הרנאן קורטס
הרנאן קורטס, המרקיז הראשון של עמק אואחאקה (בערך 1485 – 2 בדצמבר 1547) היה קונקיסטאדור, מפקד צבאי, מגלה ארצות, קפטן גנרל וסופר ספרדי שהוביל משלחת שהביאה לנפילת האימפריה האצטקית והביאה חלקים נרחבים ממה שהוא כיום מקסיקו היבשתית תחת שלטון מלך קסטיליה בתחילת המאה ה-16. קורטס היה חלק מדור של מגלי ארצות וקונקיסטאדורים ספרדים שהחלו את השלב הראשון של הקולוניזציה הספרדית של אמריקה.
נולד במדיין, ספרד, למשפחה ממעמד האצולה הנמוך, קורטס בחר לחפש הרפתקאות ועושר בעולם החדש. הוא נסע להיספניולה ומאוחר יותר לקובה, שם קיבל אנקומיינדה (הזכות לעבודתם של נתינים מסוימים). לזמן קצר, הוא כיהן כאלקאלדה (שופט) של העיר הספרדית השנייה שנוסדה באי. בשנת 1519, הוא נבחר לקפטן של המשלחת השלישית ליבשת, אותה מימן בחלקה. האיבה שלו עם מושל קובה, דייגו ולאסקס דה קואיאר, הובילה לקריאה חזרה של המשלחת ברגע האחרון, פקודה שקורטס התעלם ממנה.
בהגיעו ליבשת, קורטס יישם אסטרטגיה מוצלחת של כריתת בריתות עם עמים ילידים מסוימים נגד אחרים. הוא גם השתמש באישה ילידית, דוניה מרינה, כמתורגמנית. מאוחר יותר היא ילדה את בנו הראשון. כאשר מושל קובה שלח שליחים לעצור את קורטס, הוא נלחם בהם וניצח, תוך שימוש בחיילים הנוספים כתגבורת. קורטס כתב מכתבים ישירות למלך בבקשה לקבל הכרה על הצלחותיו במקום להיענש על מרד. לאחר שהפיל את האימפריה האצטקית, הוענק לקורטס התואר מרקיז דל ואיה דה אואחאקה, בעוד התואר היוקרתי יותר של משנה למלך ניתן לאציל רם דרג, אנטוניו דה מנדוסה. בשנת 1541, קורטס חזר לספרד, שם מת שש שנים מאוחר יותר מסיבות טבעיות.
שם
בכתביו הידועים, קורטס תמיד התייחס לעצמו כהרננדו קורטס. עד המאה ה-20, רוב הכותבים המשיכו לאיית את שמו הפרטי כ-"הרננדו" או המקבילה, "פרננדו". ספרו של ויליאם ה. פרסקוט "כיבוש מקסיקו" (1843), למשל, התייחס אליו כהרננדו קורטס. עם זאת, במאה ה-20, הכתיב המקובל עבר בהדרגה לצורה המקוצרת, "הרנאן". רוב הביוגרפיות והאנציקלופדיות המודרניות מתייחסות אליו כעת כ-"הרנאן".
מראה חיצוני
בנוסף לאיור של האמן הגרמני כריסטוף ויידיץ בספרו Trachtenbuch, ישנם שלושה דיוקנאות ידועים של הרנאן קורטס שסביר להניח שנוצרו במהלך חייו, אם כי רק עותקים שלהם שרדו. כל הדיוקנאות הללו מציגים את קורטס בשנותיו המאוחרות. התיאור של כיבוש האימפריה האצטקית שנכתב על ידי ברנאל דיאס דל קסטיו, נותן תיאור מפורט של המראה החיצוני של הרנאן קורטס:
> הוא היה בעל קומה וגוף טובים, פרופורציונליים וחסונים, צבע פניו היה אפור במקצת, לא עליז במיוחד, ופנים ארוכות יותר היו מתאימות לו יותר. עיניו נראו לעיתים אוהבות ולעיתים רציניות וחמורות. זקנו היה שחור ודליל, וכך גם שערו, אותו נהג באותה תקופה לעצב באותו אופן כמו זקנו. היה לו חזה גבוה, גב מעוצב היטב והוא היה רזה עם מעט כרס.
— ברנאל דיאס דל קסטיו
חיים מוקדמים
קורטס נולד בסביבות 1485 בעיירה מדיין, אקסטרמדורה, מחוז עני ושומם של ממלכת קסטיליה. אביו היה מרטין קורטס, הידאלגו בעל ייחוס מכובד אך אמצעים דלים. ברטולומה דה לאס קאסאס, שהכיר את אביו של קורטס, כתב שהוא היה "נושא כלים עני וצנוע מאוד, אם כי נוצרי ותיק ואומרים שהוא אציל". אמו הייתה קטלינה פיסארו. דרך אמה, לאונור סאנצ'ס פיסארו, הרנאן היה קרוב משפחה רחוק של פרנסיסקו פיסארו, כובש אימפריית האינקה.
לדברי הביוגרף והכומר שלו, פרנסיסקו לופס דה גומארה, קורטס היה חיוור וחולני כילד. בגיל 14, הוא נשלח ללמוד לטינית אצל דוד בסלמנקה. היסטוריונים מאוחרים יותר פירשו לא נכון את השיעורים הפרטיים הללו כזמן שנלמד באוניברסיטת סלמנקה.
לאחר שנתיים, קורטס חזר הביתה למדיין, למורת רוחם של הוריו, שקיוו לראות אותו מצויד לקריירה משפטית רווחית. עם זאת, אותן שנתיים בסלמנקה, בתוספת תקופת ההכשרה והניסיון הארוכה שלו כנוטריון, תחילה בוואיאדוליד ומאוחר יותר בהיספניולה, העניקו לו ידע בקודים המשפטיים של קסטיליה שאותו יישם כדי לעזור להצדיק את כיבושו הבלתי מורשה של מקסיקו.
בשלב זה בחייו, קורטס תואר על ידי גומארה כחסר רחמים, יהיר ושובב. הנער בן ה-16 חזר הביתה והרגיש מוגבל על ידי החיים בעיירה הפרובינציאלית הקטנה שלו. עד אז, חדשות על התגליות המרגשות של כריסטופר קולומבוס בעולם החדש זרמו חזרה לספרד.
