הונוריוס: הקיסר שישן בזמן נפילת רומא
סנט ג'רום (Saint Jerome), שכתב מבית לחם כאשר הגיעה אליו הידיעה, ניסח זאת בחמש מילים שהאריכו ימים יותר מכל פעולה בתקופת שלטונו של הונוריוס, שנמשכה כמעט שלושים שנה: "העיר שכבשה את כל העולם נכבשה בעצמה". באוגוסט 410, הגותים של אלאריק (Alaric) פרצו את חומות רומא ובזזו את עיר הבירה במשך שלושה ימים – הפעם הראשונה שצבא זר כבש את העיר מזה שמונה מאות שנה. הקיסר שהיה מופקד על הגנתה, אדם שנשא בתואר אוגוסטוס (Augustus) מאז שהיה בן שמונה, זכור בעיקר בשל מה שלא עשה בנידון.
קיסר ילד שנולד לארגמן
הונוריוס נולד בקונסטנטינופול בספטמבר 384 לקיסר תאודוסיוס הראשון (Theodosius I) ולאליה פלקילה (Aelia Flaccilla), וילדותו הייתה פחות ילדות ויותר טקס הכנסה לתפקיד עליון: הוא מונה לקונסול בגיל שנתיים והוכרז כאוגוסטוס, קיסר שותף, בגיל שמונה. כאשר תאודוסיוס מת בינואר 395, הונוריוס בן העשר ירש את כל האימפריה הרומית המערבית, בעוד אחיו הבכור ארקדיוס (Arcadius) תפס את כס המלכות המזרחי – חלוקה של האימפריה שהתבררה כקבועה. אין ילד בן עשר ששולט באימפריה בפועל, והונוריוס לא עשה זאת; הכוח הממשי עבר לידי פלאוויוס סטיליקו (Flavius Stilicho), הגנרל חצי-וונדלי שתאודוסיוס מינה על ערש דווי לאפוטרופוס של שני בניו.
העוצרות הארוכה של סטיליקו
סטיליקו משל באימפריה המערבית בשמו של הונוריוס במשך למעלה מעשור, וקשר את עצמו למשפחה הקיסרית בצורה יסודית ככל שנתין יכול: הוא כבר היה נשוי לסרנה (Serena), בת דודתו של הונוריוס, ובסביבות שנת 398 ארגן את נישואיו של הונוריוס לבתו מריה (Maria), ולאחר מותה של מריה ב-407, הונוריוס נישא לאחותה תרמנטיה (Thermantia). למרות התועלת הפוליטית של השידוך, דיווח אחד מתעד שהונוריוס "תיעב" את אשתו הראשונה – פרט שממחיש כמה מחייו אורגנו עבורו ולא על ידו. לאורך שנים אלו, סטיליקו החזיק את הגבול נגד פלישות חוזרות ונשנות של גותים, וונדלים וקבוצות אחרות, ושמר על משלוחי התבואה החיוניים מצפון אפריקה כדי להאכיל את רומא, בתפקדו כמנהל הראשי בפועל של האימפריה בעוד הונוריוס החזיק בתוארה.
ההוצאה להורג ששברה את המערב
העוצרות הסתיימה בקטסטרופה. עד שנת 408, כאשר אחיו הקיסר השותף של הונוריוס, ארקדיוס, מת במזרח וחיילים רומים התמרדו נגד כמה מהגנרלים של סטיליקו, מעמדו של סטיליקו קרס. הוא נכנע להונוריוס ברוונה (Ravenna) וערוף ראש ב-22 באוגוסט 408, באשמת בגידה – מעשה שניתן כפקודה, בסופו של דבר, על ידי הקיסר שאותו הגן והמליך במשך שלוש עשרה שנים. זו הייתה החלטה שלהונוריוס כמעט לא הייתה הזדמנות להתחרט עליה בנחת: עם היעלמותו של סטיליקו, הגנרל שנכשל בהבסת אלאריק בקרב פתוח אך לפחות ריסן אותו, לא היה עוד שם כדי לרסן אותו כלל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →חוסר החלטיות על סף התהום
משא ומתן לשלום עם המלך הגותי אלאריק הראשון כמעט הצליח בסביבות שנת 409, אך קרס כאשר הונוריוס, המתואר בתיאור מודרני כחסר החלטיות, משך בחזרה את אישורו לתנאים שחצרו כבר גיבשה. זו הייתה ההזדמנות האמיתית האחרונה להימנע ממה שבא בעקבותיה. ללא הסדר וללא סטיליקו, כוחותיו של אלאריק צעדו לעבר רומא עצמה.
