חו ג'ינטאו: המהנדס שניהל את סין באמצעות ועדות
ב-22 באוקטובר 2022, העולם צפה בנשיא סין לשעבר מורם פיזית מכיסאו בשורה הראשונה לצד שי ג'ינפינג ומוצא מהיכל העם הגדול, בשידור חי בטלוויזיה הממלכתית, בדקות האחרונות של הקונגרס שהיה אמור לבסס את כהונתו השלישית של שי. התקשורת הממלכתית כינתה זאת אירוע בריאותי. זה היה גם, תהיה הסיבה אשר תהיה, סיומת הולמת למנהיג שכל עשור שלטונו הוגדר על ידי האינסטינקט ההפוך – להישאר ישוב, להישאר שקט, ולעולם לא להפוך לסיפור עצמו.
ילדותו של מהנדס
חו ג'ינטאו נולד ב-21 בדצמבר 1942, במחוז טאי, מחוז ג'יאנגסו, במהלך הכיבוש היפני. אביו, סוחר תה קטן, נרדף במהלך מהפכת התרבות, חוויה שעיצבה את זהירותו של חו לגבי קיצוניות אידיאולוגית הרבה לפני שהחזיק בשלטון. חו למד הנדסת אנרגיה הידרואלקטרית באוניברסיטת צינגהואה, בית הספר הטכני האליטיסטי ביותר בסין, והצטרף למפלגה הקומוניסטית שם ב-1964 – הראשון מבין תשעה חברים בוועדת הקבע של הפוליטביורו לאורך עידן חו המאוחר יותר שחלקו רקע בצינגהואה, חלק ממה שמשקיפים כינו "מדינת המהנדסים" של סין.
מגרשי אימונים פרובינציאליים
עלייתו של חו עברה דרך כמה מהתפקידים הקשים ביותר בסין. לאחר עבודה כיועץ פוליטי ומהנדס בגאנסו, הוא הוביל את הליגה הקומוניסטית לנוער ברמה הלאומית מ-1983 עד 1985, ולאחר מכן כיהן כמזכיר המפלגה של מחוז גוויג'ואו העני מ-1985 עד 1988, לפני שקיבל את התפקיד הבכיר באזור האוטונומי הטיבטי מ-1988 עד 1992. בטיבט משך חו את תשומת לבה של בייג'ינג: טיפולו במחאות שם ב-1989, שסומן במה שמתואר באופן נרחב כדיכוי קשה של התנגדות, הוכיח את האמינות שהייתה החשובה ביותר להנהגה המזדקנת של המפלגה. בשנת 1992, בגיל ארבעים ותשע, הוא נבחר לוועדת הקבע של הפוליטביורו – החבר הצעיר ביותר, ומאותה נקודה, היורש המיועד של ג'יאנג דזה-מין.
העלייה השקטה
חו כיהן כסגן נשיא מ-1998 עד 2003 בעוד ג'יאנג נותר המנהיג העליון, ולאחר מכן נכנס לתפקיד המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ב-15 בנובמבר 2002, ולנשיאות ב-15 במרץ 2003. נדרש לו זמן עד 2004 כדי להבטיח גם את יושב ראש הוועדה הצבאית המרכזית, ובכך השלים את ה"שלישייה" של התפקידים הבכירים רק לאחר שג'יאנג ויתר עליה – עיכוב מעיד שהראה עד כמה העברת הכוח האמיתי הייתה שנויה במחלוקת והדרגתית, גם לאחר שהתארים הרשמיים החליפו ידיים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →משילות באמצעות סיסמאות וקונצנזוס
תרומתו המובהקת של חו לאידיאולוגיה של המפלגה הקומוניסטית הייתה ה"תפיסה המדעית של פיתוח", בשילוב עם המטרה לבנות "חברה הרמונית" – שפה שנועדה לתקן את מודל הצמיחה בכל מחיר של שנות דנג וג'יאנג עם פיתוח מאוזן ובר-קיימא יותר שמתייחס למתחים סביבתיים וחברתיים. בעבודה לצד ראש הממשלה ון ג'יאבאו במה שנודע כממשל חו-ון, הוא ביטל את מס החקלאות בן מאות השנים, הרחיב הגנות לעובדים מהגרים, והרחיב את כיסוי ביטוח הבריאות משבריר מהאוכלוסייה לכ-95 אחוזים עד 2012, תוך שילוש רמות הכיסוי מ-2003. הכלכלה צמחה בכ-10 אחוזים בשנה לאורך רוב תקופת כהונתו, מה שהזניק את סין מעבר לגרמניה ואז ליפן להפוך לכלכלה השנייה בגודלה בעולם.
אך חו משל באמצעות קונצנזוס ולא באמצעות פקודה. ללא רשתות הנאמנות האישית של ג'יאנג או הסמכות המהפכנית של דנג, הוא בנה מדיניות באמצעות משא ומתן בין סיעות וקבוצות אינטרס, מה שהחליש את יכולתו לכפות רפורמות מבניות שבהן דרשה הרטוריקה שלו. ההוצאות על ביטחון פנים גדלו לעלות על התקציב הצבאי כאשר אי-שקט חברתי – התקוממות הטיבטית ב-2008, מהומות אורומצ'י ב-2009, מחאות עובדים גוברות – פגש צנזורה מתהדקת; ארגון "עיתונאים ללא גבולות" הציב את חו ברשימת "טורפי חופש העיתונות" שלו בשנת 2010, אותה שנה שבה פורבס דירג אותו כאדם החזק ביותר בעולם.
