היידי האנקינס (Heidi Hankins): בת ארבע והמספר
המספר היה 159. באביב 2012 הותמד הנתון הזה — ציון מנת משככל (IQ) הנמוך בנקודה אחת מהציונים המיוחסים בציבור לאלברט איינשטיין (Albert Einstein) ולסטיבן הוקינג (Stephen Hawking) — לילדה בת ארבע מווינצ'סטר (Winchester), ובמשך כשבוע מערכות החדשות בעולם איבדו את קור רוחן. היידי האנקינס (Heidi Hankins) התקבלה למנסה (Mensa) הבריטית, וכל פרט בסיפור תוכנן לעמוד בראש הכותרות: פעוטה, השוואה לפיזיקאי, יכולת קריאה של בת שבע. כמעט אף אחד מן הסיקורים לא שאל מה המספר הזה בעצם מדד.
וינצ'סטר (Winchester), 2012
אביה של היידי הוא מתיו האנקינס (Matthew Hankins), אז בן ארבעים ושש, מרצה באוניברסיטת סאות'המптон (University of Southampton). המשפחה התגוררה בווינצ'סטר שבמחוז המפשייר (Hampshire). מנסה מקבלת מועמדים המדורגים בשני האחוזים העליונים של האוכלוסייה; הציון 159 של היידי מיקם אותה הרבה מעבר לסף הזה, ומעל לציון 154 שדווח כידוע על שדרנית הטלוויזיה קרול וורדרמן (Carol Vorderman) — השאלה אליה מיהרו העיתונים הבריטיים להגיע.
הוריה תיאר ילדה הרצה כמה שנים לפני תוכנית הלימודים. בגיל ארבעה עשר חודשים היא כבר ציירה נסיכות וחיות. בגיל שמונה עשר חודשים, לדברי אביה, היא לימדה את עצמה לקרוא בעזרת מחשב. בגיל שנתיים היא ידעה לספור עד 40, לחבר ולחסר, לצייר דמויות אדם, לכתוב במשפטים ולקרוא ספרים שנכתבו לבני שבע. "קניתי לו את כל ערכת ספרי עץ הקריאה של אוקספורד כשהייתה בת שנתיים", סיפר האנקינס; היא עברה על כל שלושים הספרים במשך כשעה.
התיאור שלו על אופן ביצוע הבדיקה היה אגבי באופן מובהק. "תמיד חשבנו שהיידי נבונה כי היא קראה מוקדם", אמר לכתבים. "סקרן אותי לדעת מה ה-IQ שלה והתוצאות היו מחוץ לסקלה". הוא הוסיף כי היא "באמת פרחה מהר יותר מילדים אחרים — מבחינה אקדמית, אמנותית ופיזית".
הבעיה המעשית
מתחת לכותרות הסתתרה בעיית הורים רגילה. צוות הגן של היידי דיווח על קושי למצוא פעילויות המאתגרות אותה כראוי, והוריה בחנו בתי ספר ושקלו אם להקפיץ אותה שנת לימודים. זוהי המציאות הלא זוהרת של יכולת ילדות יוצאת דופן: היא בעיקר בעיה ניהולית, שנפתرת או אינה נפתרת על ידי המוסד שאליו הילדה במקרה מגיעה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →המנכ"ל הבריטי של מנסה, ג'ון סטיבנאג' (John Stevenage), ניסח את תפקיד הארגון במונחים של צורך זה ולא של הציון. "אנו שואפים לספק סביבה חיובית לחברים צעירים כדי שיוכלו להתפתח", אמר. היידי אפילו לא הייתה הצעירה ביותר שהצטרפה: אוסקר ריגלי (Oscar Rigley) התקבל ב-2009 בגיל פחות משנתיים וחצי, ואליז טאן רוברטס (Elise Tan Roberts), גם היא ב-2009, בגיל שלוש.