ביזת רומא, 410
באוגוסט 410, הויזיגותים של אלאריק פרצו את חומות רומא ובזזו את העיר במשך שלושה ימים, כשהם בוזזים עיר בירה שלא נפלה לידי צבא זר מאז הביזה הגאלית כמעט שמונה מאות שנים קודם לכן. הונוריוס, שהורחק בבטחה לעיר המבוצרת רוונה לאורך כל המשבר, עמד בפני ביקורת מיידית ומתמשכת על הפסיביות שלו מול התבוסה הסמלית החמורה ביותר של האימפריה – אותה פסיביות ש, על פי היסטוריונים מודרניים, הגדירה את הטיפול שלו במשבר משיחות השלום הכושלות של שנת 409 ואילך.
התפוררות וסוף שקט
הביזה לא סיימה את שלטונו של הונוריוס, אך היא האיצה את התפרקות האימפריה המערבית סביבו: טוענים לכתר קיסרי התרבו ברחבי גאליה (Gaul), בריטניה והיספניה (Hispania) בשנים שבאו לאחר מכן, דבר שערער עוד יותר את הסמכות המרכזית שסטיליקו בילה עשור בהגנה עליה. שני נישואיו של הונוריוס, למריה ולאחר מכן לאחותה תרמנטיה, לא הולידו ילדים, והוא מת באוגוסט 423, בעודו קיסר, ללא יורש – סוף ללא צאצאים לשלטון שהחל באימפריה שלמה והסתיים בפיקוח על התפוררותה הבלתי הפיכה למרכזי כוח יריבים שהגנרלים והמורדים שלו נאבקו עליהם כעת.
מדוע הונוריוס נקרא גאון
הוא אינו נקרא כך, והמקורות בוטים בנושא זה בצורה יוצאת דופן: היסטוריונים מודרניים מאפיינים אותו כ"חלש, עקשן וחסר ברק", שליט שתכונתו המגדירה הייתה פסיביות ולא כל סוג של הבחנה אינטלקטואלית או אסטרטגית. אין טענה בתיעוד ההיסטורי לכך שהונוריוס ניחן בתובנה, יצירתיות או יכולת יוצאת דופן – ההפך הגמור: פעולת השיקול האישי המכריעה היחידה שלו, פקודתו להוציא להורג את סטיליקו, הסירה את היד המוכשרת היחידה שהובילה את האימפריה שהוא לא יכול היה להוביל בעצמו, וחוסר החלטיות שלו בשיחות השלום ב-409 פתח ללא ספק את הדרך לביזת רומא. אם הונוריוס שייך לשיחה כלשהי על גאונות, זה רק כנגטיב צילומי של המושג – מקרה בוחן, המצוטט על ידי היסטוריונים המסבירים את נפילת רומא, לאופן שבו פסיביות קטסטרופלית ותלות בכפיפים בראש האימפריה יכולות להאיץ את קריסת הציוויליזציה ללא קשר למנגנונים המוסדיים שעדיין תפקדו באופן נומינלי תחתיו. כל אינטליגנציה או מיומנות שעיצבו את גורלה של האימפריה המערבית בתקופה זו היו שייכות לסטיליקו, לאלאריק, ולגנרלים ולביורוקרטים סביב הונוריוס – לא לקיסר עצמו.
מורשת
שלטונו של הונוריוס נזכר כיום פחות כביוגרפיה אישית ויותר כנקודת המפנה של ההיסטוריה הרומית: ביזת רומא ב-410 ניפצה את המיתוס של חסינות העיר עבור בני התקופה ברחבי העולם הים-תיכוני, ושבירת הסמכות המרכזית שבא בעקבות הוצאתו להורג של סטיליקו הציבה את הבמה לקריסה הסופית של האימפריה המערבית ב-476, קצת יותר מחצי מאה לאחר מותו. היסטוריונים מאוחרים יותר מתייחסים לשלושים שנות שלטונו פחות ככרוניקה של החלטותיו שלו ויותר כמחקר על מה שקורה לאימפריה כאשר סמכות עליונה נמצאת בידיו של אדם שמעולם לא למד, או מעולם לא בחר, להפעיל אותה – דמות אזהרה המוזכרת בכל פעם שיש צורך להמחיש את ההבדל בין החזקת תואר לבין החזקת כוח.