכוכבים הגיעה ב-1977 והוא עזב את המשאית. הוא לווה כספים מקונסורציום של רופאי שיניים כדי לצלם סרט קצר בשם Xenogenesis, חוויה שהשווה ל"רופא שמבצע את ניתוחו הראשון".
הסדנה של קורמן
חברת ההפקות New World Pictures של רוג'ר קורמן פעלה כבית ספר מקצועי לדור שלם, וקמרון עבר דרך כל תחנותיה: יוצר מודלים מוקטנים, מנהל אמנותי ב-Battle Beyond the Stars, אפקטים ב-Escape from New York של קרפנטר, מעצב הפקה ב-Galaxy of Terror. הוא נשכר כמנהל אפקטים ויזואליים ב-Piranha II: The Spawning וקודם לבמאי כשהממונה עליו עזב; מבקר אחד כינה את התוצאה "סרט נוראי מצוין שמחבר קלישאות מכל מקור אפשרי".
אז, ב-1982, הוא חלם סיוט על רוצח רובוט בלתי עציר שנשלח בחזרה בזמן כדי להרוג אותו. גייל אן הרד קנתה את התסריט תמורת דולר אחד בתנאי שקמרון יביים אותו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →סרטי המכונה
הטרמינטור (1984) הכניס יותר מ-78 מיליון דולר ונכנס לרשימת הסרטים הלאומית ב-2008. הזרים (1986) נכנס אחריו, זכה בשני פרסי אוסקר מתוך מועמדויות שבע והציב את סיגורני ויבר על שער טיים. התהום (1989) צולם במיכלי מים שנלקחו מתחנת גרעין נטושה, חרג באופן נרחב מתקציבו של 41 מיליון דולר, זכה בפרס האפקטים הוויזואליים הטובים ביותר, ויצר את הדיווחים הראשונים הנפוצים על התנהלותו של קמרון על הסט: הסופר אורסון סקוט קארד אמר שהוא "הפך את כל מי שהיה סביבו לאומלל, ואכזריותו לא תרמה שום דבר לשיפור הסרט בכל דרך".
טרמינטור 2: יום הדין (1991) עלה לפחות 94 מיליון דולר והפך לסרט הראשון בדירוג R ששבר שיאים בסוף השבוע הראשון, הכניס יותר מ-300 מיליון דולר ברחבי העולם וארבעה פרסי אקדמיה. שקרים אמיתיים (1994) חצה את רף 100 מיליון הדולר בתקציב. במהלכו, הוא פגש את המפיק ג'ון לנדאו, שהפך לשותפו הבלתי נפרד. הוא גם היה שותף להקמת Lightstorm Entertainment ב-1990 וחברת האפקטים Digital Domain ב-1993. הדפוס הונח: בנה את הכלי, ואז צלם את הסרט שדורש אותו.
טיטניק
תקציב של 200 מיליון דולר הפך אותו לסרט היקר ביותר שניסו להפיק, והחריגות עשו כותרות לפני שראו אפילו פריים אחד. מ-1995 קמרון צלל שוב ושוב לשרידים האמיתיים כדי לצלם את הספינה האמיתית. שוחרר בדצמבר 1997, טיטניק הפך לסרט המכניס ביותר שנוצר אי פעם והחזיק בשיק במשך שנים עשר שנים. הוא קיבל ארבע-עשרה מועמדויות לפרס אוסקר, שיא שהשווה ל-All About Eve, וזכה באחד-עשר, שיא שהשווה ל-Ben-Hur. קמרון לקח שלוש פסלונים באותו לילה — במאי, סרט ועריכה — והשתמש ברגע פרס הסרט הטוב ביותר כדי לבקש דקת דומיה ל-1,500 ההרוגים. רוג'ר איברט כינה את הסרט "מעוצב ללא רבב, בנוי בחכמה, משחק חזק, ומרתק".
