הרברט ספנסר: הפילוסוף שנמכר במיליון עותקים אף אחד לא קורא
בין 1860 ל-1903, המוציא לאור המורשה שלו באמריקה מכר 368,755 עותקים מספריו, והמכירות העולמיות כנראה עברו מיליון — מה שעשוי להפוך אותו לפילוסוף היחיד בהיסטוריה שמכר מיליון עותקים מספריו בעודו בחיים כדי להוציא את התמלוגים. הוא לא היה בעל תואר אקדמי. תוך חמישים שנה ממותו, פילוסופים מקצועיים תיארו את יצירת חייו כפרודיה על פילוסופיה.
דרבי וחינוך שדילג על האוניברסיטה
הוא היה בנו של ויליאם ג'ורג' ספנסר, מורה בבית ספר בדרבי ומתנגד דתי, שנולד ב-27 באפריל 1820. ההתנגדות היורשתית והיא עיצבה את הלימודים: במקום השגרה הקלאסית המקובלת, הוא קיבל יסודות לא שגרתיים במדע אמפירי מאביו, מתמטיקה, פיזיקה ולימודים קלאסיים מדודו תומס ספנסר, ולאחר מכן קריאה מונחית רבה על חשבונו. הוא מעולם לא למד באוניברסיטה, וההשמטה משתקפת בשני הכיוונים בקריירה שלו — היא השאירה אותו חופשי מהרגלים של מקצוע וגם חופשי ממשמעתו.
מסילות ברזל, The Economist, וסטטיקה חברתית
הוא נכנס לפריחת מסילות הברזל של סוף שנות ה-30 של המאה ה-19 כמהנדס אזרחי, ובמקביל כתב לעיתונים רדיקליים של מתנגדי הדת, ומ-1848 עד 1853 עבד כעורך משנה ב-The Economist — התפקיד שהפך מהנדס מבריק לאינטלקטואל ציבורי. ספרו הראשון, סטטיקה חברתית, פורסם ב-1851 וכבר הכיל את היעד: האנושות תתאים כל כך לחיים החברתיים עד שהמדינה תדעך לבסוף, לאחר שלא יישאר לה מה לעשות.
המערכת
מה שבא אחריו היה אחד המיזמים השאפתניים ביותר שניסה כל ויקטוריאני. סדרת העשרה כרכים של מערכת הפילוסופיה הסינתטית נועדה לאחד את כל הידע תחת עקרון אחד של שינוי — עקרונות ראשונים (1862), עקרונות הביולוגיה (1864–67), עקרונות הפסיכולוגיה (1870–80), עקרונות הסוציולוגיה (1874–96) ועקרונות האתיקה (1879–92).
הרעיון המארגן היה שהכל מתפתח בכיוון אחד: האבולוציה היא שינוי מהומוגניות בלתי מסודרת להטרוגניות מסודרת. ערכול, עובר, נפש וחברה נחשבו כולם עוברים את אותו התהליך, הופכים מורכבים יותר, מפותחים יותר ומשולבים יותר ככל שהם מתקדמים. כשהוחל על החברה, זה יצר תובנה סוציולוגית אמיתית — שצמיחה והפרדה פנימית מניעות את המורכבות הארגונית הגוברת — ולכן כרכי הסוציולוגיה הזקינו טוב יותר מרוב שאר היצירה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →הישרדות הכשירים ביותר
הביטוי שכולם מכירים הוא שלו. הוא טבע את "הישרדות הכשירים ביותר" ב-עקרונות הביולוגיה ב-1864, לאחר שקרא את מוצא המינים, ודרווין אימץ אחר כך את הביטוי. הכרונולוגיה ראויה לטיפול, כי היא מופיעה לפעמים בסדר ההפוך: ספנסר פיתח את מסגרת האבולוציה שלו לפני שדרווין פרסם, ואז התאים את הברירה הטבעית למבנה שכבר היה לו — שהסתמך קשות על תורשת למרק של תכונות נרכשות. הוא לא היה דרוויניסט שהגזים. הוא היה אבולוציוניסט מסוג שונה ווותיק יותר שסיפח את דרווין.
הפוליטיקה
הפוליטיקה שלו נעה מרדיקלית לריאקציונרית לאורך מסלול ויקטוריאני סטנדרטי. ספנסר הצעיר תמך בהלאמת קרקעות ובאיגודי עובדים; ספנסר המבוגר דחה את שניהם, יחד עם טענתו הקודמת על זכות להתעלם מהמדינה, משום שהם התבררו כפוגעים בתועלת הכללית. האדם נגד המדינה (1884) תקף חקיקת רווחה, חינוך חובה ורפורמה חברתית באופן כללי כהפרות של חוק הטבע.