קריירה מוקדמת בעולם החדש
תוכניות נעשו עבור קורטס להפליג לאמריקה עם מכר משפחתי וקרוב משפחה רחוק, ניקולאס דה אובנדו, המושל שמונה זה עתה להיספניולה. (אי זה מחולק כיום בין האיטי לרפובליקה הדומיניקנית). קורטס סבל מפציעה ונמנע ממנו לנסוע. הוא בילה את השנה הבאה בנדודים בארץ, כנראה בילה את רוב זמנו בנמלים הדרומיים של ספרד: קדיס, פאלוס, סנלוקאר וסביליה. הוא עזב סוף סוף להיספניולה ב-1504 והפך למתיישב.
### הגעה
קורטס הגיע להיספניולה בספינה בפיקודו של אלונסו קינטרו, שניסה להונות את מפקדיו ולהגיע לעולם החדש לפניהם כדי להבטיח יתרונות אישיים. התנהגותו המורדת של קינטרו עשויה הייתה לשמש מודל לקורטס בקריירה הבאה שלו.
עם הגעתו ב-1504 לסנטו דומינגו, בירת היספניולה, קורטס בן ה-18 נרשם כאזרח; זה העניק לו מגרש לבנייה ואדמה לחקלאות. זמן קצר לאחר מכן, המושל ניקולאס דה אובנדו העניק לו אנקומיינדה ומינה אותו לנוטריון של העיירה אזואה דה קומפוסטלה. חמש השנים הבאות שלו נראו כעוזרות לבסס אותו במושבה; ב-1506, קורטס השתתף בכיבושי היספניולה וקובה. מנהיג המשלחת העניק לו אחוזה גדולה של אדמה ועבדי טאינו על מאמציו.
### קובה (1511–1519)
בשנת 1511, קורטס ליווה את דייגו ולאסקס דה קואיאר, עוזרו של מושל היספניולה, במשלחתו לכיבוש קובה. לאחר מכן, ולאסקס מונה למושל קובה. בגיל 26, קורטס מונה לפקיד של הגזבר עם האחריות להבטיח שהכתר יקבל את הקינטו, או החמישית המקובלת מהרווחים של המשלחת.
ולאסקס התרשם כל כך מקורטס שהוא הבטיח לו תפקיד פוליטי בכיר במושבה. הוא הפך למזכיר של המושל ולאסקס. קורטס מונה פעמיים לשופט עירוני (אלקאלדה) של סנטיאגו. בקובה, קורטס הפך לאדם בעל אמצעים עם אנקומיינדה כדי לספק עבודה הודית למכרות ולבקר שלו. עמדת כוח חדשה זו הפכה אותו גם למקור החדש להנהגה, שאליו יכלו כוחות מתנגדים במושבה לפנות. בשנת 1514, קורטס הוביל קבוצה שדרשה להקצות יותר אינדיאנים למתיישבים.
ככל שחלף הזמן, היחסים בין קורטס למושל ולאסקס הפכו מתוחים. קורטס מצא זמן להיות מעורב רומנטית עם קטלינה סוארס (או חוארס), גיסתו של המושל ולאסקס. חלק מחוסר שביעות הרצון של ולאסקס נראה מבוסס על אמונה שקורטס מתעתע ברגשותיה של קטלינה. קורטס הוסח זמנית על ידי אחת מאחיותיה של קטלינה, אך לבסוף התחתן עם קטלינה, בחוסר רצון, תחת לחץ מהמושל ולאסקס. עם זאת, על ידי כך, הוא קיווה להבטיח את רצונם הטוב של משפחתה ושל ולאסקס.
רק לאחר שהיה כמעט 15 שנה באיי הודו המערבית החל קורטס להסתכל מעבר למעמדו המשמעותי כראש עיריית בירת קובה וכאיש עסקים במושבה המשגשגת. הוא החמיץ את שתי המשלחות הראשונות, תחת פקודותיהם של פרנסיסקו הרננדס דה קורדובה ולאחר מכן חואן דה גריחאלבה, שנשלחו על ידי דייגו ולאסקס למקסיקו ב-1518. חדשות הגיעו לולאסקס שחואן דה גריחאלבה הקים מושבה ביבשת שבה היה שפע של כסף וזהב, וולאסקס החליט לשלוח לו עזרה. קורטס מונה לקפטן-גנרל של משלחת חדשה זו באוקטובר 1518, אך הומלץ לו לפעול מהר לפני שולאסקס ישנה את דעתו.
עם הניסיון של קורטס כמנהל, ידע שנצבר ממשלחות כושלות רבות, והרטוריקה ללא דופי שלו, הוא הצליח לאסוף שש ספינות ו-300 גברים תוך חודש. הקנאה של ולאסקס התפרצה והוא החליט להעביר את המשלחת לידיים אחרות. עם זאת, קורטס אסף במהירות עוד גברים וספינות בנמלים קובניים אחרים.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →כיבוש האימפריה האצטקית (1519–1521)
בשנת 1518, ולאסקס העמיד את קורטס בפיקוד על משלחת לחקור ולאבטח את פנים מקסיקו לצורך התיישבות. ברגע האחרון, בשל הוויכוח הישן בין השניים, ולאסקס שינה את דעתו וביטל את האמנה של קורטס. קורטס התעלם מהפקודות ובמעשה של מרד גלוי, יצא בכל זאת בפברואר 1519. הוא עצר בטרינידד, קובה, כדי לשכור עוד חיילים ולהשיג עוד סוסים. מלווה בכ-11 ספינות, 500 גברים (כולל עבדים "מנוסים" - כלומר אנשים משועבדים שבהיספניולה "התרגלו לאקלים, למזון ולמחלות של אמריקה שלאחר 1492, שם ה'חלשים' שבהם מתו"), 13 סוסים ומספר קטן של תותחים, קורטס נחת בחצי האי יוקטן בשטח המאיה. שם הוא פגש את חרונימו דה אגילאר, כומר פרנציסקני ספרדי ששרד ספינה טרופה ואחריה תקופה בשבי אצל המאיה, לפני שנמלט. אגילאר למד את שפת הצ'ונטאל מאיה והיה מסוגל לתרגם עבור קורטס.
