האנס אחטרהאוס: הסוד הקטסטרופלי של כוונות טובות
"שום מאה לפני שלנו לא החלה באידיאלים כה נשגבים," כתב האנס אחטרהאוס על המאה העשרים, "ושום מאה לא ראתה את ציפיותיה מסתיימות בשפיכות דמים כה רבה." הוא הקדיש את חייו המקצועיים למשפט הזה – לרדיפה אחר המנגנון שבאמצעותו תוכנית לאושר אנושי הופכת למכונה להריגת אנשים. תשובתו, אליה הגיע דרך אפלטון, הקאנון האוטופי ולבסוף השוק החופשי המודרני, היא שהפגם אינו בביצוע. הוא טמון בצורת המשאלה עצמה.
מקאמי ועד טוונטה
אחטרהאוס נולד ב-1 בספטמבר 1942 בהנגלו, שבמזרח הולנד, וקיבל דוקטורט ב-1967 עם עבודת גמר על אלבר קאמי (Albert Camus). זו הייתה התחלה נכונה. קאמי הוא הסופר של המאה העשרים הטרוד ביותר ברגע שבו המורד הופך למוציא להורג, ואחטרהאוס מעולם לא עזב באמת את הנושא; הוא רק שינה את כתובתו.
ספריו הראשונים יצאו בשנות ה-70, והחלו במחקר על מה שכינה "שוק הרווחה והאושר" – הטיפול ברווחה ובסיפוק כטובין שניתן לייצר ולמכור. משם נושאיו עברו דרך עבודה, מחסור, טבע ולבסוף טכנולוגיה. בשנת 1990 הוא מונה לפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת טוונטה (University of Twente), אוניברסיטה טכנית, ונשאר שם עד 2007.
המינוי עיצב את שני הצדדים. אחטרהאוס בנה את הפילוסופיה של הטכנולוגיה בטוונטה למעשה מאפס, והוביל את הקבוצה לעבר הצמתים שמגדירים כיום את התחום: אתיקה וטכנולוגיה, מדע וטכנולוגיה, פוליטיקה וטכנולוגיה. הסיסמה המאוחרת של האוניברסיטה – "טכנולוגיה גבוהה, מגע אנושי" – היא תמצית שיווקית של מה שהוא הציב שם.
אימפריית המחסור
אימפריית המחסור (Empire of Scarcity) הופיע ב-1988 ונותר הטיעון החודר ביותר שלו. הכלכלה מתייחסת למחסור כתנאי נתון של החיים האנושיים: הרצונות אינם מוגבלים, המשאבים סופיים, והכול נובע מהפער. טענת הנגד של אחטרהאוס היא שהמחסור הוא יחסי – מיוצר, לא מפורש. הוא מיוצר על ידי אותן מערכות קידמה שמבטיחות לבטל אותו, שכן כל רצון מסופק מייצר חדשים וכל התרחבות של הייצור מגדירה מחדש מה נחשב לשפע.
המטרה היא אידיאולוגיית הקידמה עצמה. חברה המאורגנת סביב ההבטחה להתגבר על מחסור תמשיך לייצר את המחסור שהיא קיימת כדי להתגבר עליו. זהו אותו מבנה שהוא ימצא מאוחר יותר באוטופיה ובשוק החופשי: פרויקט שכישלונו מובטח על ידי הלוגיקה שלו עצמו ולא על ידי מזל רע.
הסוד הקטסטרופלי
De erfenis van de utopie – מורשת האוטופיה – הפך את הטיעון לכללי. אחטרהאוס קורא את הקאנון האוטופי והדיסטופי מאפלטון ועד קאלנבאך, בחיפוש אחר מה שהוא מכנה הסוד הקטסטרופלי הטמון בז'אנר, ומסיק שאוטופיות חברתיות נוטות באופן בלתי נמנע לעבר שיעבוד וטוטליטריות.
Twenty questions, eight minutes on the clock, and a percentile measured against everyone who has taken it. No sign-up.
Take the IQ test →ההיגיון הוא מבני, לא מוסרי. אוטופיה חברתית מפרטת מראש ממה מורכב חיים אנושיים טובים ואז בונה חברה כדי לייצר אותם. מכיוון שבני אדם ממשיים לא יתאימו, התוכנית דורשת שהם יוכרחו לעשות זאת. האלימות אינה בגידה באידיאל; היא מחיר היישום של האידיאל.
לאחר מכן הוא הרחיב את אותו ניתוח לכיוון שהפתיע את קוראיו בשמאל. De utopie van de vrije markt (2010) מתייחס לפונדמנטליזם של השוק החופשי כאוטופיה מאותו סוג בדיוק – תוכנית כוללת לשגשוג אנושי, שנכפית ללא קשר למה שאנשים באמת, ומייצרת כפייה משלה. הוא גם הביא את המסגרת לידי ביטוי בפוליטיקה מיידית ב-Politiek van goede bedoelingen, על המתח בין מוסר לפוליטיקה בנושא קוסובו, ורדף אחר האלימות עצמה לאורך הפילוסופיה, ההיסטוריה והספרות ב-Met alle geweld (2008).
