ארמון הלובר (Palais du Louvre) עבר הרחבה מאסיבית במהלך הקיסרות השנייה בצרפת, פרויקט שהובל על ידי הקטור-מרטן לפוואל (Hector-Martin Lefuel). לאחר מותו של לואי-טוליו-יואכים ויסקונטי (Louis-Tullius-Joachim Visconti) בשנת 1853, נטל לפוואל את הפיקוד על הבנייה, ושינה את חזיתות המבנה בעזרת פרטים דקורטיביים צפופים כדי לעמוד במועד סיום מחייב ב-14 באוגוסט 1857.
שנותיו המוקדמות והשכלתו
הוא נולד בוורסאי (Versailles) בשנת 1810 לקבלן הבנייה אלכסנדר-אנרי לפוואל (Alexandre-Henry Lefuel), והחל ללמוד בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות (École des Beaux-Arts) בשנת 1829. הוא למד תחת ז'אן-ניקולא אויו (Jean-Nicolas Huyot) וזכה במקום השני בתחרות פרס רומא (Prix de Rome) בשנת 1833. לאחר מות אביו, הוא ניהל את עסק הבנייה המשפחתי במשך מספר שנים לפני שהבטיח לעצמו את פרס רומא בשנת 1839. הישג זה אפשר לו לשהות בין השנים 1840 ל-1844 כגמלאי בווילה מדיצ'י (Villa Medici) ברומא.
עבודה מקצועית מוקדמת
עם שובו לצרפת, הוא פתח משרד פרטי ושימש כמפקח בנייה עבור לשכת הצירים. עבודתו הציבורית המוקדמת כללה שינויים בטירת מדון (Château de Meudon) ב-1848 ודיור עבור המפעל המלכותי לפורצלן של סוור (Manufacture Royal de Porcelaine de Sèvres) ב-1852. המוניטין שלו גדל משמעותית לאחר שהפך לאדריכל הראשי של טירת פונטנבלו (Château de Fontainebleau), שם תכנן תיאטרון בסגנון רוקוקו בשנת 1853.
הזמנות קיסריות וסגנון הקיסרות השנייה
לפוואל זכה באמונו של נפוליאון השלישי, מה שהוביל למינויו בלובר. מעבר ללובר, הוא יצר דירות קיסריות בארמון טווילרי (Palais des Tuileries) ותכנן את מלון פולד (Hôtel Fould) ב-1856. בין השנים 1861 ל-1869, הוא ניהל את שחזור פאביון דה פלור (Pavillon de Flore) וחלקים מהגלריה הגדולה. מאוחר יותר, הוא הוציא לפועל פרויקטים כגון ארמון נוידק (Neudeck Palace) בשלזיה, מלון ניוורקרק (Hôtel Nieuwerkerke) בפריז, ומלון אמנוויל (Hôtel Émonville) באבוויל.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →פרויקטים אחרונים והוקרה
לאחר הריסת ארמון טווילרי בשנת 1871, הוא שחזר את החצי המערבי של הגלריה הצפונית של הלובר בין 1871 ל-1876. עבודתו המאוחרת כללה תיקונים בפאביון דה פלור ושחזור סימטרי של פאביון דה מרסן (Pavillon de Marsan) בין השנים 1874 ל-1879. הוא גם תכנן מצבות קבורה עבור המלחינים דניאל-פרנסואה-אספרי אובר (Daniel-François-Esprit Auber) ופרנסואה באזן (François Bazin). תרומותיו המקצועיות זיכו אותו בבחירה לאקדמיה לאמנויות יפות (Académie des Beaux-Arts) בשנת 1855 ובדרגת מפקד בלגיון הכבוד בשנת 1867.
עובדות מהירות
- נולד: 1810, ורסאי - נפטר: 1880, הרובע ה-8 של פריז - השכלה: בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות יפות - פרסים: פרס רומא, מפקד בלגיון הכבוד - פרויקט מפתח: הרחבת ארמון הלובר - מקום קבורה: בית הקברות פאסי (Passy Cemetery)
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה תרומתו האדריכלית העיקרית?
הוא ידוע בעיקר בזכות השלמת הרחבת הלובר תחת נפוליאון השלישי ושחזור פאביון דה פלור.
### היכן הוא קבור?
הוא קבור בבית הקברות פאסי בפריז.