הניסיון הצבאי של קורטס היה כמעט לא קיים, אך הוא הוכיח את עצמו כמנהיג יעיל של צבאו הקטן וזכה בניצחונות מוקדמים על האינדיאנים מהחוף. במרץ 1519, קורטס תבע רשמית את האדמה עבור הכתר הספרדי. לאחר מכן הוא המשיך לטבסקו, שם פגש התנגדות וניצח בקרב נגד הילידים. הוא קיבל עשרים נשים ילידיות צעירות מהילידים המובסים, והוא המיר את כולן לנצרות.
בין נשים אלו הייתה לה מלינצ'ה, פילגשו לעתיד ואמו של בנו מרטין. מלינצ'ה ידעה גם את שפת הנאוואטל וגם את הצ'ונטאל מאיה, ובכך אפשרה לקורטס לתקשר עם האצטקים דרך אגילאר. בסן חואן דה אולואה ביום ראשון של הפסחא 1519, קורטס נפגש עם מושלי האימפריה האצטקית של מוקטסומה השני, טנדילה ופיטאלפיטוקה.
ביולי 1519, אנשיו השתלטו על וראקרוס. במעשה זה, קורטס דחה את סמכותו של מושל קובה כדי להעמיד את עצמו ישירות תחת פקודותיו של המלך צ'ארלס. כדי לחסל כל מחשבה על נסיגה, קורטס הטביע את ספינותיו.
### צעדה על טנוצ'טיטלאן
בוראקרוס, הוא פגש כמה מהיובלים של האצטקים וביקש מהם לארגן פגישה עם מוקטסומה השני, הטלאטואני (שליט) של האימפריה האצטקית. מוקטסומה סירב שוב ושוב לפגישה, אך קורטס היה נחוש. כשהשאיר מאה גברים בוראקרוס, קורטס צעד על טנוצ'טיטלאן באמצע אוגוסט 1519, יחד עם 600 חיילים, 15 פרשים, 15 תותחים ומאות סבלים ולוחמים ילידים.
בדרך לטנוצ'טיטלאן, קורטס כרת בריתות עם עמים ילידים כמו הטוטונאקים של סמפואלה והנאוואס של טלאסקאלה. האוטומי ולאחר מכן הטלאסקאלנים התנגשו עם הספרדים בסדרה של שלושה קרבות מה-2 עד ה-5 בספטמבר 1519, ובשלב מסוים, דיאס ציין, "הם הקיפו אותנו מכל עבר". לאחר שקורטס המשיך לשחרר אסירים עם מסרי שלום, ומתוך הבנה שהספרדים הם אויבי מוקטסומה, שיקוטנקאטל הזקן ומקסיקאצין שכנעו את מנהיג המלחמה הטלאסקאלני, שיקוטנקאטל הצעיר, שיהיה טוב יותר לכרות ברית עם החדשים מאשר להרוג אותם.
באוקטובר 1519, קורטס ואנשיו, מלווים בכ-1,000 טלאסקאלטקה, צעדו לצ'ולולה, העיר השנייה בגודלה במרכז מקסיקו. קורטס, או במאמץ מתוכנן מראש להטיל פחד על האצטקים שחיכו לו בטנוצ'טיטלאן או (כפי שטען מאוחר יותר, כאשר נחקר) מתוך רצון להוות דוגמה כאשר חש בבגידה ילידית, טבח באלפי חברים לא חמושים של האצולה שהתאספו בכיכר המרכזית, ואז שרף חלקית את העיר.
עד שהגיע לטנוצ'טיטלאן, לספרדים היה צבא גדול. ב-8 בנובמבר 1519, הם התקבלו בשלום על ידי מוקטסומה השני. מוקטסומה נתן במכוון לקורטס להיכנס לבירה האצטקית, עיר האי טנוצ'טיטלאן, בתקווה להכיר טוב יותר את חולשותיהם ולרסק אותם מאוחר יותר.
מוקטסומה נתן מתנות יקרות של זהב לספרדים, מה שגרם להם, במקום לפייס אותם, להתרגש משאיפותיהם לביזה. במכתביו למלך צ'ארלס, קורטס טען שלמד בשלב זה שהוא נחשב על ידי האצטקים או כשליח של אל הנחש המנוצה קצלקואטל או כקצלקואטל עצמו - אמונה שנויה במחלוקת על ידי כמה היסטוריונים מודרניים. אך מהר מאוד למד קורטס שכמה ספרדים על החוף נהרגו על ידי אצטקים בזמן שתמכו בטוטונאקים, והחליט לקחת את מוקטסומה כבן ערובה בארמונו, ובכך שלט בעקיפין בטנוצ'טיטלאן דרכו.
בינתיים, ולאסקס שלח משלחת נוספת, בראשות פאנפילו דה נרוואס, להתנגד לקורטס, והגיעה למקסיקו באפריל 1520 עם 1,100 גברים. קורטס השאיר 200 גברים בטנוצ'טיטלאן ולקח את השאר כדי להתעמת עם נרוואס. הוא גבר על נרוואס, למרות נחיתותו המספרית, ושכנע את שאר אנשיו של נרוואס להצטרף אליו. במקסיקו, אחד מסגניו של קורטס, פדרו דה אלבאראדו, ביצע את הטבח במקדש הגדול, מה שעורר מרד מקומי.
קורטס חזר במהירות לטנוצ'טיטלאן. ב-1 ביולי 1520, מוקטסומה נהרג (הוא נסקל למוות על ידי אנשיו שלו, כפי שדווח בדיווחים ספרדיים; אם כי יש הטוענים שהוא נרצח על ידי הספרדים ברגע שהבינו את חוסר יכולתו לפייס את המקומיים). מול אוכלוסייה עוינת, קורטס החליט לברוח לטלאסקאלה. במהלך הלילה העצוב (30 ביוני – 1 ביולי 1520), הספרדים הצליחו להימלט בקושי מטנוצ'טיטלאן מעבר לסוללת טלאקופאן, בעוד המאסף שלהם נטבח. חלק גדול מהאוצר שנבזז על ידי קורטס אבד (כמו גם הארטילריה שלו) במהלך הבריחה המבוהלת הזו מטנוצ'טיטלאן.
