הסמיק פאפיאן: "נורמה" המדוברת ביותר בעולם
ב-12 בנובמבר 2007 עלתה זמרת סופרן ארמנית על במת המטרופוליטן אופרה כדי לשיר את "נורמה" (Norma) בפעם הראשונה בבית זה, בערב הפתיחה של ארבע הופעות באותו סתיו, לצד דולורה זאג'יק, פרנקו פארינה וויטאלי קובליוב. מגזין ה-Playbill הציג אותה כ"נורמה המדוברת ביותר בעולם כיום". נדרשו ארבע-עשרה שנים כדי להגיע לשם מההופעה בוורשה שפרסמה את שמה — וזמן רב יותר מאז הכינור שקיבלה בגיל חמש.
כנרת בראש ובראשונה
הסמיק פאפיאן (Hasmik Papian) נולדה בירוואן, בירת ארמניה הסובייטית דאז. היא החלה לנגן בכינור בגיל חמש והתאמנה ברצינות מספקת כדי לסיים את לימודיה באקדמיה למוזיקה ע"ש קומיטאס בירוואן ככנרת — ובמקביל, כזמרת. השינוי במסלול הגיע מצדו של טטביק סזנדריאן, ראש המחלקה הקולית, ששמע אותה שרה ודחף אותה לקריירה קולית. פאפיאן ערכה את הופעת הבכורה האופראית שלה באופרה הלאומית הארמנית.
ההכשרה הכפולה הזו אינה מקרית. נגני כלי מיתר לומדים אינטונציה כהתאמה מתמשכת ולא כסדרה קבועה של צלילים, וזמרים המגיעים מכלי נגינה נוטים להביא עמם אוזן מדויקת באופן יוצא דופן. זהו הבסיס הטכני לכל מה שביקרו אותה לאחר מכן.
וינה, ורשה, בון
הקריירה הבינלאומית שלה נפתחה בשנת 1990 כאשר זכתה בתחרות השירה בלוודר (Belvedere) בווינה. פריצת הדרך הגיעה בשנת 1993, בשירת "נורמה" בתיאטרון ויילקי (Teatr Wielki) בוורשה — הופעה שהובילה לחוזה עם האופרה של בון עבור "לה טראוויאטה", "דון ג'ובאני" ו"כרמן". בשנת 1995 היא שרה את ה"טוסקה" הראשונה שלה באופרה הממלכתית של וינה.
משם רשימת בתי האופרה הפכה למרשימה: המטרופוליטן אופרה וקרנגי הול בניו יורק, האופרה של סן פרנסיסקו, לה סקאלה במילאנו, האופרה בסטיליה בפריז, האופרה הממלכתית של וינה, תיאטרון מריאינסקי בסנט פטרסבורג והאופרה הממלכתית של ברלין. היא עבדה עם ריקרדו מוטי, ואלרי גרגייב ופלאסידו דומינגו.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →נורמה, בכל מקום
הכוהנת הדרואידית של בליני הפכה לתפקיד שסביבו אורגנה הקריירה שלה. היא שרה אותו באופרה הממלכתית של וינה, באופרה ההולנדית, באופרה הלאומית של וושינגטון, ובדטרויט, דנבר, בולטימור, ורשה, טורינו, מרסיי ומונטריאול לפני הופעתה במטרופוליטן. סביבו היא בנתה רפרטואר של ורדי המונה שנים-עשר תפקידים — בהם ליאונורה, אאידה, דזדמונה, אביגיל — וב-2009 הוסיפה את אליזבת הראשונה באופרה "רוברטו דבורו" של דוניצטי.
התגובות הביקורתיות הצביעו בעקביות על חוזקה בטכניקה. קייל מקמילן מה"דנבר פוסט" ציין לשבח את טיפולה ב"קפיצות של שתי אוקטבות, קישוטים מורכבים להפליא" שהתפקיד דורש. פיליפ קניקוט מה"וושינגטון פוסט" כתב: "השירה שלה נהדרת. ביצוע הקולורטורה היה מדויק, מדויק מבחינת גובה הצליל, ושזור היטב במרקם הלירי הרחב יותר של התפקיד." המשפט האחרון הוא המחמאה החשובה ביותר — לא שהיא ביצעה את הקישוטים, אלא שהם נשמעו כחלק מהמוזיקה ולא כתצוגה שהוכנסה לתוכה.