העיקרון המוסרי הבסיסי היה צמוד יותר ממה שהקריקטורה מאפשר: חירותו של כל אחד, מוגבלת על ידי חירות דומה של כל האחרים. זכויות מוסריות נגזרו כמסקנות מאותה חירות שווה ופעלו כמגבלות בלתי ניתנות לביטול על כל חישוב של תועלת — עמדה קפדנית יותר מזו של ג'ון סטיורט מיל, לא פחות מרוככת. ובנוגע להתלהבות הגדולה של תקופתו, הוא היה בלתי מעורער בכיוון הלא פופולרי: מתנגד נלהב של אימפריאליזם ומיליטריזם, וחריף מספיק כלפי מלחמת הבורים עד שנתקף על כך.
האשמת הדרוויניזם החברתי
כאן הרשויות חלוקות, והחלוקה חשובה. ספנסר מסווג בדרך כלל תחת דרוויניזם חברתי, וכתיבתו הפוליטית אכן מכילה נושאים עקביים עם זה. אבל האנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד קוראת לתיאור זה שגוי באופן יסודי, ומצביעה על כך שספנסר סירב במפורש להשוות את ה"כשירים ביותר" עם ה"טובים ביותר" וטען שבני אדם מטילים בקרה אתית על מאבק האבולוציה — ההתנהגות מושפעת, לפי טענתו, מאוטיליטריאניזם רציונלי ולא מברירה טבעית. התווית נובעת בעיקר מריצ'רד הופשטטר, שקרא אותו כמגנה את הקפיטליזם האכזרי. זהו קריאה שהספרות המקצועית רואה כיום כקריאה שגויה.
למה קוראים להרברט גאון
הטענה מבוססת על היקף ועל ארכיטקטוניקה. ספנסר ניסה לזהות חוק יחיד של שינוי ולאחר מכן לנגן ממנו, לפי סדר, תיאור של חומר, חיים, נפש, חברה ומוסר — והוא בנה את המסגרת לפני שדרווין נתן לו מנגנון, שהוא הראיה החזקה ביותר לדמיון סינתטי יוצא דופן. הוא טבע את הביטוי שהתיאוריה של הברירה הטבעית עדיין ידועה בפופולריות, ודרווין אימץ אותו ממנו. ההישג שלו היה יוצא דופן: הוא השפיע על ג'ורג' אליוט ועל ה.ג'. ולס, הניע תנועות אינטלקטואליות בסין וביפן, ותורגם לבנגלית על ידי הצעיר נרנדרנאת דאטה, שהפך מאוחר יותר לסוואמי ויווקאננדה, שתרגם את חינוך של ספנסר עבור קוראים הודים.
המקרה הנגדי לפחות חזק כמוו. הנרי סידג'וויק טען שהדדוקציה הקפדנית הייתה אשליה — שהאוטיליטריאניזם המכונה "רציונלי" של ספנסר היה אוטיליטריאניזם אמפירי רגיל לובש תלבושת דדוקטיבית, ושההכללה הגדולה מעולם לא השיגה את הנגזרות שפרסמה. יש אי יציבות לוגית פעילה במרכזה, מכיוון שזכויות בלתי ניתנות לביטול ומקסימיזציה של תועלת לא יכולות שתיהן לריבוניות. מיל דחה את טענתו שעקרונות מוסריים יכולים להיות נחוצים ואוניברסליים באופן מוחלט. המנגנון הביולוגי שבנה עליו, תורשת למרק, היה פשוט שגוי. ומכירת מיליון ספרים היא עובדה על הקהל הקורא של המאה ה-19, לא על איכות הטיעון. מה שניתן לומע בביטחון הוא שהתמוטטות המוניטין שלו הייתה תלולה יותר ממה שטעויותיו הצדיקו: האשמתו של ג'.א. מור שהוא ביצע את כשל הנטורליסטית נחשבת כיום כשגויה, והמחקר האחרון משקם אותו בשקט.
מורשת
הוא מעולם לא נישא, ובילה חלק גדול מחייו הבוגרים מתלונה על מחלות לא מאובחנות שהיפוכונדריה ממושכת הגבירה, ושהשאירו אותו בדרך כלל מבודד למרות תהילה עולמית. הוא מת בברייטון ב-8 בדצמבר 1903, בן 83; אפרו נמצא בבית הקברות הייגייט. המוניטין שלו נפל מיד והיה כמעט חורבה מוחלטת עד אמצע המאה ה-20. מה ששרד אמיתי אך חלקי: התיאור הסוציולוגי של ההפרדה, ליברליזם מוגבל בזכויות שפילוסופים מודרניים מצאו מעניינים יותר ממה שציפו, וחמישה מילים על כשירות והישרדות ששרדו כל מערכת שבנה כדי לארח אותם.