### הרס טנוצ'טיטלאן
לאחר קרב אוטומבה, הם הצליחו להגיע לטלאסקאלה, לאחר שאיבדו 870 גברים. בעזרת בעלי בריתם, אנשיו של קורטס גברו לבסוף, עם תגבורת שהגיעה מקובה. קורטס החל במדיניות של התשה כלפי טנוצ'טיטלאן, ניתוק אספקה והכנעת הערים בעלות הברית של האצטקים. במהלך המצור, הוא בנה בריגנטינות באגם והרס לאט בלוקים של העיר כדי להימנע מלחימה בסביבה עירונית. המקסיקה נסוגו לטלאטלולקו ואף הצליחו לארוב לכוחות הספרדים הרודפים, וגרמו לאבדות כבדות, אך בסופו של דבר היו החלק האחרון של האי שהתנגד לקונקיסטאדורים. המצור על טנוצ'טיטלאן הסתיים בניצחון ספרדי ובהרס העיר.
בינואר 1521, קורטס סיכל קונספירציה נגדו, בראשות אנטוניו דה ויליאפאנה, שנתלה בגין העבירה. לבסוף, עם לכידתו של קואוטמוק, הטלאטואני (שליט) של טנוצ'טיטלאן, ב-13 באוגוסט 1521, המקסיקה נכבשו, וקורטס הצליח לתבוע זאת עבור ספרד, ובכך שינה את שם העיר למקסיקו סיטי. מסואמריקה תשמש לקולוניזציה של אמריקה, כולל שיטות של עבדות וטיהור אתני. מ-1521 עד 1524, קורטס שלט באופן אישי במקסיקו.
מינוי למושל ספרד החדשה ומחלוקות פנימיות
מקורות היסטוריים רבים העבירו רושם שקורטס טופל בצורה לא הוגנת על ידי הכתר הספרדי, ושהוא לא קיבל דבר מלבד כפיות טובה על תפקידו בביסוס ספרד החדשה. תמונה זו היא זו שקורטס מציג במכתביו ובביוגרפיה המאוחרת שנכתבה על ידי פרנסיסקו לופס דה גומארה. עם זאת, ייתכן שיש יותר בתמונה מאשר זה. תחושת ההישג, הזכאות והיהירות של קורטס עצמו עשויות היו לשחק תפקיד במצבו המידרדר עם המלך:
> קורטס עצמו לא תוגמל בצורה לא נדיבה, אך הוא התלונן במהירות על פיצוי לא מספיק לעצמו ולחבריו. בחשבו שהוא מעבר להישג ידם של ריסון, הוא לא ציית לרבות מהפקודות של הכתר, ומה שהיה פזיז יותר, אמר זאת במכתב לקיסר, מתוארך ל-15 באוקטובר 1524 (Ycazbalceta, "Documentos para la Historia de México", מקסיקו, 1858, I). במכתב זה, קורטס, מלבד אזכור בצורה די פתאומית שכיבוש מקסיקו נבע ממנו בלבד, מודה במכוון באי-ציות שלו במונחים שלא יכלו שלא ליצור רושם שלילי ביותר.
המלך צ'ארלס מינה את קורטס למושל, קפטן גנרל ושופט ראשי של השטח שנכבש זה עתה, המכונה "ספרד החדשה של ים האוקיינוס". אך גם, למורת רוחו של קורטס, מונו ארבעה פקידים מלכותיים בו-זמנית כדי לסייע לו בשלטונו - למעשה, כשהם כפופים אותו לתצפית ומנהל צמודים. קורטס יזם את בניית מקסיקו סיטי, הרס מקדשים ומבנים אצטקיים ואז בנה מחדש על ההריסות האצטקיות את מה שהפך עד מהרה לעיר האירופית החשובה ביותר באמריקה.
קורטס ניהל את הקמתן של ערים חדשות ומינה גברים להרחיב את השלטון הספרדי לכל ספרד החדשה, תוך הטלת מערכת האנקומיינדה ב-1524. הוא שמר אנקומיינדות רבות לעצמו ולפמלייתו, אותן ראו כפרסים הוגנים על הישגם בכיבוש מרכז מקסיקו. עם זאת, הגעות מאוחרות יותר וחברים בפלגים אנטיפתיים לקורטס התלוננו על הנפוטיזם שהדיר אותם.
בשנת 1523, הכתר (אולי בהשפעת אויבו של קורטס, הבישוף פונסקה), שלח כוח צבאי בפיקודו של פרנסיסקו דה גאראי כדי לכבוש וליישב את החלק הצפוני של מקסיקו, אזור פאנוקו. זה היה מכשול נוסף עבור קורטס, שהזכיר זאת במכתבו הרביעי למלך שבו הוא מתאר את עצמו כקורבן של קונספירציה על ידי אויביו המושבעים דייגו ולאסקס דה קואיאר, דייגו קולומבוס והבישוף פונסקה וכן פרנסיסקו גאראי. השפעתו של גאראי נעצרה למעשה על ידי ערעור זה למלך, ששלח צו האוסר על גאראי להתערב בפוליטיקה של ספרד החדשה, מה שגרם לו לוותר ללא קרב.
מענק מלכותי של שלטי אצולה (1525)
למרות שקורטס הפר את סמכותו של דייגו ולאסקס בהפלגה ליבשת ולאחר מכן הובלת משלחת כיבוש, הצלחתו המרהיבה של קורטס תוגמלה על ידי הכתר בשלט אצולה, סימן לכבוד רב, בעקבות בקשתו של הכובש. המסמך המעניק את שלט האצולה מסכם את הישגיו של קורטס בכיבוש מקסיקו. הכרזת המלך אומרת בחלקה:
> אנו, מכבדים את העמל, הסכנות וההרפתקאות הרבות שעברת כפי שצוין לעיל, וכדי שתישאר מזכרת נצחית שלך ושל שירותיך ושאתה וצאצאיך תזכו לכבוד מלא יותר... רצוננו הוא שמלבד שלט האצולה של שושלתך, שיש לך, תוכל לקבל ולשאת כשלט האצולה שלך, ידוע ומוכר, מגן...
