הרמן פון ויסמן: הכובש שגרמניה הורידה מאוחר יותר
הפקודה שברלין נתנה לו ב-1889 הסתכמה במלמול בן מילה אחת: ניצחון. הרמן פון ויסמן (Hermann Wissmann) חצה את אפריקה פעמיים, מיפה את נהר הקסאי עבור ליאופולד השני, וקיבל על כך את מדליית המייסדים של החברה הגאוגרפית המלכותית. מה שעשה עם אותו תדרוך בן מילה אחת — צבא שכירי חרב שגויס מחוץ לטריטוריה, מקלעי מקסים, שדות שרופים ואסירים תלויים — הוא הסיבה לכך שהפסל שלו נגרר מהבסיס שלו בדאר א-סלאם ושהוויכוח עליו אינו עוסק כלל בגאוגרפיה.
מפרנקפורט דודר לצבא פרוסה
הרמן וילהלם ליאופולד לודוויג ויסמן נולד ב-4 בספטמבר 1853 בפרנקפורט דודר, בפרוסיה. הוא התגייס לצבא פרוסה ב-1870 והוסמך כקצין ב-1874, ושירת ברגימנט הרובאים ה-90 של מקלנבורג ברוסטוק. הוא לא היה קצין לדוגמה: הוא ריצה ארבעה חודשים בכלא בגין פציעת אדם בדו-קרב. הוא הפך לקפטן עד 1888, רס"ן עד 1890, קולונל עד 1896, והוסיף את תואר האצולה "פון" לשמו לאחר 1890.
ברחבי היבשת
התפנית אירעה ב-1879, כאשר פגש את חוקר האצות פואל פוגה. ב-1880 השניים נסעו יחד לבסין הקונגו; פוגה נעצר כדי להקים תחנה חקלאית, וויסמן המשיך מזרחה, והלך ברגל דרך מה שהיא כיום טנזניה ועד לאוקיינוס ההודי. החצייה מלואנדה לזנזיבר, שהושלמה בין 1880 ל-1882, הייתה אחת מחציות האזור המשווני באפריקה המשמעותיות ביותר באותה תקופה. לאחר מכן הוא חקר את מערכת נהר הקסאי מ-1883 עד 1885 בחסותו של ליאופולד השני מלך בלגיה, בשיא הקמת מדינת חסות הקונגו. החברה הגאוגרפית המלכותית העניקה לו את מדליית המייסדים שלה ב-1888.
העבודה בקסאי ייצרה גם אחת משלבי ההשלכות העגומים ביותר בתיעוד. במרץ 1883 העניק ויסמן למנהיג הסונגֶה נסאפו נסאפו, שליט אמפנגי, את הכינוי "זאפו זאפ". אנשיו של זאפו זאפ הפכו לעוזרים קולוניאליים; משלחת גביית המסים שלהם ב-1899 ייצרה טבחים שעוררו זעם בינלאומי.
רייכסקומיסר
ב-8 בפברואר 1888 מונה ויסמן לרייכסקומיסר הגרמני הראשון, והוטל עליו למחוץ את המרד במזרח אפריקה הגרמנית בהנהגת אבושִירִי אבן סלים אל-חארת'י. הוא החזיק בתפקיד עד 21 בפברואר 1891, מונה לנציב האזור המערבי באותה שנה, וחזר כרייכסקומיסר ב-1895, וכיהן כמושל מזרח אפריקה הגרמנית עד 4 בדצמבר 1896.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הפתרון הצבאי שלו היה לייבא כוח אדם. הוא שכיר שכירי חרב סודאנים ובהמשך זולוס שגויסו בדרום אפריקה, הציב אותם תחת קצינים גרמנים, והקים את מה שנודע ככוח ויסמן (Wissmanntruppe). הוא ביצר את בגאמויו ואת דאר א-סלאם וכבש מחדש את טאנגה ואת פאנגאני. אבושירי הוצא להורג בפאנגאני ב-16 בדצמבר 1889, ובינואר 1890 פרסם ויסמן חנינה כללית للمורדים שנותרו. בטריטוריה שהועברה על ידי סולטאן זנזיבר הוא ייסד את התושבות מושי על מורדות הר הקילימנג'רו. הוא גם דאג לבנות ספינת קיטור, SMS הרמן פון ויסמן, בהמבורג ב-1890 והרכיב אותה מחדש באגם ניאסה בספטמבר 1893 — כלי שיט שהבריטים לכדו בליולי בפעילות הימית הראשונה של מלחמת העולם הראשונה.
