הלמוט פלסנר (Helmuth Plessner): הפילוסוף של הגבול בין הגוף לעצמי
בשנת 1928 פרסם פילוסוף מקלן ספר הטוען כי בן האנוש הוא יצור "מלאכותי מטבעו" — בעל חיים המורכב בצורה כזו שעליו להמציא את עצמו כדי להתקיים כלל. חמש שנים לאחר מכן איבד אותו אדם את הקתדרה שלו בשל מוצאו היהודי של אביו, נמלט לאיסטנבול ואחר כך להולנד, ובילה את תקופת הכיבוש במחתרת תוך כתיבה לעיתונות המחתרתית. הלמוט פלסנר התיאור את התנאים האנושיים כעניין של עמידה מחוץ למיקומו של האדם עצמו. לאחר מכן ההיסטוריה אילצה אותו לעשות זאת.
רפואה, זואולוגיה, פנומנולוגיה
הוא נולד ב-4 בספטמבר 1892 בוויסבאדן, למשפחה בעלת שורשים יהודיים מצד אביו. השכלתו הייתה רחבה בצורה יוצאת דופן ואמפירית במכוון: רפואה בפרייבורג, לאחר מכן זואולוגיה ופילוסופיה בהיידלברג, ופנומנולוגיה אצל אדמונד הוסרל (Edmund Husserl) בגטינגן. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בארלנגן ב-1916 בהנחיית פאול הנזל (Paul Hensel) וכתב את עבודת ההביליטציה שלו בקלן בהנחייתו של מקס שלר (Max Scheler).
להכשרה זו יש חשיבות לכל מה שטען מאוחר יותר. פלסנר הגיע לאנתרופולוגיה פילוסופית דרך הביולוגיה ולא מסביבה, ויצירותיו המרכזיות נקראות כניסיונות לגזור תיאוריה של האנושי מתוך המבנה של יצורים חיים באופן כללי ולא מתוך התודעה בלבד.
רמות האורגני
הוא החזיק במשרת פרופסור בקלן בין השנים 1926 ל-1933. בשנת 1924 פרסם את Die Grenzen der Gemeinschaft (גבולות הקהילה), ביקורת על הרדיקליזם החברתי ועל פולחן הקהילה הגרמני. לאחר מכן, ב-1928, הגיע Die Stufen des Organischen und der Mensch (רמות האורגני והאדם) — יצירת המופת שלו ומסמך היסוד של האנתרופולוגיה הפילוסופית האירופית.
המושג המארגן שלה הוא עמדה אקסצנטרית (eccentric positionality). צמחים ובעלי חיים תופסים עמדה בעולם; בעל חיים ממוקד בגופו שלו וחי כלפי חוץ ממרכז זה. בן האנוש עושה זאת גם כן, אך גם עומד מחוץ למרכז זה — תופס עמדה ובו-זמנית צופה בעצמו תופס אותה. מכאן גזר פלסנר את הגדרתו לבני אדם כיצורים מלאכותיים מטבעם: יצורים שעבורם הטבע לא סיפק דרך קבועה להיות, ולכן עליהם לייצר תרבות, מוסדות ופרשנויות עצמיות כהכרח ביולוגי ולא כמותרות. המהלך אפשר לו לדחות את הדואליזם של גוף-נפש הקרטזיאני מבלי לקרוס לתוך אידיאליזם או לביולוגיה גרידא. בריטניקה מתארת את המסגרת שנוצרה ככזו המאזנת בין "עצמי 'פנימי' ו'חיצוני'", וזוקפת לזכותו את ייסוד האנתרופולוגיה הפילוסופית האירופית כתחום.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →1933
תפיסת השלטון על ידי הנאצים סיימה את הקריירה שלו בקלן; הוא אולץ לעזוב על רקע מוצאו היהודי. הוא נסע תחילה לאיסטנבול, ובנובמבר 1933 קיבל הזמנה מהפיזיולוג פ.י.י. בויטנדייק (F.J.J. Buytendijk) להגיע לאוניברסיטת חרונינגן במסגרת הסדר מיוחד לאקדמאים עקורים. הוא נשאר שם שבע-עשרה שנים. ב-1939 ייסד את המכון הסוציולוגי של חרונינגן ולימים החזיק בקתדרה בפקולטה למשפטים, וב-1946 קיבל את הקתדרה לפילוסופיה.
הכיבוש דחף אותו למחתרת, שם נשאר עד 1946. הוא כתב עבור העיתונים המחתרתיים De Vrije Katheder ו-Het Parool, וב-1941 פרסם את Lachen und Weinen (צחוק ובכי), מחקרו על צחוק ובכי כשתי צורות הבעה שבהן השליטה של האדם על גופו שלו מתמוטטת — העמדה האקסצנטרית קורסת בחזרה אל הגוף שהיא בדרך כלל צופה בו.