פנדורה
הוא כתב טיפוס של 80 עמודים ל-Avatar ב-1995 ואז חיכה עשור עד שהטכנולוגיה תדביק אותו, פיתח את מערכת המצלמות Fusion Camera System דחף את לכידת הביצועים לכיוון שזמקיס השאיר אותו. שוחרר בדצמבר 2009 בעלות של יותר מ-300 מיליון דולר, Avatar הכניס יותר מ-2.74 מיליארד דולר — הסרט הראשון אי פעם שעבר את רף 2 מיליארד דולר — וזכה בשלושה פרסי אוסקר מתוך תשע מועמדויות. Avatar: The Way of Water יצא ב-2022 והפך להפצה המכניסה ביותר של אותה שנה. קמרון הוא הבמאי היחיד עם שלושה סרטים שעברו את רף 2 מיליארד דולר, והראשון עם ארבעה סרטים רצופים שעברו את רף מיליארד דולר. הוא גם כנה בנוגע לחשבון: "אם Avatar 2 ו-3 לא ירוויחו מספיק כסף, לא יהיה 4 ו-5".
החוקר
הסרטים מממנים קריירה שנייה. קמרון הפך לחוקר-בית של National Geographic ב-2011. הוא צילם את Bismarck, יצר את Ghosts of the Abyss ו-Aliens of the Deep, קידם את עיצוב כלי הרחפת המרוחקים, ומחזיק תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סאות'המפטון שהוענק במיוחד על צילום תת-מימי וטכנולוגיית כלי רחפת מרוחקים. Scripps העניקה לו את פרס נירנברג למדע לטובת הציבור ב-2013. לאחר התפוצצות ה-Titan ב-2023 הוא היה בין המבקרים הציבוריים הטכנית המדויקים ביותר, הסביר שקומפוזיט סיבי פחמן "אין לו חוזק בלחיצה" ושגופי לחץ דורשים פלדה, טיטניום, קרמיקה אקריליק רציפים.
למה ג'יימס נקרא גאון
סיגורני ויבר, שעבדה איתו במשך ארבעה עשורים, קראה לו פשוט "גאון" ב-2015 וציינה ש"הוא לא מהסס להסתכן בגפיו שלו עצמו". ג'וס וידון כינה אותו "המנהיג והמורה והיודה". ג'יימי לי קרטיס הייתה מדויקת יותר בנוגע ליכולות המעורבות: "הוא יכול לעשות כל עבודה אחרת. מבימוי אמנותי דרך תפאורה, אביזרים, תלבושות ומצלמות, הוא יודע יותר מכל מי שעושה את העבודה".
זו הצורה הכנה של הטענה. המתנה של קמרון היא אינטליגנציה הנדסית המופעלת על מדיום אמנותי — נשיר מפיזיקה שקורא את המדריך, מזהה את הכלי החסר, ובונה אותו. כלי צלילה עמוקה, מסגרות מצלמה 3D, צילום במיכלי מים, לכידת תנועה: הוא לא מזמין אלה כמו שהוא מגדיר ומשכלל אותן בעצמו, ואז סופג את האיחורים בלוח הזמנים ובתקציב שבאים אחר כך.
הטיעון הנגדי אינו עוסק ביכולת אלא ביחס ובעלות. התסריטים שלו נחשבים באופן נרחב לאלמנט החלש שלו; The Telegraph חשבה שהוא "היה צריך להיות אכזרי יותר בעריכה" ב-Avatar, והאלגוריה האקולוגית של הסרט נתפסה על ידי רבים כדלילה מתחת למופע. החוקרת אלכסנדרה קלר מתארת מגלומן שמאובק בחזון עצמו גם כשהיא משבחת את המצאתו הטכנית. קייט וינסלט העריצה אותו והייתה "אמיתית מופתעת" ממנו, מתארת "מזג כזה שלא תאמינו". אנדרו גמבל כתב ב-The Independent שהוא "סיוט לעבוד איתו". קמרון הודה בעיקר בנקודה, קרא לעצמו הצעיר יותר "דיקטטור קטנוט" ואמר שהוא שואף עכשיו למצוא את "רונ הווארד הפנימי" שלו. והמשאבים שהוא מפקד עליהם אינם זמינים לאף אחר, מה שהופך את הישגיו קשים להפרדה מהתקציבים שלו.
מורשת
קמרון ביים את הסרט המכניס ביותר בהיסטוריה פעמיים, יותר מעשור ביניהן, ובינתיים ירד לתחתית הים. הוא הפך לאזרח ניו זילנד ב-2025, היה טבעוני מאז 2011, והוא חבר במסדר קנדה. השפעתו האמיתית עשויה להיות הצעה ולא תמונה: שהטכנולוגיה לספר סיפור אינה חייבת להתקיים כבר כשאתה מחליט לספר אותו.