השיטות
אין דרך הגונה לייפות זאת. כוחותיו של ויסמן השתמשו בשיטות שלמד בקונגו: טבחים שבוצעו באמצעות מקלעי מקסים שירו כחמש מאות קליעים בדקה נגד אנשים שלא היה בידם דבר השווה לכך, ערים שנבזזו, שדות שנשרפו, מתנגדים שהוצאו להורג, ואסירים שעבדו בעבודות כפייה ועבדות מינית. זה לא היה נלווה למסע; זה היה המסע. אפילו בתוך הממסד האימפריאלי הגרמני הוא ספג ביקורת קשה מצד דיפלומטים וקצינים עמיתים, שכינו אותו דיקטטור צבאי והאשימו אותו ביהירות ובחוסר יכולת מנהלית. מצב בריאותי לקוי סיים את שירותו ב-1896.
שנים אחרונות
הוא שב לביתו בגרמניה, כתב כמה ספרים — מסעי השני באפריקה המשוונית הופיע ב-1891, עם תרגום לאנגלית באותה שנה — והרצה ברחבי הארץ כסלבריטאי של האימפריה. הוא נישא לאישה בשם הדוויג, ובנו הרמן, שנולד ב-1895, הפך לגאוגרף בעל מעמד מסוים. ב-15 ביוני 1905, בווייסנבאך שבאוסטרו-הונגריה, ירה ויסמן בטעות בעצמו ברובה שלו בזמן ציד. הוא היה בן חמישים ואחת.
מדוע הרמן מכונה גאון
הוא מכונה כך בעיקר על ידי אנשים המושקעים באגדה האימפריאלית, והתווית הזו אינה שורדת מפגש עם הראיות. כדאי להפריד בין שני דברים שעשויים להיות משמעותיים בהם.
הראשון הוא אמיתי אך צנוע. לוויסמן הייתה יכולת יוצאת דופן לתנועה למרחקים ארוכים וללוגיסטיקה: חציית היבשת מלואנדה לזנזיבר ברגל, ולאחר מכן מיפוי מערכת הקסאי, דרשו ארגון מתמשך, אוזן לשפות ולמשוח, וסיבולת פיזית לאורך שנים במקום חודשים. מדליית המייסדים של החברה הגאוגרפית המלכותית ב-1888 הוענקה עבור עבודה גאוגרפית אמיתית, ולסקירות של נהר הקסאי היה ערך קרטוגרפי מתמשך. זוהי מלאכה — מלאכת הנוסע — ולא אינטלקט, וזו אותה מלאכה שבה החזיקו עשרות מבני דורו.
השני הוא הסיבה שבגללה הוא חשוב היסטורית למעשה, וזה אינו דבר שאת המילה גאון יש להשתמש כדי לתאר. החידוש בר-הקיימא שלו היה תבנית לכיבוש קולוניאלי: כוח שכיר חרב מקצועי המגויס מחוץ לטריטוריה אותה יכבוש, המונהג על ידי גרמנים, מצויד במקלעים, ובלתי מוגבל ביחסו כלפי אזרחים. כוח ויסמן הפך לגרעין של כוח ההגנה (Schutztruppe), והתבנית יוצאה. לקרוא לזה גאונות זו שגיאת קטגוריה; זה היה יישום יעיל של אסימטריה טכנולוגית על אוכלוסיות בלתי חמושות, ועמיתיו שלו שפטו אותו כבלתי כשיר מנהלית בנוסף לכך.
פסק הדין ההגון הוא שוויסמן היה נוסע מטיל אימה וחייל אכזרי שהגיע ברגע שבו אירופה תגמלה את שניהם. דבר ברישום אינו מצביע על מקוריזות מחשבתית. מה שמראים המקורות הוא סיבולת, אכזריות ותזמון טוב מאוד.
מורשת
חייו שלאחר המוות של ויסמן היו חיסור ארוך. אנדרטת ויסמן שעמדה בדאר א-סלאם הופלה על ידי הבריטים; הפסל הגיע בסופו של דבר להמבורג, שם הפך למוקד של מחאת סטודנטים ונשאר ויכוח חי על האופן שבו גרמניה מציגה את עברה הקולוניאלי. הכוח הצבאי שבנה האריך ימים אחריו כחיל ההגנה. ספינת הקיטור שנשאה את שמו נתפסה ב-1914. בטנזניה המקומות שהוא לקח בכוח הם פשוט ערים, ולצאצאי האנשים שנלחמו נגד כוח ויסמן יש חשבון משלהם על מה שהיה. מושי עדיין נמצאת על ההר. זהו החלק בר-הקיימא — הערים, הגבולות, העלבון — והוא שייך לרישום של הקולוניאליזם הגרמני ולא להיסטוריה של החקר שבה היה רשום במשך זמן רב.