ארמניה
פאפיאן נותרה מזוהה קשר הדוק עם המוזיקה הארמנית והמאבקים הארמניים. היא מבצעת את הרפרטואר של קומיטאס, הכומר והאתנו-מוזיקולוג שאסף ועיבד שירי עם ארמניים לפני שהרצח העם השמיד את התרבות שיצרה אותם, וב-2006 הוציאה תקליטור (Super Audio CD) של 36 שירי קומיטאס — כולל תשעה לחנים לשירה גרמנית שהוקלטו בפעם הראשונה. היא קיימה קונצרטי התרמה עבור אגודת הסיוע הארמנית של לבנון, יוניסף (UNICEF), מרכז הממוגרפיה של ירוואן ואירועי הנצחה לרצח העם.
ארמניה העניקה לה תארים דומים: אמנית העם ב-2004, מסדר מסרופ משטוץ באותה שנה, מסדר סנט סהאק וסנט מסרופ ב-2005, והתואר שגרירת התרבות של ארמניה בעולם, גם הוא ב-2005.
מדוע הסמיק מכונה גאונה
הטענה, כאשר היא מושמעת לגבי פאפיאן, נשענת על דבר אחד: "נורמה". כדאי להסביר מדוע מדובר בטענה רצינית ולא בהגזמה.
"נורמה" נחשבת בדרך כלל לתפקיד הקשה ביותר שנכתב עבור סופרן, משום שהוא דורש שני דברים שאינם מתיישבים זה עם זה. המשקל הדרמטי של התפקיד — כוהנת גדולה שנבגדה, השוקלת את רצח ילדיה — דורש קול גדול ואפל שיכול להישמע מעל תזמורת מלאה. המוזיקה שכתב בליני עבורה דורשת את הזריזות של ה"בל קאנטו": קווי לגאטו ארוכי נשימה, קולורטורה מדויקת, ומרווחי שתי אוקטבות שמקמילן מזכיר. קולות גדולים הם בדרך כלל מסורבלים בקישוטים (fioritura); קולות זריזים הם בדרך כלל קטנים מדי לדרמה. מספר זמרות הסופרן בכל דור שבורכות בשניהם הוא נמוך מאוד, וזו הסיבה שהתפקיד לא מבוצע במשך שנים בכל פעם ושהתיאטראות בונים עונות סביב מי שיכולה לשיר אותו.
הפתרון הספציפי של פאפיאן הוא טכני ולא טמפרמנטי. הביטוי של קניקוט — מדויק, מדויק בגובה הצליל, ושזור במרקם הלירי — מתאר זמרת שפתרה את בעיית הקולורטורה בכך שסירבה להתייחס אליה כאל אירוע נפרד. ההכשרה בכינור היא המקור הסביר: אוזן שאומנה על כלי מיתר ללא סריגים שומעת את המרווח לפני שהיא שרה אותו. זוהי גאונות במובן של שליטה טכנית קיצונית וקשה שהושגה במשימה פיזית שכמעט בלתי אפשרי לבצעה, לא במובן של מקוריות; פאפיאן לא המציאה את "נורמה" מחדש, היא ביצעה אותה.
טיעון הנגד הכן הוא קנה המידה. היא מעולם לא הייתה שם מוכר בכל בית כמו קאלאס או סאת'רלנד, זמרות הסופרן שנגדן נמדדת כל "נורמה". המורשת המוקלטת שלה דלה עבור קריירה באורך כזה — תקליטור קומיטאס הוא הפריט המצוטט ביותר, וזו מהדורה לאספנים. הקריירה שלה התרכזה בתפקיד אחד ובמסלולו של מלחין אחד, וחלק מהתארים הארמניים שלה מתגמלים ייצוג לאומי לא פחות משירה. זמרת סופרן שכבשה את התפקיד הקשה ביותר ברפרטואר מבלי להשאיר הקלטה סופית שלו תופסת מקום מוזר בהיסטוריה.
מורשת
פאפיאן שייכת לקטגוריה קטנה: זמרות שהמוניטין שלהן חי בזיכרון של בתי האופרה ששכרו אותן ולא בדיסקוגרפיה. במשך כשני עשורים היא הייתה התשובה כאשר להקת אופרה החליטה להעלות את "נורמה" והייתה זקוקה למישהי שיכולה באמת לשיר זאת. לצד זה היא עשתה משהו מצומצם יותר וניתן לטעון שמתמשך יותר — נטילת שיריו של קומיטאס, כולל תשעה שמעולם לא הוקלטו, אל רפרטואר הקונצרטים הבינלאומי, והשאלת קול מוכר בעולם לתרבות שכמעט איבדה את שלה. כנרת מירוואן הפכה, למשך זמן מה, לנורמה של העולם.