הונג שיוצ'ואן (Hong Xiuquan): המלומד שנכשל והכריז על עצמו כבנו השני של אלוהים
אדם שלא הצליח לעבור בחינה מחוזית ארבע פעמים, שכנע בסופו של דבר עשרות מיליוני אנשים שהוא אחיו הצעיר של ישו, שנשלח לטהר את סין משדים – והיה קרוב בתוך עשור לשלוט בה בפועל. המרד של הונג שיוצ'ואן גבה יותר קורבנות מאשר מלחמת העולם הראשונה, והוא התחיל עם התמוטטות עצבים בעקבות מבחן שנכשל בו.
קריסתו של מלומד
הונג שיוצ'ואן נולד בשם הונג הואוציו (Hong Huoxiu) ב-1 בינואר 1814, במחוז הואה (Hua County) ליד גואנגג'ואו שבמחוז גואנגדונג, למשפחת איכרים מבני ההאקה (Hakka) – אביו, הונג ג'ינגיאנג, היה ראש כפר. הונג, שהיה תלמיד מבטיח, דורג במקום הראשון בבחינת שירות המדינה המקומית שלו, אך לאחר מכן נכשל בבחינה המחוזית ארבע פעמים בין 1836 ל-1843, כשהוא עובד כמורה בכפר בין הניסיונות. בשנת 1836, במהלך אחת מנסיעותיו למבחן, הוא פגש את המיסיונר האמריקאי אדווין סטיבנס (Edwin Stevens) וקיבל סדרה של עלונים נוצריים אוונגליסטיים, אותם הניח בצד ללא עניין רב. לאחר כישלונו השלישי ב-1837, סבל הונג ממה שבני זמנו תיארו כהתמוטטות עצבים ודיווח על חזיונות של עלייה לשמיים, מפגש עם אב שמימי ואח בכור. הוא לא קישר חזיונות אלו לנצרות עד לאחר כישלונו הרביעי והאחרון ב-1843, אז למד את העלונים מקרוב ופירש מחדש את חזיונותיו רטרואקטיבית: אביו השמימי, כך הגיע למסקנה, היה אלוהים, שזוהה עם האלוהות הסינית העתיקה שאנגדי (Shangdi); האח הבכור היה ישו; והונג עצמו קיבל פקודה לטהר את העולם מעבודת שדים.
בניית תנועה מתוך הזיה
הונג החל לנפץ לוחות קונפוציאניים וצלמי בודהה ולהטיף לתיאולוגיה הסינקרטית שלו, תוך שהוא מגייס מאמינים ראשונים, ביניהם בן דודו הונג רנגאן (Hong Rengan). מאמין עמית, פנג יונשאן (Feng Yunshan), ארגן באופן רשמי את 'אגודת פולחן האל' כדי להפיץ את התורה, ועד שנת 1850 התנועה גדלה למספר שנע בין עשרת אלפים לשלושים אלף מאמינים, מה שגרר רדיפה גוברת מצד הרשויות הקונפוציאניות המקומיות, ככל שדחיית הדת המסורתית הפכה לעימות גלוי עם המדינה.
הכרזה על הממלכה השמימית
ב-11 בינואר 1851, בעקבות מרד ג'ינטיאן (Jintian Uprising), הכריז הונג על הקמת 'טאיפינג טיאנגו' (Taiping Tianguo) – "הממלכה השמימית של השלום הנעלה" – כאשר הוא עצמו משמש כמלך השמימי. כוחותיו פרצו את חסימות צבא צ'ינג (Qing), כבשו את יונג-אן מאוחר יותר באותה שנה, ועד מרץ 1853 כבשו את נאנג'ינג, אותה שינה הונג ל'טיאנז'ינג' (Tianjing), הבירה השמימית, והפך אותה למושב של תנועה ששלטה לזמן קצר ברצועה רחבה של דרום ומרכז סין. לאחר שעלה לשלטון, המשטר של הונג קידם רפורמות מפתיעות לתקופתן: בירוקרטיה אזרחית חדשה ומורכבת, לוח שנה מתוקן, איסור על אופיום, בעלות קהילתית על קרקע עם נכסים משותפים, ודרישה לשוויון מגדרי, לצד קודים מוסריים מחמירים. הסתירות היו מיידיות ובולטות – אנשי הטאיפינג הפרידו בין גברים לנשים בקרב המאמינים הרגילים, בעוד שהונג עצמו החזיק פמליה גדולה של פילגשים, ופוליגמיה, שנאסרה על מאמינים פשוטים, נותרה פריבילגיה של ההנהגה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הממלכה פונה נגד עצמה
מדינת הטאיפינג מעולם לא הייתה יציבה בצמרת. יאנג שיוצ'ינג (Yang Xiuqing), ה"מלך המזרחי" ומפקד צבאי רב עוצמה, החל לטעון לקיומו של ערוץ ישיר משלו לסמכות אלוהית, והציב את עצמו כמרכז כוח יריב. תגובתו של הונג, בשנת 1856, הייתה לתכנן את התנקשותו של יאנג במה שנודע כתקרית טיאנז'ינג (Tianjing Incident) – טיהור שיצא משליטתו של הונג, וחיסל חלק גדול מהנהגת התנועה הבכירה בגל של הרג פנימי שממנו סיעת הטאיפינג מעולם לא התאוששה לחלוטין. תקיפה שנכשלה על שאנגחאי ב-1860 חשפה עוד יותר את היחלשות התנועה, וכוחות צ'ינג, שנתמכו יותר ויותר על ידי יחידות בפיקוד מערבי, החלו לכבוש מחדש שטחים בהתמדה.
