הילדור גובנדוטי: הצ'לו ככלי של אימה
באוגוסט 2018 לבשה צ'לנית איסלנדית חליפת מגן ונכנסה לכור הגרעיני איגנלינה (Ignalina) בליטא יחד עם מקליט השטח כריס ווטסון. הם הקליטו אולמות כור, מסדרונות, מנסרות טורבינה, את המיית המכונות, קירות ודלת חדר המנועים. שום תזמורת לא הייתה מעורבת ושום נושא מוזיקלי לא נכתב מראש. "רציתי שהכור — והקרינה — יהיו קול בפני עצמם", אמרה גובנדוטי. התוצאה, שנוצרה במשך שבעה חודשים, זכתה בפרס גראמי, בפרסי אמי רבים ובפרס באפט"א, והעניקה לסדרה של HBO "צ'רנוביל" את הצליל של מה שכינתה "מוות זוחל".
בית שבו כולם ניגנו
הילדור גובנדוטי נולדה ברייקיאוויק ב-1982 לתוך בית שבו כולם ניגנו במשהו. אביה הוא קלרינטן, מלחין ומנצח; אמה היא זמרת אופרה. היא תיארה את קהילת המוזיקה האיסלנדית כ"בלתי רשמית באופן קיצוני ומבוססת מאוד על משפחה", סצנה קטנה מספיק כדי שילדה תוכל לראות איך נראים חיים אמנותיים פעילים — היא גדלה כשנשיאת המדינה, ויגדיס פינבוגאדוטיר (Vigdís Finnbogadóttir), וביורק (Björk) בין המודלים לחיקוי הנגישים שלה.
היא החלה לנגן בצ'לו בגיל חמש. בסביבות גיל שלוש-עשרה היא כבר ניגנה בלהקות, והטווח היה מכוון וחסר אבחנה: פופ בקצה אחד, ומוזיקה ניסיונית ודום מטאל בקצה השני. החינוך הכפול הזה — הכשרה קלאסית בכלי מיתר לצד רעש מוגבר — הוא העובדה השימושית ביותר לגביה, משום שכל מה שיצרה מאז יושב במרווח שבין השניים.
החניכות הארוכה
היא למדה באקדמיה למוזיקה של רייקיאוויק ובאקדמיה לאמנויות של איסלנד לפני שעברה לברלין, כשהיא מאזנת בין עבודת תזמורת מיתרים קלאסית לבין אלקטרוניקה ניסיונית ועבודה בלהקות. במשך שנים היא הייתה משתפת פעולה ולא שם מוכר: חשוב מכך, היא עבדה שוב ושוב עם המלחין האיסלנדי המנוח יוהאן יוהאנסון (Jóhann Jóhannsson), שגישתו לכתיבת פסקולים איטית, טקסטורלית ותזמורתית-אלקטרונית הייתה הקרובה ביותר למסורת של עמיתים שהייתה לה.
החומרים שלה משלבים מקורות אקוסטיים ואלקטרוניים, שואלים מהפוסט-רוק האיסלנדי ומהמוזיקה המסורתית, והיא מנגנת על הלדורופון (halldorophone) — צ'לו אלקטרו-אקוסטי מבוסס משוב, שנבנה כדי לקיים ולעוות את מה שצ'לו רגיל היה נותן לו לדעוך. מבקרים מתארים את הכתיבה שלה כמשיכות מכחול נקיות ומקהלתיות המונחות על גבי גווני צליל יוצאי דופן. היא מלחינה כמעט ללא הפסקה ולוכדת קטעים כתזכורות קוליות. "מוזיקה מעירה אותי לפעמים", אמרה. "אני מקליטה אותה כדי שתניח לי".
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →איגנלינה
"צ'רנוביל" הוא הפסקול שהפך את השיטה לנראית. במקום לכתוב נושאים מוזיקליים ולהלביש אותם על התמונה, גובנדוטי הלכה למקור הנושא והתייחסה למבנה תעשייתי כאל הרכב מוזיקלי. בעבודה עם ווטסון, היא בנתה לכל פרק מרחב קולי משלו מתוך הרעש של הכור עצמו, תוך שימוש בהדהוד כדי לגרום לו להישמע, בתיאורה שלה, כמו שירה בחדרים של כור גרעיני. כמעט אין בו שום דבר שמאזין יכול לזמזם, וזו הנקודה: הפסקול לא מפרש את האסון, הוא משחזר את הטקסטורה של סביבה שהורגת בשקט את כל מי שנמצא בתוכה. הוא זכה בפרס גראמי לפסקול הטוב ביותר למדיה חזותית בטקס פרסי הגראמי ה-62, לצד פרסי אמי, פרס באפט"א לטלוויזיה ופרס הפסקול העולמי.
הצ'לו של ארתור פלק
"ג'וקר" (Joker) הגיע באותה תקופה והפך את הגישה. במקום שבו "צ'רנוביל" התחיל במקום, "ג'וקר" התחיל בטקסט. גובנדוטי קראה את התסריט של טוד פיליפס וכתבה לפני שצולם פריים אחד, כשהיא מחליטה על הצ'לו כקול הפנימי של הדמות. "הסיפור הוא מסע של אדם אחד המנסה להבין את עברו", אמרה, והיא רצתה "להיכנס לתוך הראש שלו". כשהנושא המרכזי הגיע היא תיארה אותו כ"כמעט כמו להיפגע מברק בחזה" — "הקליק הפיזי החזק ביותר שהיה לי בין תסריט למוזיקה".
