איוואן טרשצ'נקו: הטרטיאקוב הלא גמור של קייב
סמל המשפחה נשא מוטו המכוון לתועלת הציבור ולא להתרברבות. מאחוריו עמדה הוראה ממייסד השושלת כי על בניו להעניק לפחות שמונים אחוזים מרווחיהם. איוואן טרשצ'נקו, שנולד למשפחת הסוכר העשירה ביותר באימפריה הרוסית, קיבל את ההנחיה כפשוטה יותר מרוב היורשים, והקדיש את חייו הקצרים לניסיון להעניק לקייב אוסף אמנות ציבורי שיתחרה בזה של מוסקבה. הוא מת בגיל ארבעים ושמונה כשהעבודה רק בחציה.
שושלת הסוכר
איוואן נולד ב-10 בספטמבר 1854 בגלוכוב (Hlukhiv), אז באימפריה הרוסית וכיום באוקראינה, בנם הבכור של בעל הקרקעות ויצרן הסוכר ניקולה טרשצ'נקו ואשתו פלגיה. ההון שירש היה בן דור אחד ונוצר מיזע אפו. הפטריארך ארטמי טרשצ'נקו, שנולד ב-1794, עלה מתוך עוני באמצעות מסחר — כינויו, קרבובנץ (Karbovanets), היה שמו של מטבע — ובניו ניקולה ופדיר הפכו את כספי המסחר והלוגיסטיקה של המשפחה לתעשייה. מפעל הסוכר המשפחתי הראשון נפתח בגלוכוב ב-1855, שנה לאחר הולדתו של איוואן. בשנת 1870 ייסדו האחים את חברת הסוכר והזיקוק של האחים טרשצ'נקו עם הון של שלושה מיליון רובל, נתון שכמעט שולש עד שנת 1900.
עד סוף המאה שלטה המשפחה בכעשירית מכלל ייצור הסוכר באימפריה הרוסית והחזיקה במעל 150,000 דונם של קרקע, מה שהציב אותם בין בעלי הקרקעות הגדולים באימפריה. איוואן היה ממייסדי איגוד מפעלי זיקוק הסוכר של האחים טרשצ'נקו. הוא היה, לפי כל מדד של התקופה, אחד האנשים העשירים ביותר במזרח אירופה.
יורש משכיל
הוא לא חונך להיות סתם בעל נכסים. איוואן למד בגימנסיית קריימן במוסקבה ולאחר מכן למד משפטים באוניברסיטה הקיסרית סנט ולדימיר בקייב, שם קיבל תואר. הוא שירת זמן קצר כקורנט במשמר החוסארים של גרודנו, והצבה זו הניבה את החברות שעיצבה את כל מה שבא לאחר מכן: שם פגש את הצייר וסילי ורשצ'אגין (Vasily Vereshchagin).
ורשצ'אגין היה האמן המתעמת ביותר ברוסיה, צייר מלחמה שהתעקש להראות כיצד שדות קרב באמת נראים, והרכישות המשמעותיות הראשונות של איוואן היו בדיוק הציורים שלו, ביניהם המנצחים, מתוך סדרת המלחמה העות'מאנית-רוסית של 1878–1879. זהו נקודת מוצא חושפנית למיליונר צעיר. הוא לא התחיל בנופים מרגיעים; הוא התחיל בתמונות שהממסד האימפריאלי מצא כמאתגרות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →בניית אוסף
משם איוואן אסף אמנות ברצינות ובאופן נרחב, והפך ידוע ברחבי האימפריה כמומחה, תוך שהוא רוכש גוף משמעותי של עבודות אר-נובו ככל שהסגנון צמח. אבל איסוף לבדו מעולם לא היה העניין. החשבון של קרן זגוריי (Zagoriy Foundation) מציג את שאיפתו בבירור: "איוואן טרשצ'נקו רצה להיות עבור קייב מה שטרטיאקוב היה עבור מוסקבה". הפרויקט של פאבל טרטיאקוב לא היה אגירה פרטית אלא גלריה לאומית שהורכבה על ידי אדם אחד ונמסרה לציבור. זה היה המודל שאיוואן הציב לעצמו.
האיסוף היה טבוע במשפחה וכבר פנה לציבור. דודו פדיר פתח את גלריית האמנות הפרטית הראשונה בקייב שנגישה לכל תושבי העיר. אחותו ורוורה, יחד עם בעלה בוגדן חננקו, הרכיבו את האוסף שהפך למוזיאון האמנות של חננקו. הטרשצ'נקוס התייחסו לאמנות כתשתית אזרחית ולא כקישוט פרטי.