קריסה ומוות
עד שנת 1864, כשהוא נצור בטיאנז'ינג ומתמודד עם רעב, דווח כי הונג דחק במאמיניו לאכול "מן" – טל מתוק שלטענתו יקיים אותם – והוא עצמו נזקק לאכילת עשבים שנלקטו מגינות ארמונו. הוא מת ב-1 ביוני 1864, בגיל חמישים; השאלה האם מדובר במחלה, הרעלה או התאבדות נותרה שנויה במחלוקת בקרב היסטוריונים. בנו המתבגר, הונג טיאנגויפו (Hong Tianguifu), ירש אותו לזמן קצר כמלך השמימי, אך נאנג'ינג נפלה לידי כוחות צ'ינג תוך חודש. בפעולת נקמה אחרונה, המפקד של צ'ינג צנג גופאן (Zeng Guofan) – הגנרל הקונפוציאני שהקדיש שלוש-עשרה שנים לבניית צבא במטרה ספציפית להשמיד את הטאיפינג – הוציא את גופתו של הונג מהקבר, ערף את ראשה ושרף אותה, כשהוא יורה את האפר מתותח כדי למנוע כל סגידה לשרידיו.
פסק דין שנוי במחלוקת
מורשתו של הונג פורשה בדרכים שונות בתכלית בהתאם לזהות המפרש. המפלגה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג (Mao Zedong) הציגה בדרך כלל את מרד הטאיפינג כמרד איכרים לגיטימי שצפה את המהפכה שלהם, מסגור שהעניק להונג מעמד משוקם בהיסטוריוגרפיה הסינית הרשמית. סון יאט-סן (Sun Yat-sen), שהגיע מאותו אזור של הונג, הזדהה עמו כביכול מילדות כמורד עמית נגד שלטון צ'ינג. הרפובליקה העממית הקימה מוזיאון הנצחה במקום הולדתו של הונג ב-1959, עם לוחיות זיכרון מאת הסופר גואו מורו (Guo Moruo). המחקר המערבי, בייחוד ספרו של ג'ונתן ספנס (Jonathan Spence) "בנו הסיני של אלוהים" (God's Chinese Son), התמקד יותר במוזרות התיאולוגית של התפיסה העצמית של הונג – חזיונותיו, טענותיו על תקשורת ישירה עם אלוהים וישו, ומה שהערכה אחת מכנה "האלהה עצמית וירטואלית" – והתייחס אליו פחות כפרוטו-מהפכן ויותר כמנהיג של כת אפוקליפטית אידיוסינקרטית שחמקה ממקורותיה והפכה למלחמת אזרחים.
מדוע הונג מכונה גאון
כינויו של הונג שיוצ'ואן כגאון דורש זהירות רבה, משום שהטיעון בעדו אינו מבוסס על ברק אינטלקטואלי אלא על יכולת יוצאת דופן, והרסנית באופן יוצא דופן, לבנות ולקיים מערכת אמונה כוללת ולאחר מכן לתרגם אותה למדינאות מתפקדת. תהיה השילוב של משבר נפשי ואלתור תיאולוגי אשר הוליד את חזיונותיו, הונג בנה סביבם קוסמולוגיה קוהרנטית מספיק, בירוקרטיה עובדת, מכונה צבאית, וסדרה של רפורמות חברתיות – חלקן רדיקליות באמת לאותה תקופה – שקיימו ממלכה יריבה במשך למעלה מעשור נגד האימפריה הגדולה ביותר באסיה. זהו הישג אמיתי של המצאה ארגונית ואידיאולוגית, ללא קשר לתוכן המטריד שלה. טיעון הנגד הכנה שולט ברוב ההערכות הרציניות: הטענות המרכזיות של הונג היו, לפי כל אמת מידה קונבנציונלית, הזויות ולא חזיוניות; התנהגותו האישית – הפילגשים, השלטון האלים והלא יציב יותר ויותר – סתרה את הדוקטרינה המוצהרת שלו עצמו; והטיהור הפנימי שהורה נגד יאנג שיוצ'ינג מראה שליט שהופל על ידי אותה אי-יציבות שהתיאולוגיה שלו לא יכלה להכיל. היסטוריונים משתמשים לעיתים קרובות יותר במילים כמו משיחי, מואלה, או קטסטרופלי מאשר גאון. אם המילה חלה בכלל, היא מתארת את הכריזמה ההרסנית של אדם ששכנע אימפריה שלמה של אנשים נואשים למות עבור ההזיה הפרטית שלו.
מורשת
מרד הטאיפינג שהצית הונג הרג כעשרים מיליון בני אדם, מה שהפך אותו לאחד הסכסוכים הקטלניים ביותר בהיסטוריה האנושית, והחריב שטחים עצומים מהטריטוריות הפוריות ביותר של סין. הצל הארוך שלו עיצב את החשדנות של הקומוניזם הסיני כלפי נצרות מאורגנת וממשיך לעצב את מדיניות המדינה כלפי תנועות דתיות לא רשומות. הונג עצמו נותר דמות דו-ערכית באמת בזיכרון הסיני: שוקם רשמית כמורד איכרים על ידי הממשלה המהפכנית של המאה העשרים, אך זכור לרוב ההיסטוריונים כאדריכל של הזיה תיאולוגית שכמעט הפילה אימפריה, ולו לזמן קצר, והותירה מיליונים מתים בניסיון.