אז קרה משהו נדיר. מכיוון שהמוזיקה הייתה קיימת לפני הצילומים, הקטעים שלה הושמעו על הסט בזמן הצילומים. היא צפתה בשחקנים מגיבים לפסקול בזמן אמת וכינתה זאת אחד מרגעי שיתוף הפעולה היפים בקריירה שלה. סצנת חדר האמבטיה — שלא הופיעה בתסריט המקורי — הפכה לציר של הסרט, כאשר חואקין פיניקס מאלתר ריקוד בלט לצלילי הצ'לו שלה. המוזיקה שלה לא הולבשה על הביצוע; הביצוע נבנה על גביה. כפי שתיאר זאת דיווח אחד על הסרט, עבודתה שינתה את הבימוי של פיליפס ואת המשחק של פיניקס.
"ג'וקר" הביא לה את פרס גלובוס הזהב, פרס בחירת המבקרים ופרס האוסקר לפסקול המקורי הטוב ביותר. היא הייתה המלחינה האישה הראשונה שזכתה בגלובוס הזהב בקטגוריה זו, והאיסלנדית הראשונה שזכתה באוסקר.
אחרי הפרס
היא המשיכה לעבוד בקולנוע — "טאר" (Tár) ב-2022 ביניהם — תוך כדי פריצה החוצה. היא כתבה את The Fact of the Matter, הזמנה לקונצרט של ה-BBC ב-2022, הלחינה את משחק הווידאו Battlefield 2042 יחד עם בעלה, המפיק סם סלייטר, והוציאה את Where to From, אלבום הסולו הראשון שלה מזה עשור. לאחר כ-17 שנים של הלחנת פסקולים היא נסוגה מפרויקטים קולנועיים גדולים כדי להתרכז בהזמנות להרכבים, הופעות סולו והקלטות משלה.
כשנשאלה מה הפרסים שינו, היא נתנה תשובה לא סנטימנטלית באופן אופייני: "זה מראה שייתכן שאת יודעת מה את עושה ושצריך לסמוך עלייך בפרויקטים שאת לוקחת על עצמך".
מדוע הילדור נחשבת לגאונה
היכולת הספציפית כאן אינה המצאה מלודית, ולהעמיד פנים אחרת לא עושה עמה חסד. זו החלטה קומפוזיציונית שמתקבלת לפני שקיימים תווים כלשהם: הבחירה ממה תהיה עשויה המוזיקה. רוב מלחיני הסרטים מתחילים עם כלים ומחילים אותם על תמונה. גובנדוטי מתחילה בשאלה איך הנושא נשמע, ואז הולכת ומשיגה את זה. עבור "צ'רנוביל" זה אומר אולם כור מושבת בליטא וללא נושאים כלל. עבור "ג'וקר" זה אומר לקרוא תסריט "קר" ולמצוא קו צ'לו בודד לפני שהיה צילום כלשהו שילווה אותו — מה שהפך אותה, מכיוון שהקטעים הושמעו על הסט, ליוצרת הראשונה של הביצוע ולא לפרשנית האחרונה שלו. ההיפוך הזה של הסדר הרגיל הוא הטענה המהותית לזכותה, והיא ניתנת לאימות: המוזיקה שלה שינתה באופן מוכח את האופן שבו הסרט בוים ושוחק.
טענת הנגד הוגנת וראויה לציון. כמעט כל עבודתה המהוללת היא אמנות שימושית, שנעשתה לפי מפרט בתוך פרויקטים של אנשים אחרים, וחלק גדול ממנה נעשה עם משתפי פעולה — כריס ווטסון ב"צ'רנוביל", סם סלייטר בפסקול המשחק — כך שייחוסה למוח יחיד משטיח את המציאות. כמלחינה לקונצרטים יש לה קטלוג דל לפי אמות המידה של המילה "גאון", והשפה ההרמונית שלה היא במכוון חסכנית ולא מורכבת. החובות העמוקים ביותר שלה, ליוהאנסון ולמסורת אמנות הצליל של הקלטות שטח, הם כאלה שהיא אינה מסתירה. מה שיש לה הוא אינסטינקט אמין בצורה יוצאת דופן לחומר הנכון האחד, והעוז לבנות עליו פסקול שלם ולא על שום דבר אחר. זו מלאכת יד ברמה גבוהה מאוד, המבוצעת במשמעת יוצאת דופן — שזה תיאור מדויק יותר מאשר גאונות, ודבר נדיר יותר ממה שהמילה מרמזת.
מורשת
בתוך שנתיים הפכה גובנדוטי למלחינה המעוטרת ביותר של דורה, וחשוב מכך, שינתה את תיאור התפקיד. הפסקולים שלה הפכו את הטענה שהמוזיקה של סרט עשויה לקדום לתמונות שלו ולעצב אותן לרגילה. הצ'לו, כלי עם רפרטואר מיושב של שלוש מאות שנים מאחוריו, נושא כעת את ההקשר שלה: לא חמימות, אלא הצליל של משהו שמשתבש לאט.