המענק מפרט את האיקונוגרפיה של שלט האצולה, החלק המרכזי מחולק לרבעים. בחלק העליון, יש "עיט שחור עם שני ראשים על שדה לבן, שהם סמלי האימפריה". מתחת לזה יש "אריה זהוב על שדה אדום, לזכר העובדה שאתה, הרננדו קורטס הנזכר, בתעשייתך ובמאמצך הבאת עניינים למצב המתואר לעיל" (כלומר, הכיבוש). הספציפיות של שני הרבעים האחרים קשורה ישירות למקסיקו, כאשר רבע אחד מציג שלושה כתרים המייצגים את שלושת הקיסרים האצטקים של עידן הכיבוש, מוקטסומה, קויטלאוואק וקואוטמוק והשני מציג את הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן. מקיפים את המגן המרכזי סמלים של שבע ערי המדינה סביב האגם ואדוניהם שקורטס הביס, כאשר האדונים "יוצגו כאסירים כבולים בשרשרת שתינעל במנעול מתחת למגן".
מות אשתו הראשונה ונישואים מחדש
אשתו של קורטס, קטלינה סוארס, הגיעה לספרד החדשה בסביבות קיץ 1522, יחד עם אחותה ואחיה. נישואיו לקטלינה היו בשלב זה מביכים ביותר, שכן היא הייתה קרובת משפחה של מושל קובה, דייגו ולאסקס, שאת סמכותו קורטס השליך מעליו ולכן היה כעת אויבו. לקטלינה היה חסר התואר האצילי דוניה, אז בשלב זה, נישואיו איתה כבר לא העלו את מעמדו. נישואיהם היו ללא ילדים. מכיוון שקורטס הוליד ילדים עם מגוון נשים ילידיות, כולל בן בסביבות 1522 על ידי מתרגמת התרבות שלו, דוניה מרינה, קורטס ידע שהוא מסוגל להוליד ילדים. יורשו הזכר היחיד של קורטס בשלב זה היה לא חוקי, אך בכל זאת נקרא על שם אביו של קורטס, מרטין קורטס. בן זה מרטין קורטס נקרא גם בפי העם "אל מוסטיזו".
קטלינה סוארס מתה בנסיבות מסתוריות בלילה שבין ה-1 ל-2 בנובמבר 1522. היו האשמות באותה תקופה שקורטס רצח את אשתו. הייתה חקירה על מותה, שראיינה מגוון תושבי בית ואחרים. התיעוד של החקירה פורסם במאה התשע-עשרה במקסיקו, ומסמכים ארכיוניים אלו נחשפו במאה העשרים. מותה של קטלינה סוארס יצר שערורייה וחקירה, אך קורטס היה כעת חופשי להתחתן עם מישהי בעלת מעמד גבוה המתאים יותר לעושרו ולכוחו. בשנת 1526, הוא בנה לעצמו מגורים מרשימים, ארמון קורטס בקוארנבקה, באזור קרוב לבירה שבו היו לו אחזקות אנקומיינדה נרחבות. בשנת 1529, הוא זכה לתואר האצילי דון, אך חשוב מכך, קיבל את התואר האצילי מרקיז עמק אואחאקה והתחתן עם האצילה הספרדייה דוניה חואנה דה סוניגה. הנישואים הולידו שלושה ילדים, כולל בן נוסף, שנקרא גם הוא מרטין. כבן הבכור החוקי, דון מרטין קורטס אי סוניגה היה כעת יורשו של קורטס וירש אותו כמחזיק בתואר ובאחוזה של מרקיזות עמק אואחאקה. בנותיו החוקיות של קורטס היו דוניה מריה, דוניה קטלינה ודוניה חואנה.
קורטס ו"הכיבוש הרוחני" של האימפריה האצטקית
מכיוון שההמרה לנצרות של עמים ילידים הייתה חלק חיוני ובלתי נפרד מהרחבת הכוח הספרדי, ביצוע הוראות רשמיות להמרה זו לאחר השלמת הכיבוש הצבאי היה משימה חשובה עבור קורטס. במהלך עידן התגליות, הכנסייה הקתולית ראתה ניסיונות מוקדמים להמרה באיי הקריביים על ידי נזירים ספרדים, במיוחד המסדרים המנדיקנטיים. קורטס הגיש בקשה למונרך הספרדי לשלוח נזירים פרנציסקנים ודומיניקנים למקסיקו כדי להמיר את האוכלוסיות הילידיות העצומות לנצרות. במכתבו הרביעי למלך, קורטס התחנן לנזירים במקום לכמרים דיוקזיים או חילוניים מכיוון שאותם אנשי דת היו, לדעתו, סכנה רצינית להמרת האינדיאנים.
> אם אנשים אלו [אינדיאנים] היו רואים כעת את ענייני הכנסייה ושירות האל בידי קאנונים או מכובדים אחרים, וראו אותם מתמכרים לסגנונות ולחילול הקודש הנפוצים כעת בספרד, בידיעה שאנשים כאלו הם משרתי האל, זה היה מביא את אמונתנו לנזק רב שאני מאמין שכל הטפה נוספת לא תועיל.
הוא רצה שהמנדיקנטים יהיו המבשרים העיקריים. לנזירים מנדיקנטיים בדרך כלל לא היו סמכויות כהונה מלאות לבצע את כל הסקרמנטים הדרושים להמרת האינדיאנים ולצמיחת הניאופיטים באמונה הנוצרית, אז קורטס הציג פתרון לכך למלך.
> הוד מלכותך צריך באותו אופן להתחנן בפני הוד קדושתו [האפיפיור] להעניק סמכויות אלו לשני האנשים העיקריים במסדרים הדתיים שיגיעו לכאן, ושהם צריכים להיות שליחיו, אחד ממסדר סנט פרנסיס והשני ממסדר סנט דומיניק. עליהם להביא את הסמכויות הנרחבות ביותר שהוד מלכותך מסוגל להשיג, כי מכיוון שארצות אלו כה רחוקות מכנסיית רומא, ואנו, הנוצרים שמתגוררים כעת כאן ונעשה זאת בעתיד, כה רחוקים מהתרופות המתאימות למצפוננו וכיוון שאנו בני אדם, כה כפופים לחטא, חיוני שהוד קדושתו יהיה נדיב איתנו ויעניק לאנשים אלו סמכויות נרחבות ביותר, שיועברו לאנשים שנמצאים בפועל כאן, בין אם זה יינתן לגנרל של כל מסדר או לפרובינציאלים שלו.
