הרווי ויליאמס קושינג (Harvey Williams Cushing) היה חלוץ בניתוחי מוח בראשית המאה ה-20, והפך אותם לתחום קליני עצמאי. באמצעות הכנסת ניטור לחץ דם סטנדרטי לבתי חולים בצפון אמריקה ושכלול טכניקות להסרת גידולים תוך-גולגולתיים, הוא שיפר משמעותית את שיעורי ההישרדות בניתוחים נוירולוגיים מורכבים, ובכך הבטיח את מעמדו כדמות מרכזית בהיסטוריה הרפואית המודרנית.
התפתחות מוקדמת והכשרה
קושינג נולד ב-1869 בקליבלנד והיה הצעיר מבין עשרה ילדים במשפחה של רופאים. הוא למד בבית הספר להכשרה ידנית של קליבלנד (Cleveland Manual Training School), שם חשיפה מוקדמת למדע ניסויי ותוכניות מיומנות ידנית הכינו אותו לקריירה העתידית שלו. הוא השלים תואר ראשון באוניברסיטת ייל (Yale University) ב-1891 לפני שקיבל תואר ברפואה מבית הספר לרפואה של הרווארד (Harvard Medical School) ב-1895. התמחותו הכירורגית נערכה תחת ויליאם סטיוארט הלסטד (William Stewart Halsted) בבית החולים ג'ונס הופקינס (Johns Hopkins Hospital), ולאחריה עבר הכשרה בינלאומית בברן ובליברפול.
חידושים קליניים
במהלך תקופתו בג'ונס הופקינס, התמקד קושינג במערכת העצבים המרכזית. הוא חקר את הקשר בין לחץ דם ללחץ תוך-גולגולתי, תופעה שלימים נקראה רפלקס קושינג. הוא עבר לבוסטון ב-1911 כדי לכהן כמנתח ראשי בבית החולים פיטר בנט בריגהאם (Peter Bent Brigham Hospital) וקיבל משרה כפרופסור בבית הספר לרפואה של הרווארד ב-1912. לאורך תקופה זו, הוא שילב אבחון באמצעות רנטגן בזיהוי גידולי מוח ושיתף פעולה עם הפיזיקאי ויליאם ט. בובי (William T. Bovie) כדי לפתח את מכשיר האלקטרו-קוטר.
שירות בזמן מלחמה
עם כניסת ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, קיבל קושינג מינוי בחיל הרפואה של צבא ארצות הברית ב-1917. כשהוא מכהן כמנהל בית החולים האמריקאי מס' 5 בצרפת, הוא ניתח חיילים עם פציעות מוח, תוך שימוש באלקטרומגנטים להוצאת רסיסי מתכת. מאוחר יותר הוא הפך ליועץ בכיר בנוירוכירורגיה עבור חיל המשלוח האמריקאי. ממשלת בריטניה העניקה לו את תואר עמית מסדר האמבט (Companion of the Bath), וצבא ארצות הברית העניק לו את מדליית השירות המצוין על פועלו בזמן המלחמה.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →תרומות אקדמיות וספרותיות
קושינג ניהל קריירת כתיבה פורייה לצד חובותיו הקליניות. בשנת 1926, הוא קיבל את פרס פוליצר לביוגרפיה על עבודתו בת שלושת הכרכים על סר ויליאם אוסלר (Sir William Osler). מצוינותו המקצועית זיכתה אותו בפרסים בינלאומיים רבים, כולל תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות פריז ושטרסבורג, וחברות בחברה המלכותית (Royal Society) ובאגודה הפילוסופית האמריקאית (American Philosophical Society). הוא סיים את הקריירה שלו באוניברסיטת ייל, שם כיהן כפרופסור סטרלינג לנוירולוגיה משנת 1933 ועד פרישתו ב-1937.
עובדות מהירות
- נולד: 1869, קליבלנד - נפטר: 1939, ניו הייבן - תואר ברפואה: בית הספר לרפואה של הרווארד, 1895 - פרס פוליצר: 1926 - מדליית ליסטר: 1930 - מקום קבורה: בית הקברות לייק ויו - פרופסור סטרלינג: אוניברסיטת ייל
שאלות שקוראים שואלים
### מה הייתה תרומתו העיקרית לכירורגיה?
הוא פיתח את הטכניקות הבסיסיות לניתוח מוח, מה שהפך אותו לדיסציפלינה כירורגית עצמאית ושיפר את שיעורי ההישרדות של חולים עם גידולים תוך-גולגולתיים.
### מה חשפה הנתיחה שלאחר המוות שלו?
נתיחה שלאחר המוות שבוצעה לאחר מותו ב-1939 זיהתה כי במוחו הייתה ציסטה קולואידית של החדר השלישי.