הוא גם כתב את הספר הפוליטי שבעבורו הוא מוכר ביותר בגרמניה. פורסם לראשונה ב-1935 ופורסם מחדש ב-1959 בשם Die verspätete Nation (האומה המאוחרת) — הוא בחן כיצד היעדרה של מסורת דמוקרטית מבוססת בגרמניה הכינה את הקרקע למה שבא לאחר מכן. אמונתו, לפי סיכום ספריית חרונינגן, הייתה ש"כאשר אנשים נאלצים לחיות עם אידיאולוגיה קיצונית, ההזדמנויות שלהם להתפתח בחופשיות ולבוא במגע זה עם זה מוגבלות". במאמר מ-1947, "עתידה של גרמניה" (Duitslands toekomst), הוא הציע לפרק גרמניה תחת פיקוח לתוך אירופה מאוחדת, והואשם על כך ברגשות אנטי-גרמניים.
שיבה
הוא חזר לגרמניה ב-1951 כראש הקתדרה לסוציולוגיה בגטינגן, ועמד בראש החברה הגרמנית לסוציולוגיה (Deutsche Gesellschaft für Soziologie) בין השנים 1953 ל-1959 — תפקיד משמעותי בדיסציפלינה שהשתקמה לאחר שתים-עשרה שנים של הרס. הוא מת בגטינגן ב-12 ביוני 1985, בגיל 92.
מדוע הלמוט נקרא גאון
הטענה נשענת על מהלך מושגי יחיד בעל טווח יוצא דופן. עמדה אקסצנטרית היא אחד מאותם רעיונות המארגנים מחדש בעיה במקום לפתור אותה: על ידי מיקום המאפיין האנושי הייחודי ביחס מבני — היותו גם גוף וגם מחוץ למרכז של אותו גוף — פלסנר פתר את הדילמה של גוף-נפש ללא צורך בדואליזם של סובסטנציות או ברדוקציוניזם, והוא עשה זאת במונחים רציפים עם הזואולוגיה. זו הסיבה שהוא זוכה לקרדיט על ייסוד האנתרופולוגיה הפילוסופית האירופית כתחום ולא רק תרומה לו. כמעט שום דבר אחר בפילוסופיה של המאה ה-20 לא מנסה להריץ תיאוריה של תרבות, פוליטיקה, צחוק והאורגניזם עצמו מהנחת יסוד מבנית אחת. Lachen und Weinen הוא ההוכחה לכך: פנומנולוגיה שלמה של שני רפלקסים גופניים הנגזרים מאותו עיקרון שמייצר את תיאור המוסדות שלו.
מקרה הנגד הוא שהוא נקרא הרבה פחות ממה שהמקוריות שלו מצדיקה, והסיבות אינן מקריות לחלוטין. שלר ומאוחר יותר ארנולד גלן (Arnold Gehlen) תופסים יותר מקום בקאנון האנתרופולוגי, והגלות של פלסנר הרחיקה אותו מהחיים האינטלקטואליים הגרמניים בדיוק בשנים שבהן נוצרו מוניטין במסורת זו. הפרוזה שלו קשה גם לפי הסטנדרטים של הפילוסופיה הגרמנית, וטקסטים מרכזיים שלו המתינו עשורים לתרגום לאנגלית. יש גם התנגדות הוגנת לכך שעמדה אקסצנטרית, אלגנטית ככל שתהיה, היא יותר תיאור מחדש של המצב האנושי מאשר תזה הניתנת לבדיקה — היא מאירה מבלי לנבא. הערך של בריטניקה עליו דל, ואפילו לא מציין את המושג. פסק הדין הכנה: הוגה מבני מדרגה ראשונה שרעיונו המרכזי האריך ימים יותר מתהילתו, וכיום הוא מתגלה מחדש לעיתים קרובות יותר מאשר נקרא ברציפות.
מורשת
פלסנר תרם את הארכיון שלו לספריית אוניברסיטת חרונינגן, שם הוא נותר אוסף מחקר פעיל — העיר שקיבלה אותו כשגרמניה גירשה אותו שומרת את המסמכים. בשנת 2014 הקימה ויסבאדן, עיר הולדתו, את פרס הלמוט פלסנר, בסך 20,000 אירו הניתן מדי שלוש שנים. הפרס הוא מעשה צנוע אך חד של פיצוי מצד עיר שמדינתה הפכה אותו פעם לחסר אזרחות. מה ששורד בצורה השימושית ביותר הוא הטיעון של Die verspätete Nation: שאומה החסרה מסורת דמוקרטית מתורגלת פגיעה מבנית לקיצוניות, וכי כפייה אידיאולוגית פוגעת באנשים על ידי ניתוקם מהתפתחות חופשית ומזה מזה. הוא הגיע למסקנה זו מפילוסופיה של האורגניזם, ואז חי שבע-עשרה שנים של גלות המאששות זאת.