הפרנציסקנים הגיעו במאי 1524, קבוצה עוצמתית סמלית של שנים-עשר הידועה כשנים-עשר השליחים של מקסיקו, בראשות פראי מרטין דה ולנסיה. הפרנציסקני חרונימו דה מנדייטה טען שהמעשה החשוב ביותר של קורטס היה הדרך שבה פגש את הקבוצה הראשונה הזו של פרנציסקנים. נאמר שהכובש עצמו פגש את הנזירים כשהתקרבו לבירה, כורע ברך לרגלי הנזירים שצעדו מהחוף. סיפור זה סופר על ידי פרנציסקנים כדי להפגין את האדיקות והענווה של קורטס והיה מסר עוצמתי לכולם, כולל האינדיאנים, שכוחו הארצי של קורטס היה כפוף לכוח הרוחני של הנזירים. עם זאת, אחד משנים-עשר הפרנציסקנים הראשונים, פראי טוריביו דה בנאוונטה מוטוליניה לא מזכיר זאת בהיסטוריה שלו. לקורטס ולפרנציסקנים הייתה ברית חזקה במיוחד במקסיקו, כאשר הפרנציסקנים ראו בו "משה החדש" על כיבוש מקסיקו ופתיחתה לאוונגליזציה נוצרית. בתגובתו של מוטוליניה משנת 1555 לדומיניקני ברטולומה דה לאס קאסאס, הוא משבח את קורטס.
> ובאשר לאלו שממלמלים נגד המרקיז דל ואיה [קורטס], אלוהים ינוח עליו, ואשר מנסים להשחיר ולהסתיר את מעשיו, אני מאמין שלפני אלוהים מעשיהם אינם מקובלים כמו אלו של המרקיז. למרות שכבן אדם הוא היה חוטא, הייתה לו אמונה ומעשים של נוצרי טוב, ורצון גדול להעסיק את חייו ורכושו בהרחבה והגדלה של יריד ישוע המשיח, ולמות למען המרת הגויים האלה... מי אהב והגן על האינדיאנים של העולם החדש הזה כמו קורטס? ... דרך קפטן זה, אלוהים פתח לנו את הדלת להטיף את הבשורה הקדושה שלו והוא זה שגרם לאינדיאנים להעריץ את הסקרמנטים הקדושים ולכבד את משרתי הכנסייה.
בגרסה של פראי ברנרדינו דה סהגון משנת 1585 לנרטיב הכיבוש שקודד לראשונה כספר XII של הקודקס הפלורנטיני, יש התייחסויות משבחות לקורטס שאינן מופיעות בטקסט המוקדם יותר מנקודת המבט הילידית. בעוד שספר XII של הקודקס הפלורנטיני מסתיים בתיאור של חיפוש הספרדים אחר זהב, בגרסה המתוקנת של סהגון משנת 1585, הוא מסיים בשבחו של קורטס על כך שביקש לשלוח את הפרנציסקנים למקסיקו כדי להמיר את האינדיאנים.
משלחת להונדורס ואחריה (1524–1541)
### משלחת להונדורס (1524–1526)
מ-1524 עד 1526, קורטס עמד בראש משלחת להונדורס שם הביס את כריסטובל דה אוליד, שתבע את הונדורס כשלו תחת השפעת מושל קובה, דייגו ולאסקס. מחשש שקואוטמוק עלול להוביל התקוממות במקסיקו, הוא הביא אותו איתו להונדורס. במהלך שנוי במחלוקת, קואוטמוק הוצא להורג במהלך המסע. זועם על בגידתו של אוליד, קורטס הוציא צו לעצור את ולאסקס, שהיה בטוח שהוא עומד מאחורי פעולותיו של אוליד. זה, עם זאת, רק שירת להרחיק עוד יותר את כתר קסטיליה ואת מועצת האינדיות, ששניהם כבר החלו להרגיש חרדה לגבי כוחו העולה של קורטס.
מכתבו החמישי של קורטס למלך צ'ארלס מנסה להצדיק את התנהגותו, מסתיים בהתקפה מרה על "יריבים ואויבים שונים וחזקים" ש"הסתירו את עיני הוד מלכותך". צ'ארלס, שהיה גם קיסר האימפריה הרומית הקדושה, לא היה לו זמן למושבות רחוקות (חלק גדול מתקופת שלטונו של צ'ארלס עבר במלחמות עם צרפת, הפרוטסטנטים הגרמנים והאימפריה העות'מאנית המתרחבת), אלא במידה שתרמו למימון מלחמותיו. בשנת 1521, שנת הכיבוש, צ'ארלס טיפל בעניינים בנחלותיו הגרמניות, והבישוף אדריאן מאוטרכט שימש כעוצר בספרד.
ולאסקס ופונסקה שכנעו את העוצר למנות נציב (Juez de residencia, לואיס פונסה דה לאון) עם סמכויות לחקור את התנהגותו של קורטס ואף לעצור אותו. קורטס צוטט פעם כאומר שזה "קשה יותר להילחם נגד בני ארצו מאשר נגד האצטקים". המושל דייגו ולאסקס המשיך להיות קוץ בצדו, בשיתוף פעולה עם הבישוף חואן רודריגס דה פונסקה, ראש המחלקה הקולוניאלית הספרדית, כדי לערער אותו במועצת האינדיות.
לפני שעזב להונדורס, ב-12 באוקטובר 1524, קורטס השאיר באחריות שלושה מתוך חמשת הפקידים שהרכיבו את ה-Tribunal de Cuentas שהוקם על ידי צ'ארלס החמישי כדי לפקח על שלטונו של קורטס: אלונסו דה אסטרדה; רודריגו דה אלבורנוס; ואלונסו דה סואסו. השניים האחרים גונסאלו דה סלסאר ופדרו אלמינדס צ'ירינו (המכונה 'פראלמינדס'), ליוו אותו בקמפיין.
בזמן שהיה בדרך, הגיעה שמועה לקורטס שחילוקי דעות בין אלבורנוס לאסטרדה הופכים לאלימים עד כדי קרב חרבות. לכן הוא הורה לסלסאר ואלמינדס צ'ירינו לחזור למקסיקו סיטי כדי להצטרף לממשלה, מה שעשו ב-29 בדצמבר 1524.
סלסאר ואלמינדס צ'ירינו הפיצו שמועה שקורטס מת, ובמאי 1525 נטלו את כל הכוח לעצמם, כולל תפיסת רכושו של קורטס ועינוי מנהל משק הבית שלו, בן דודו של קורטס, רודריגו דה פאס, כדי לחשוף את מקום הימצאו של אוצרו לכאורה. סואסו גורש לגלות.