הנגד-תגובה (Backlash)
ההשוואה לאיינשטיין לא שרדה מפגש עם פסיכולוגים. פרנק לואליס (Frank Lawlis), הפסיכולוג המפקח של מנסה האמריקאית, פירק אותה באופן שיטתי. "כל מה שאתה עושה בבדיקת IQ הוא לבחון בתוך קבוצת גיל מסוימת", אמר. "אתה אומר שילדת ארבע חודשים (צ"ל: בת ארבע) חכמה יותר מ-99.5 או 99.8 מקבוצת הגיל שלה, אבל זה לא אمني שאתה יכול להשוות לקבוצת גיל אחרת". מנת משככל (IQ) של ילד היא דירוג ביחס לילדים אחרים, ולא כמות קבועה של אינטלקט שניתן להשוות לצד פיזיקאי מבוגר.
לואליס העלה גם את אפקט פלין (Flynn effect) — העלייה המתועדת בציוני ה-IQ הממוצעים לאורך דורות, המיוחסת בדרך כלל לתזונה טובה יותר, סביבות מעוררות יותר והיכרות פשוטה עם מבחנים סטנדרטיים. מכיוון שמבחנים מנוסחים מחדש מעת לעת כך שהממוצע נשאר על 100, השוואות בין-דוריות קרובות להיות חסרות משמעות. "זו מעין מחשבה תיאורטית", אמר לואליס, "אבל יום אחד כולנו עשויים להיות חכמים כמו איינשטיין, ואז איינשטיין יהפוך לממוצע".
מדוע היידי מכונה גאון
היא כינו אותה כך בעיתונים, לא על ידי מדענים, וההבדל הזה הוא כל הסיפור. הטענה נשענת על נתון בודד אחד: ציון של 159 שהושג בגיל ארבע, בתוספת קבוצת תצפיות הוריים על קריאה וציור מוקדמים. שום דבר אחר. אין גוף עבודה, אין הישג בתחרויות, אין הערכה עצמאית מעבר למבחן עצמו.
מה שהראיות תומכות בו באמת הוא שלהיידי האנקינס, כילדה קטנה, היה קצב התפתחות קוגניטיבי מהיר במיוחד בגיל הרך — היא רכשה קריאה, חשבון וציור ייצוגי שנים לפני הלוח הזמנים הטיפוסי. זה אמיתי וזה יוצא דופן. זהו גם הדבר המסוים ביותר שמבחני מנת משככל בילדות טובים ביותר באיתורו וגרועים ביותר בהשלכה ממנו. הישגיות מוקדמת אינה שווה ליכולת סופית, ופסיכולוגיה התפתחותית יודעת מזה עשורים כי ציונים מוקדמים נסוגים במידה ניכרת לעבר הממוצע.
הפסיכולוג הקוגניטיבי סקוט בארי קאופמן (Scott Barry Kaufman) הציג את ההסתייגות במילים הפשוטות ביותר באותו זמן: "כדי להיות גאון נדרש הרבה יותר מסתם להיות גבוה בתכונה אחת. נדרשים גורמים רבים מאוד שמתחברים יחד, כגון דחף, דמיון, הזדמנות, התמדה ומזל טהור". זוהי העמדה הכנה. אביה של היידי היה אקדמאי שקנה לה שלושים ספרי קריאה בגיל שנתיים — הזדמנות ודחף היו נוכחים בשפע, מה שמהווה מחמאה למשפחה וסיבוך לכל מי שמתייחס לציון כמדד טהור של יכולת מולדת. על בסיס התיעוד הזמין, לקרוא לילדה בת ארבע גאון אינו ממצא. זוהי תחזית, שנעשתה על ידי עיתונים, לגבי אדם שטרם עשה דבר.
לאחר מכן
העובדה הבולטת ביותר בסיפור של היידי האנקינס היא מה שלא הגיע בעקבותיו. הדיווחים באפריל 2012 היו גלובליים ואז פסקו; התיעוד הנגיש אינו כולל שום המשך מהותי לגבי מה שהיא המשיכה לעשות. שתיקה זו היא ללא ספק החלק המלמד ביותר בכל הפרשה — תזכורת לכך שהתיאבון התקשורתי הוא למספר, ולא לאדם, וכי הילדה שמאחוריו הושארה, לחסד, לגדול בווינצ'סטר ללא קהל.