בית הספר לציור
ההישג המוחשי ביותר של איוואן היה חינוכי. הוא מימן את בית הספר לציור של מיקולה מורשקו בקייב — מוסד חינוך האמנות הראשון בעיר — ותמך בו כפטרון במשך קרוב לעשרים וחמש שנים, למעשה כל חייו הבוגרים. כדאי להיות ברור לגבי מה שזה אומר בפועל. לקייב היה עושר, אך לא הייתה דרך שבה ילד מוכשר ללא כסף יכול להפוך לאמן מיומן. איוואן בנה את הדרך ושילם עליה, עשור אחר עשור, ודור של ציירים אוקראינים עבר דרכה.
הוא ישב במועצת העיר קייב בין 1883 ל-1891 ומונה לנאמן כבוד של בתי הספר למלאכה של קייב ואלכסנדר. הנתינה הרחבה יותר של המשפחה בעיר הייתה בקנה מידה שעיצב אותה מחדש: בערך מיליון רובל לגימנסיית הגברים החמישית, כ-450,000 לבית ספר יסודי לדוגמה, ותמיכה במכון הפוליטכני של קייב ובמוזיאון האמנות, התעשייה והמדע של קייב.
מדוע איוואן מכונה גאון
התשובה הכנה היא שהטיעון עבור איוואן טרשצ'נקו אינו אינטלקטואלי כלל, והמקורות אינם תומכים בהעמדת פנים אחרת. הוא לא המציא דבר, לא גילה דבר, ולא כתב דבר ששרד כמחשבה. מה שהיה לו הוא עין טובה באופן יוצא דופן וחוש ברור באופן יוצא דופן למה שעיר צריכה — והשניים יחד, מיושמים בעקביות במשך עשרים וחמש שנים, מסתכמים בצורה אמיתית של שיפוט יצירתי.
העין ניתנת להוכחה. הוא תמך בורשצ'אגין, הצייר הלא נוח ביותר בדורו, לפני שזה היה עמדה בטוחה, והוא אסף אר-נובו בזמן שזה קרה ולא אחרי שזה התבסס. לקנות היטב בזמן שפסק הדין עדיין פתוח זו מיומנות, ולרוב האספנים העשירים אין אותה. החוש האזרחי ניתן להוכחה גם כן, ונדיר יותר: הוא הבין שאוסף מת עם בעליו אלא אם כן נבנים סביבו מוסדות, ושהמוסד החשוב ביותר הוא בית הספר, כי הוא מייצר את האמנים שממלאים את הגלריות מאוחר יותר. מימון בית הספר לציור של מורשקו במשך רבע מאה היה הבחירה הכי פחות נוצצת שעמדה לרשותו ובמרחק מה המשמעותית ביותר.
טיעון הנגד הוא פשוט. כספו של טרשצ'נקו היה בירושה, שנשאב מאחוזות סוכר ומעמדת מונופול כמעט מלאה בכלכלה אימפריאלית, והפילנתרופיה שלו הייתה מדיניות משפחתית — כלל שמונים האחוזים היה הוראה של ארטמי, לא תובנה של איוואן. הוא לא סיים את מה שהתכוון לעשות; אין גלריית טרשצ'נקו בקייב כפי שיש טרטיאקוב במוסקבה, ומותו המוקדם הוא הסיבה. גאון היא המילה הלא נכונה עבור פטרון. טעם מצוין, רצינות מטרה וטווח קשב ארוך הם המילים הנכונות, והם נדירים יותר מכפי שהמילה מרמזת.
מורשת
איוואן טרשצ'נקו נישא לאליזבטה סרנצ'בה באפריל 1880; ילדיהם כללו את מיכאיל, ניקולה, פלגיה, אליזבטה ודריה. בת, אולגה, שנולדה ב-1882, מתה בילדותה. הוא מת בקאן ב-11 בפברואר 1903, בגיל ארבעים ושמונה, ונקבר באיסקריסקיבשינה (Iskryskivshchyna) שבמה שהיום הוא מחוז סומי, לצדה.
מה שהותיר אחריו פרוס ברחבי קייב ולא מקובץ תחת שמו. מוזיאון חננקו, בית הספר לציור, הגימנסיה, בית הספר היסודי, בתי הספר למלאכה והפוליטכניקה כולם עוקבים אחר חלק מהמקור שלהם לכספי טרשצ'נקו, והאמנים שהוכשרו בבית הספר של מורשקו המשיכו להגדיר תקופה של הציור האוקראיני. איוואן מעולם לא קיבל את גלריית טרטיאקוב שלו. הוא קיבל משהו מפוזר יותר וקשה יותר לפירוק: עיר עם הרגלים של בירת תרבות, ששולמה על ידי סוכר, בהתאם למוטו שסבו בחר.