המפנה האמפירי
תרומתו המתמשכת האחרת היא עבודה של ניהול תעבורה אינטלקטואלית. אחטרהאוס היה שותף לעריכת American Philosophy of Technology: The Empirical Turn, הכרך שהציג לקוראים הולנדים ואירופאים את אלברט בורגמן, יוברט דרייפוס, דונה האראווי ועמיתיהם – וחשוב מכך, שהעניק שם למפנה.
הפילוסופיה הקונטיננטלית הישנה של הטכנולוגיה התייחסה לטכנולוגיה כאל כוח יחיד באות גדולה עם מהות אחת, ופרסמה עליה פסקי דין מגובה. המפנה האמפירי התעקש על ההפך: למדו טכנולוגיות ממשיות, מכשירים ספציפיים, פרקטיקות קונקרטיות, ותנו לפילוסופיה לצמוח מתוכם. הביטוי תפס, והתחום התארגן מחדש סביבו.
מוסר של מכונות
מאותו מפנה פיתח אחטרהאוס את הפילוסופיה של הדברים שלו, וזהו החלק הלא אינטואיטיבי ביותר בעבודתו. עצמים, הוא טוען, אינם ניטרליים מוסרית. דברים מנחים את התנהגותנו – פס האטה, שער מסתובב, זמזם חגורת בטיחות – והם לרוב עושים זאת בצורה יעילה יותר מסנקציות, חוקים או חינוך מוסרי. עיצוב הוא לכן כבר אתיקה, המתבצעת באמצעים אחרים ובדרך כלל ללא הכרה.
הוא מסיק את המסקנה שאנו זקוקים למוסר של מכונות: הכרה מפורשת בעבודה המוסרית שמכשירים כבר עושים, ובחובותינו כלפי העצמים שמעצבים את אופן חיינו. כאן גם עוצר הפסימיות שלו. לאחר ששלל אוטופיות חברתיות, אחטרהאוס גורס שאוטופיה טכנית – שכבר ממומשת בחלקה בחיים המודרניים – נותרת תואמת לחירות ולכבוד האנושיים. הדרך לעולם טוב יותר עוברת דרך דברים טובים יותר, לא תוכניות טובות יותר לאנשים.
הוגה המולדת
בשנת 2011, ארבע שנים לאחר פרישתו, אחטרהאוס מונה ל-Denker des Vaderlands הראשון אי פעם – הוגה המולדת, פילוסוף הבית ההולנדי – ביוזמה של מגזין Filosofie והעיתון Trouw, כשהוא מחזיק בתפקיד הדו-שנתי עד 2013. הוא כבר זכה בפרס פייר בייל בשנת 2003 ובגביע האתגר סוקרטס בשנת 2009 ושוב בשנת 2011.
מדוע האנס מכונה גאון
הטענה נשענת על זיהוי תבניות על פני תחומים שבדרך כלל אינם מושווים. אחטרהאוס מצא את אותו מבנה בתעשיית הרווחה, בכלכלת המחסור, במסורת האוטופית ובאידיאולוגיית השוק החופשי: מערכת שמבטיחה לבטל מצב ובמקום זאת משכפלת אותו, ושחייבת לכפות על בני אדם ממשיים להשאיר את ההבטחה בחיים. החלת התבנית הזו על השוק החופשי, לאחר עשורים של החלתה על הסוציאליזם, דרשה עצמאות אמיתית – זה עלה לו בבעלי ברית בשני הכיוונים. פסק הדין של הממסד ההולנדי מתועד: הפילוסוף הראשון שארצו מינתה אי פעם, שתואר בבחירתו כאחד משנים-עשר הפילוסופים הגדולים בהולנד, זוכה פעמיים בגביע האתגר סוקרטס, והאדם שהכניס תחום שלם לאוניברסיטה טכנית שבה לא היה קיים.
טיעון הנגד הוא שהכישרון שלו הוא סינתטי ואבחנתי ולא מקורי. לביקורת על האוטופיה יש שורה ארוכה ומכובדת לפניו; המפנה האמפירי היה תנועה שהוא נתן לה שם וייבא ולא המציא, כאשר תוכנה סופק על ידי הפילוסופים האמריקאים שאותם אנתולוגי; והרעיון שעצמים מעוצבים נושאים משקל מוסרי ופוליטי לא היה רק שלו. טווח השפעתו הוא גם לאומי באופן מובהק – הוא אינטלקטואל ציבורי הולנדי מדרגה ראשונה שהציטוט הבינלאומי שלו אינו תואם את מעמדו המקומי, ורבים מעבודותיו נותרו ללא תרגום. "גאון" זו הפרזה. אינטליגנציה ביקורתית מהשורה הראשונה עם עין טובה בצורה יוצאת דופן למבנה חוזר, והאומץ לעקוב אחריו למסקנות לא רצויות, קרוב יותר.
מורשת
הפילוסופיה של הטכנולוגיה בטוונטה האריכה ימים אחריו והפכה לאחד המרכזים המוכרים בתחום. כך גם המפנה האמפירי, שכיום הוא פשוט האופן שבו הנושא נעשה.
מה שנשאר יותר מכל הוא האזהרה, והיא הזדקנה בצורה מטרידה בעשור של תוכניות טכנולוגיות לשיפור אנושי: היו זהירים ביותר מהתוכניות שנערכו על ידי אנשים שבטוחים שהם צודקים לגבי האופן שבו עליכם לחיות.