בסוף ינואר 1526, קורטס העביר מסר חזרה לתומכיו שהוא עדיין חי. סלסאר ואלמינדס צ'ירינו הודחו ונעצרו, ואלבורנוס ואסטרדה חזרו לתפקידם. קורטס עצמו לקח עוד חמישה חודשים לחזור מהמשלחת שלו, והגיע למקסיקו סיטי ב-19 ביוני, שם נח במנזר הפרנציסקני במשך 5 לילות.
יום או יומיים לאחר מכן, פונסה דה לאון הגיע סוף סוף למקסיקו סיטי כדי להחליף את קורטס כמושל ספרד החדשה ולהתחיל את ה-juez de residencia. הליציאט חלה ומת זמן קצר לאחר הגעתו, ומינה את מרקוס דה אגילאר לאלקאלדה מאיור. בפברואר 1527, אגילאר הקשיש חלה בתורו ולפני מותו, מינה את אלונסו דה אסטרדה לתפקיד המושל, תפקיד שבו אושר בצו מלכותי באוגוסט 1527. קורטס, שנחשד בהרעלת שני הגברים, נמנע מלקחת את השלטון.
אלבורנוס, שהפליג לספרד זמן קצר לאחר הגעתו של פונסה דה לאון ב-1526, שכנע את מועצת האינדיות עם הגעתו לסביליה לשחרר את סלסאר ואלמינדס צ'ירינו, בניגוד לרצונו של קורטס.
באוגוסט 1527, אסטרדה אושר כמושל בצו מלכותי. כאשר קורטס מחה בפני אסטרדה על כך שכרת את ידו של אחד מחסידיו ללא משפט כעונש על מעורבותו בקטטה, אסטרדה הורה להגלות את קורטס לאחוזתו הכפרית.
סמכותו מוגבלת, רודפיו לא נענשו, בעוד פמלייתו סבלה מעונשים שרירותיים וגורשה מהעיר שייסד, קורטס הפליג לספרד בתחילת 1528 כדי לערער בפני הקיסר שלו, צ'ארלס החמישי.
### חזרה ראשונה לספרד (1528) ומרקיזות עמק אואחאקה
במאי 1528, קורטס הגיע לספרד עם אוצרות ו-40 אצטקים כדי להרשים ולערער לצדק של אדונו, צ'ארלס החמישי. חואן אלטמיראנו ואלונסו ואליינטה נשארו במקסיקו ופעלו כנציגיו של קורטס בהיעדרו. קורטס הציג את עצמו בפאר רב בפני חצרו של צ'ארלס החמישי. עד אז, צ'ארלס חזר, וקורטס הגיב ביושר להאשמות אויבו. בהכחישו שעיכב זהב לכתר, הוא הראה שהוא תרם יותר מהקינטו (חמישית) הנדרש. אכן, הוא הוציא כספים רבים כדי לבנות את הבירה החדשה מקסיקו סיטי על הריסות הבירה האצטקית טנוצ'טיטלאן, שיושרה במהלך המצור שהפיל את האימפריה האצטקית.
הוא התקבל על ידי צ'ארלס בכל הכבוד ועוטר במסדר סנטיאגו. בתמורה למאמציו בהרחבת האימפריה הספרדית הצעירה עדיין, קורטס תוגמל ב-1529 בכך שזכה לתואר האצילי דון אך חשוב מכך נקרא "מרקיז דל ואיה דה אואחאקה" (מרקיז עמק אואחאקה) והתחתן עם האצילה הספרדייה דוניה חואנה סוניגה, לאחר מותה ב-1522 של אשתו הראשונה הפחות מכובדת, קטלינה סוארס. התואר האצילי והאחוזה הסניוריאלית של המרקיזות עברו לצאצאיו עד 1811. עמק אואחאקה היה אחד האזורים העשירים ביותר בספרד החדשה, ולקורטס היו 23,000 וסאלים ב-23 אנקומיינדות בשם לצמיתות.
אף על פי שאושר באחזקות הקרקע והוסאלים שלו, הוא לא הוחזר כמושל ומעולם לא קיבל שוב תפקיד חשוב במנהל ספרד החדשה. במהלך נסיעתו לספרד, רכושו נוהל בצורה לא נכונה על ידי מנהלים קולוניאליים פוגעניים. הוא צידד בילידים מקומיים בתביעה משפטית. הילידים תיעדו את ההתעללויות בקודקס הואצוטסינקו.
האחוזה והתואר עברו לבנו החוקי דון מרטין קורטס לאחר מותו של קורטס ב-1547, שהפך למרקיז השני. הקשר של דון מרטין עם מה שנקרא קונספירציית האנקומנדרוס סיכן את האחזקות, אך הן הוחזרו ונשארו הפרס המתמשך למשפחתו של הרנאן קורטס לאורך הדורות.
### חזרה לעולם החדש (1530) ומינוי משנה למלך (1535)
קורטס חזר למקסיקו ב-1530 עם תארים וכבוד חדשים. למרות שקורטס עדיין שמר על סמכות צבאית ואישור להמשיך בכיבושיו, דון אנטוניו דה מנדוסה מונה ב-1535 למשנה למלך כדי לנהל את העניינים האזרחיים של ספרד החדשה. חלוקת כוח זו הובילה למחלוקת מתמדת וגרמה לכישלונם של כמה מיזמים שבהם היה מעורב קורטס. בחזרתו למקסיקו, קורטס מצא את המדינה במצב של אנרכיה. היה חשד חזק בחוגי החצר למרד מתוכנן על ידי קורטס.
לאחר שביסס מחדש את מעמדו והחזיר סוג של סדר, קורטס פרש לאחוזותיו בקוארנבקה, כ-30 מייל (48 ק"מ) דרומית למקסיקו סיטי. שם, הוא התרכז בבניית ארמונו ובחקר האוקיינוס השקט. בהישארותו במקסיקו בין 1530 ל-1541, קורטס הסתכסך עם נוניו בלטרן דה גוסמן וערער על הזכות לחקור את השטח שהוא כיום קליפורניה עם אנטוניו דה מנדוסה, המשנה למלך הראשון.
קורטס רכש כמה מכרות כסף בסומפאנגו דל ריו ב-1534. בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-16, הוא היה הבעלים של 20 מכרות כסף בסולטפק, 12 בטקסקו ו-3 בזאקואלפאן. מוקדם יותר, קורטס תבע את הכסף באזור טמאסולה.