הבמה העולמית
דוקטרינת מדיניות החוץ של חו של "עלייה בדרכי שלום" ביקשה להרגיע את העולם שצמיחתה של סין אינה חייבת להיות מאיימת. הוא אירח את אולימפיאדת בייג'ינג המנצחת ב-2008 ואת אקספו שנגחאי ב-2010, ניהל את טיסת החלל המאוישת הראשונה של סין, וניהל מערכת יחסים מסובכת אך יציבה עם רוסיה הבנויה על התנגדות משותפת ללחץ מערבי בנושאי ריבונות. היחסים עם טאיוואן הופשרו באופן דרמטי לאחר בחירתו של מה יינג-ג'יו ב-2008, מה שהגיע לשיאו בהסכם סחר חוצה-מצרים ב-2010, גם כאשר הקשרים עם יפן הרקיבו בשל סכסוך איי סנקאקו/דיאואו ב-2010 וב-2012.
יציאה מסודרת, ואחרית דבר מפתיעה
מה שהבדיל את חו מקודמיו היה האופן שבו עזב. עד מרץ 2013 הוא ויתר מרצונו על כל שלושת תפקידיו לשי ג'ינפינג במעבר מלא ויחיד – עזיבה אמיתית מג'יאנג דזה-מין, שהתמהמה כיושב ראש הוועדה הצבאית במשך שנתיים נוספות והמשיך להפעיל השפעה מאחורי הקלעים זמן רב לאחר מכן. היציאה הנקייה של חו זכתה, באותו זמן, לשבחים כמודל של ירושה ממוסדת. הוא שמר על פרופיל ציבורי נמוך באופן חריג לאחר מכן, והופיע בעיקר בקונגרסים ואירועי יום שנה קבועים. זה הפך את הוצאתו מהישיבה הסוגרת של הקונגרס ה-20 של המפלגה באוקטובר 2022 למפתיעה עוד יותר: כשהוא יושב לצד שי, חו בן ה-79 נעזר ולאחר מכן הורם מכיסאו על ידי צוות והובל החוצה לאחר שנראה כי התנגד במשך דקה בערך, דקות לפני שהצירים אישרו את כהונתו השלישית והחסרת תקדים של שי. שינואה אמרה שהוא "לא הרגיש טוב" והיה זקוק למנוחה; הרגע נמחק במהירות מהרשתות החברתיות הסיניות, ומאז לא עלה הסבר חד-משמעי.
מדוע חו מכונה גאון
"גאון" אינה המילה שהיסטוריונים פונים אליה כשמדברים על חו ג'ינטאו – התכונה המגדירה שלו, לפי כמעט כל עדות, הייתה כשירות ללא קישוט, אינסטינקט של מהנדס לניהול שהופעל על מדינה של 1.3 מיליארד אנשים. מה שהרשים משקיפים היה יכולתו לסינתזה: ספיגת הלקחים מחוסר היציבות של עידן טיאננמן ואי-השוויון של עידן דנג כאחד, ואז קידודם לאוצר מילים של ממשל – "חברה הרמונית", "פיתוח מדעי" – ממושמע מספיק כדי לשרוד תרגום לעשור של מנהל בפועל, מביטול מס ועד להרחבת ביטוח בריאות ועד להעברת כוח מסודרת באמת, הראשונה מסוגה בהיסטוריה של סין הקומוניסטית.
מקרה הנגד הוא משמעותי ומתועד היטב. שלטונו מבוסס הקונצנזוס של חו היה גם סחף: סיעות מושרשות, כולל הרשת המתמשכת של ג'יאנג, חסמו את הליברליזציה הפוליטית שהשפה שלו עצמו רמזה עליה, השחיתות התפשטה ללא הפרעה ברובה, ומקדם ג'יני המודד אי-שוויון הגיע לרמה שנחשבה לבלתי בת-קיימא גם כאשר "חברה הרמונית" הייתה סיסמת השלטון הרשמית. הרקורד שלו בטיבט לפני שהגיע אי-פעם לבייג'ינג היה של דיכוי, לא של רפורמה. וסגנון מנהיגות שנבנה על זהירות והימנעות מעימות השאיר את הבעיות המשמעותיות ביותר של סין – מדינת ביטחון חסרת אחריות, פער עושר מתרחב, מערכת משפט כבושה – שלמות לחלוטין ליורשו שירש אותן, ובמובנים מסוימים, החמיר אותן.
מורשת
חו מסר לשי ג'ינפינג סין שהייתה עשירה יותר, עירונית יותר ומשמעותית יותר ברמה הגלובלית מזו שירש מג'יאנג – ומנגנון מפלגתי שהחולשות הפנימיות שלו שי יבלה את העשור הבא בציטוטן כדי להצדיק ריכוז כוח מעבר לכל דבר שחו עצמו החזיק בו אי-פעם. התמונה מ-2022 של חו מובל מהאולם, תהיה הסיבה האמיתית לכך אשר תהיה, הפכה לקודה לא מתוכננת: עידן המנהיגות הקולקטיבית מונעת הקונצנזוס שגילם הסתיים באופן גלוי מול המצלמות, בדיוק ביום שבו הוחלף רשמית על ידי שלטון של אדם אחד.