בשנת 1536, קורטס חקר את החלק הצפון-מערבי של מקסיקו וגילה את חצי האי באחה קליפורניה. קורטס גם בילה זמן בחקר חוף האוקיינוס השקט של מקסיקו. מפרץ קליפורניה נקרא במקור ים קורטס על ידי מגלהו פרנסיסקו דה אולואה ב-1539. זו הייתה המשלחת הגדולה האחרונה של קורטס.
חיים מאוחרים ומוות
### חזרה שנייה לספרד
לאחר חקירתו את באחה קליפורניה, קורטס חזר לספרד ב-1541, בתקווה לבלבל את אזרחיו הכועסים, שהגישו נגדו תביעות רבות (על חובות, שימוש לרעה בכוח וכו'). בחזרתו, הוא עבר דרך קהל כדי לדבר עם הקיסר, שדרש ממנו לדעת מי הוא. "אני אדם", השיב קורטס, "שנתן לך יותר מחוזות מאשר אבותיך השאירו לך ערים".
### משלחת נגד אלג'יר
הקיסר התיר לבסוף לקורטס להצטרף אליו ואל הצי שלו בפיקודו של אנדראה דוריה במשלחת הגדולה נגד אלג'יר בחוף הברברי ב-1541, שהייתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית. במהלך קמפיין זה, קורטס כמעט טבע בסערה שפגעה בצי שלו בזמן שרדף אחרי הפאשא של אלג'יר.
### שנים אחרונות, מוות ושרידים
לאחר שהוציא כמות גדולה מכספו שלו למימון משלחות, הוא היה כעת בחובות כבדים. בפברואר 1544, הוא הגיש תביעה לאוצר המלכותי, אך התעלמו ממנו בשלוש השנים הבאות. נגעל, הוא החליט לחזור למקסיקו ב-1547. כשהגיע לסביליה, הוא לקה בדיזנטריה. הוא מת בקסטייחה דה לה קואסטה, מחוז סביליה, ב-2 בדצמבר 1547, ממקרה של דלקת קרום הריאה בגיל 62.
הוא השאיר את ילדיו המסטיסים והלבנים הרבים מטופלים היטב בצוואתו, יחד עם כל אחת מאמותיהם. הוא ביקש בצוואתו ששרידיו ייקברו בסופו של דבר במקסיקו. לפני מותו הוא גרם לאפיפיור להסיר את הסטטוס ה"טבעי" של ארבעה מילדיו (לגיטימציה שלהם בעיני הכנסייה), כולל מרטין, הבן שהיה לו עם דוניה מרינה (הידועה גם כלה מלינצ'ה), שנאמר שהיה המועדף עליו. בתו, דוניה קטלינה, לעומת זאת, מתה זמן קצר לאחר מות אביה.
לאחר מותו, גופתו הועברה יותר משמונה פעמים מסיבות שונות. ב-4 בדצמבר 1547, הוא נקבר במאוזוליאום של הדוכס ממדינה בכנסיית סן איסידורו דל קמפו, סביליה. שלוש שנים לאחר מכן (1550), בשל הצורך במקום על ידי הדוכס, גופתו הועברה למזבח סנטה קטרינה באותה כנסייה. בצוואתו, קורטס ביקש שגופתו תיקבר במנזר שהורה לבנות בקויואקאן במקסיקו, עשר שנים לאחר מותו, אך המנזר מעולם לא נבנה. אז ב-1566, גופתו נשלחה לספרד החדשה ונקברה בכנסיית סן פרנסיסקו דה טקסקו, שם נקברו אמו ואחת מאחיותיו.
בשנת 1629, צאצאו הזכר האחרון של קורטס, דון פדרו קורטס, המרקיז הרביעי של עמק אואחאקה, מת. המשנה למלך החליט להעביר את עצמותיו של קורטס, יחד עם אלו של צאצאו, לכנסייה הפרנציסקנית במקסיקו. זה התעכב בתשע שנים, בזמן שגופתו נשארה בחדר הראשי של ארמון המשנה למלך. בסופו של דבר, היא הועברה לסגראריו של הכנסייה הפרנציסקנית, שם נשארה במשך 87 שנים. בשנת 1716, היא הועברה למקום אחר באותה כנסייה. בשנת 1794, עצמותיו הועברו ל"בית החולים של ישו" (שנוסד על ידי קורטס), שם הוקמו פסל של טולסה ומאוזוליאום. היה טקס פומבי וכל הכנסיות בעיר צלצלו בפעמוניהן.
בשנת 1823, לאחר עצמאות מקסיקו, נראה היה קרוב שגופתו תחלל, אז המאוזוליאום הוסר, הפסל ושלט האצולה נשלחו לפלרמו, סיציליה, כדי להיות מוגנים על ידי הדוכס מטרנובה. העצמות הוחבאו, וכולם חשבו שהן נשלחו מחוץ למקסיקו. בשנת 1836, עצמותיו הועברו למקום אחר באותו בניין.
רק ב-24 בנובמבר 1946, הן התגלו מחדש, הודות לגילוי מסמך סודי על ידי לוקאס אלאמאן. עצמותיו הופקדו בידי המכון הלאומי לאנתרופולוגיה והיסטוריה (INAH). השרידים אומתו על ידי INAH. לאחר מכן הם הוחזרו לאותו מקום, הפעם עם כתובת ברונזה ושלט האצולה שלו. כאשר העצמות התגלו מחדש לראשונה, תומכי המסורת ההיספנית במקסיקו התרגשו, אך תומך אחד של חזון אינדיגניסטי של מקסיקו "הציע שהשרידים יישרפו בפומבי מול הפסל של קואוטמוק, והאפר יושלך לאוויר". בעקבות הגילוי והאימות של שרידי קורטס, היה גילוי של מה שתואר כעצמותיו של קואוטמוק, מה שהוביל ל"קרב העצמות".
ב-16 בדצמבר 1560, התביעות הקשורות לוסאלים של אחוזת קורטס יושבו על ידי צו מלכותי שהוציא פיליפ השני.
טקסונים שנקראו על שם קורטס
קורטס מונצח בשם המדעי של תת-מין של לטאה מקסיקנית, Phrynosoma orbiculare cortezii.